דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

Sergeant Zeselvsky Gideon

Son of Batia and Pinhas
Born in Ramat Rahel
On 12/7/1928
Killed In Battle in Operation "Horev"
On 26/12/1948
In: The Tamila Outposts
Buried in Kibbutz Ramat Rachel
Was 20 years old

Photo Album

מפרי עטו

מפרי עטו

בעין השופט

עין השופט 28.11.47

- - - מכיוון שזהו המכתב הראשון שלי מאז העתקתי את מקומי צריך למסור כי באתי בשלום... עוד באותו ערב מצאתי את החברים שלי ואני גר אתם באוהל. (אמא! אל תיבהלי, אפשר לחיות גם באהל)
למחרת בואי, התחלתי לעבוד. העבודה היא רגילה, כמו בכל מקום. ההבדל הוא שבמקום הסבלות, יש פה יציקת גגות או עבודות פלחה שונות, שבשבילי זה הכל עוד חדש. חברי המשק עושים רושם טוב כידוע הם מאמריקה. הם עובדים בדיוק לפי השעון. האוכל טוב מאוד, ישנו פה חדר תרבות שקט. אפשר לשמוע כל שבוע קונצרט תקליטים, לפעמים אומרים שגם רואים פה סרט. בקיצור נתקעתי במקום כזה, שאפשר לחיות בו...

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב למשפחה

עין השופט 7.1.48

- - - קבלתי השבוע גם מכתב מכם וגם חבילה. בלי שום ספק שבוע כזה - זה מאורע היסטורי בעל ערך רב - - - ביחס למכתב אחד בשבוע, וזה דבר קשה מאוד, פשוט אין מה לכתוב. כל מה שתדאגו פחות אני ארגיש את עצמי יותר טוב.
אמא! את כותבת שכאילו את מתכוננת לבקר אותי. אני מציע לך לדחות את הביקור לזמנים אחרים
א. היות ועכשיו לא זמן לטיולים כאלה
ב. זה גם לא נהוג אצלנו
ג. אולי אבוא הביתה במשך החודש הבא. - - - יש לציין לטובה, שאני מקבל את היומנים כל שבוע ושבוע, מה שלא כן אצל חברי מיתר הקיבוצים. בזמן האחרון הוטל עלי תפקיד של סדרן עבודה, כך שזה גוזל הרבה זמן אחרי העבודה. - - - דרשו בשלום כל הילדים והחברים. לאמנון תמסרו ששמעתי עליו. הרבה קראתי עליו ברדיו ואני לוחץ את ידו שימשיך במעשים כגון אלה - אל תשכחו, זה חשוב. תמסרו לאמנון, שידי גם אינה טמונה בצלחת. בקצור הכל לפי התכנית. - - - אני חוזר ומדגיש שאין לכם מה לדאוג לי כל כך חזק. יש לי ברוך-השם די אנשים שדואגים לי. אסור להתיאש אף פעם. אלה שחיים - צריכים לחיות. וזה הכל מסרו שלום לבני הנוער. אמרו להם שהם יכולים לכתוב מעט זו לא בושה - - -

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מגבולות

גבולות 15.7.48

- - - קבלתי בשבוע האחרון ארבעה מכתבים מכם בתאריכים שונים מחודש אפריל ומחודש יוני. יש לציין, שעד קבלת המכתבים הללו לא ידעתי שום דבר מהסובב אתכם. ממכתבה של נעמי נודעו לי הפרטים המעטים על ההתקפה והנסיגה. מיתר המכתבים מצאתי ידיעות על מקומכם עתה, וזה פחות או יותר מרגיע. אני אומר "פחות או יותר" למרות, שאינני יכול לתאר לעצמי את אנשי רמת-רחל מפוזרים פה ושם וחושבים כל אחד על עתידו הוא. זה קצת קשה להבין מרחוק. אני חושב שהמגמה צריכה להיות איחוד עם גופים צעירים ולחזור לרמה, ברגע שרק יהיה אפשר. הייתי רוצה לדעת היכן נמצאים ילדי דפנה ורביבים ואת הכתובת המדויקת של אמא. אני מקוה, שהם יכתבו משהו מרעננה. מסרו דרישת שלום לכל הפצועים ובמיוחד לבנין ויוסקה. אני מאחל להם החלמה מהירה. שמעתי, שאבא, היה פצוע (אל תכעס על נעמי, שהיא כתבה לי) במכתב השני, שקבלתי ממך ידעתי שכבר התהלכת והיית עסוק פה ושם. כנראה שזה בסדר. עכשיו אכתוב לכם מעט עלי. עד לפני ההפוגה הייתי עוסק. כמעט יום יום "לטייל" בנגב. ערב ההפוגה הגענו לעסלוג' ובה ישבתי לפעולה חודש ימים. חשבתי שאגיע קצת לצפון, אבל פתאום עשו המצרים "הוקוס פוקוס" ונשארתי כאן. הפסדתי את ההזדמנות הראשונה לטוס באוירון. כרגע אני נמצא שוב בגבולות. מוטב לא לשלוח לי חבילות. אילו יכלתי הייתי שולח לכם, כי שמעתי עליכם ועל מצב האספקה ואני מתאר לי, שלא "לקקתם דבש". בצער רב קבלתי את הידיעה (אגב, רק לפני שבועיים) על מותם של החברים וביחוד על אמנון. 19 השנים שהיינו יחד עלולים לגרום הרבה צער בהעדרו. הייתי רוצה לדעת את הפרטים על מותו אבל זה כבר בזמן שניפגש. אני עדיין לא מאמין שלא נתראה - - - מסרו דרישת שלום ועדוד לכל החברים. - - -

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.