דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

ספר התיבה המזמרת

שם המחבר: אלתרמן, נתן
שם העורך: ציורים: צילה בינדר
מספר העמודים: 182
הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד - הוועד הציבורי להוצאת כתביו של אלתרמן
סוג: שירה
תקופות: מדינת ישראל
מיקום בספריה: שירה

תיאור הספר

את ספר שירי הילדים המאוחר שלו,"ספר התֵּבה המזמרת", הוציא אלתרמן לאור ב- 1958, שנת העשור למדינה. בתקופה שבּה עסקני מפלגה קשישים הטיפו "ציונות" מעל כל במה, והֶלאו את שומעיהם בסיסמאות ובמליצות חבוטות. בשנות החמישים נמשכו צעירי המשוררים אל האקזיסטנציאליזם הסַרטרי, שתרחק מן הלאומיות, מסממניה ומדגליה כמפני אש. הללו חיפשו את הפינה האינדיווידואלֶסֶטֶיֶתֶ המוצלת, זו שאינה עומדת "באור התכלת העזה" של המציאות הישראלית החשופה. והנה, דווקא בשעה זו של פיחות בערכים קולקטיביים, החליט אלתרמן ללמד את קוראיו הצעירים פרק בציונות, מבלי להשניא עליהם את הנושא שנזדלזל באותה עת ונשחק עד דק. הוא עשה כן בגלוי, כבשירו לילדים "אנשי עלייה שנייה", שבו יש מעין שיעור באידיאלים ציוניים של התיישבות ושל עבודה. אלתרמן העביר מסרים דומים גם בעקיפין, כבשירים המתארים את החייאתם של חבלי ארץ הקדומים – שפת ים סוף ב"ספני שלמה המלך" וחבל לכיש בשיר "שלושה צבים". ביצירתו של אלתרמן לילדים בולטים מוטיבים שהיו דומיננטיים ביצירתו למבוגרים כמו מוטיב חוזר המבוסס על הסיפור התנ"כי של יוסף שהתעלה מעל אחיו המבוגרים המופיע למשל בשיר על החיריק הזעיר שמתעלה מעל כל שאר האותיות (עלייתו ממעמקי הבור ובחשכת בית האסורים אל מעמדו הרמה של המִשנֶה למלך מצרים). מוטיב נוסף הבולט בשירי אלתרמן למבוגרים וחוזר בשירי הילדים הוא מוטיב המשורר ואיש הרוח הנודד. לא במקרה בחר אלתרמן לפתוח את ספרו לילדים דווקא בשיר שגיבורו הוא תייר, או נווד, שהנדודים והכתיבה לו הם אורַח חיים. כך החזיר משהו מרוחו של ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ" הפותח בתיאורו של הֵלך הבודד בין שערי עיר לאבק דרכים. השירים מיועדים למבוגרים לא פחות מילדים. אלה הם שירים מתוחכמים, מלאי רעיונות, שהילד לא יבין אותם במלואם. רק המבוגרים יכולים לעמוד על מלוא משמעותם הנסתרת. חומרי שיר עממיים ו"ילדיים" היו אצל אלתרמן חלק בלתי נפרד מעולמו השירי. אלתרמן הרבה לכלול בספרו זה לילדים דיונים ספרותיים מתוחכמים במיוחד שספק רב אם אפשר היה לצפות מהילדים שיבינו אותם. למשל, בשיר התנ"כי "ספני שלמה המלך", שם יש חשיבות רבה לגרסאות הניקוד השונות בשיר לשם העיר "עציון גבר". השימוש ביסודות אלה נבע אולי מרצונו של המשורר להפגין להטוטנות לשונית אך גם על מנת לרמוז לקוראים הצעירים (והמבוגרים) על החשיבות שבכל מילה, כל אות וכל תו ניקוד, שכל שינוי בהם יכול לברוא עולם ולהחריבו.