דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

Private Barzilai Jaljaniak Arieh

Son of Bluma and Joseph
Born in Lithuania
On 16/10/1929
Immigrated on 1934
Drafted on 1/1947
Served in Palmach
In The Third Battalion, Yiftach Brigade, Tet Company
In Hachsharat Dafna, Haztofim Hey
Role: Fighter
Killed In Battle in Operation "Yiftach"
In The War Of Independence
On 20/4/1948
In: Nabi Yosha
Buried in Nabi Yosha – Mass Grave
Was 19 years old

Photo Album

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - מאביו

הילד היה בודד במקצת, מכונס תמיד בתוך עצמו, שקוע במחשבותיו. שאף לקרירה מדעית, והיה ברצונו ללמוד באוניברסיטה ולהשתלם בפיסיקה, כימיה ומתמטיקה. אך דחה את חפצו זה עד שיסיים את שירותו בהכשרה המגויסת, בפלמ"ח בדפנה. אך הגורל רצה אחרת. בא המוות האכזרי וניתק את פתיל חייו באמצע עלומיו.
הוא לא עבר על שום הופעה בחיים בלי להתעכב ולחשוב עליה. חוש הצדק היה מפותח אצלו מאוד, והיה מוכן תמיד להלחם על מה שנראה ישר בעיניו. כבר בהיותו בן 14 היה חבר פעיל בשורה.
הוא לא היה מהקופצים בראש, אולם באופן צנוע, ללא הבלטה, היה מטה את שכמו לכל פעולה נועזת ומסוכנת, והיה מוכן להקריב את עצמו כולו. קשה לי לתאר שילדי כבר איננו, שלעולם לא אראנו עוד...
פעמים, באמצע עבודתי, או בחלומי בשנתי, הוא ניצב כמו חי לנגד עיני במצבים שונים: יש שאראנו ילד קטן המחזיק בידי ושואל את שאלותיו הילדותיות, ויש שעומד לפני עלם רחב כתפיים וגבה קומה, מבטו רציני, מהורהר, והוא שקוע בשיחה איתי ודן באיזו שאלה חברתית.
אז נדמה לי פתאום, כאילו זה רק חלום בלהות, ובהקיצי אשמע שוב צפצופו המוכר לי כל כך. הדלת תפתח ודמותו החביבה תמלא שוב את החדר...
על כן קשה עוד יותר המציאות: הידיעה כי נפסקו באמצע החיים הטהורים, המלאים שאיפות נעלות. ונשארת רק הנחמה היחידה, שהוא נפל בעד מה שהוא נשגב ויקר, שחייו וגם מותו קדושים היו.
יוסף זליזניאק (ברזלי)
מתוך הספר "לנופלים בנבי יושע"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - אמנון

דומם היה בחור שקט, קצת יוצא דופן, מאלה שלא בקלות מתמזגים עם החברים. הוא היה גבוה ובעל גוף חזק. למדנו באותו מחזור בגימנסיה הרצליה. אני בריאלית א' והוא כמדומני בחקלאית.
זכורה לי במיוחד התקופה שבילינו יחד במחנה ההכנה בקבוץ שריד, בקיץ 1947, לפני היציאה לדפנה: דומם הביא איתו פטיפון, דבר די מוזר לכשעצמו, ותקליט 'קרנבל החיות' של סן-סנס. עד היום אני זוכר אותו יושב ומותח את המנואלה של הפטיפון ומקשיב בהתרכזות לאותו תקליט בלי סוף, פעם אחר פעם, ממש משפשף אותו, בשעה שהוא לומד כל תו ורז של היצירה.
אני ממש שומע את צליל היצירה מאז ועד היום!
אמנון בן יהודה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

אריה היה אחי הצעיר. בן שמונה עשרה, מיד אחרי סיימו את לימודיו בבית הספר התיכון, נפל בשורות ההגנה בנבי יושע. נפילתו של אריה אירעה שבועות מעטים אחרי שבן דודו עזריה נהרג בפעולה למען אותה מטרה נעלה. שני הנערים האלה ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, תוך כדי שחרור הארץ, כמטרה הנעלה ביותר בחייהם הצעירים.
כאח ואחות היינו קרובים מאוד. הוא היה חביב ומבריק. היה לו חוש הומור מפותח ואני אהבתי והערכתי אותו. הייתה בינינו מחלוקת, כי הוא היה חבר בהגנה ואילו אני הייתי באצ"ל, אך שנינו האמנו במטרתנו ובמה שצריך להעשות.
יום אחד הוא הגיע הביתה לחופשה של שבוע, אך ארבעה ימים לפני הזמן שהיה עליו לשוב ליחידה, הוא ראה דבר מה בעיתון ומיד ארז את ציודו, ולמרות הפצרותיה של אימנו, הוא החליט לחזור ללא דיחוי אל חבריו. ליווינו אותו אל האוטובוס וזו הייתה הפעם האחרונה שראינו את אריה שלנו. הוא נהרג יחד עם חברים נוספים מנערי ההגנה בני גילו בעת שניסו לכבוש את המצודה בנבי יושע שהייתה עמדת מפתח אסטרטגית בצומת דרכים חשובה בצפון.
אנו כמשפחה חושבים על אריה בצער, אך גם בגאווה. ישראל היא שלנו בגלל ההקרבה של אנשים דוגמת אריה.
אחותו דינה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח