ההכנות ל"מבצע מרכולת" (ליל הגשרים)

ב"מבצע מרכולת" ('ליל הגשרים') הוטל על הפלמ"ח לפוצץ את כל הגשרים המחברים את ארץ-ישראל המערבית עם הארצות שמסביב לה, לבד משלושה מעברים שההנהגה המדינית אסרה לפוצצם: המנהרה בראש-הנקרה, וגשרי הירדן והירמוך שהובילו אל מפעל החשמל בנהריים.
ב"מבצע מרכולת" ('ליל הגשרים') הוטל על הפלמ"ח לפוצץ את כל הגשרים המחברים את ארץ-ישראל המערבית עם הארצות שמסביב לה, לבד משלושה מעברים שההנהגה המדינית אסרה לפוצצם: המנהרה בראש-הנקרה, וגשרי הירדן והירמוך שהובילו אל מפעל החשמל בנהריים. יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, הגה את רעיון פיצוץ הגשרים, וקצין המבצעים של הפלמ"ח, דב צסיס, תכנן אותו. בהתקפות על הגשרים ובפעולות ההסחה אשר נילוו אליהן, השתתפו כוחות מארבעה גדודי הפלמ"ח. באותה עת פיקד אורי יפה על הגדוד הראשון, זאב גלזר פיקד על הגדוד השני, שלום חבלין פיקד על הגדוד השלישי ונחום שריג פיקד על הגדוד הרביעי.
ההכנות למבצע החלו כבר בחודשים ינואר-פברואר 1946. נטלו בהן חלק שרות הידיעות של ה'הגנה' (הש"י), סיירי הפלמ"ח, וצוותים מקרב הכוחות המיועדים לביצוע הפעולות. הם הכינו תיקי מטרות, ערכו תצפיות יום ולילה (במסווה של טיולים להכרת הארץ או כזוגות רומנטים שיצאו להתבודד בחיק הטבע), בדקו דרכי גישה ומילוט, והשיגו במשרדי מע"צ תוכניות של מבנה הגשרים כדי לאפשר מיקום אידיאלי להנחת חומרי הנפץ. כמו כן צילמו ומדדו במידת הצורך את המטרות בשטח. הכוחות תודרכו בהסתמך על המידע שנאסף בפעולות ההכנה ותורגלו לקראת הפשיטות.
לפי התוכנית המקורית נועד המבצע לצאת אל הפועל בחודש מאי, אך ביצועו נידחה משיקולים מדיניים (המתנה לקביעת עמדת בריטניה כלפי המלצות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית). בסופו של דבר נערך המבצע בלילה שבין ה16- ל17- ביוני 1946.
בגלל היקפה ומורכבותה חייבה המשימה:
עמידה בלוח-זמנים; תיכנון אופני ההתקרבות אל היעד והנסיגה ממנו; היערכות לתנועה רגלית ממושכת, ולעיתים לשהייה ארוכה בשטח לאחר הפשיטה - בכדי שלא לחשוף לחיפושים יישובים יהודים באזור הפעולה; תיכנון שיתחשב בדרישת הפיקוד להימנע ככל האפשר משפיכות דמים; תיאום לוגיסטי מקיף ואספקת ציוד לכוחות השונים, העיקריים והמשניים, בסדרי גודל ללא תקדים; הכנת כמויות ניכרות של חומרי נפץ לצורך חבלה בגשרים; תיכנון מדוקדק של אופן הנחת המטענים כדי להשיג את התוצאה הנדרשת בפקודת המבצע: להוציא את הגשרים מכלל שימוש ולשוות להם צורה של חורבן גמור; ציוות מתאים של מספר כוחות רב יחסית, הן לתקיפת הגשרים והן לפעולות ההסחה; התאמת גודל הכוח למורכבות הפעולה: משימות שהמאמץ הפיסי הכרוך בהן היה משמעותי, מפאת המרחק וכמות חומר הנפץ הנדרש, חייבו כוח גדול יחסית של לוחמים. לעומת זאת, לגשרים הסמוכים ליישובים יהודים נקבע לעיתים מספר מצומצם של לוחמים על-מנת לאפשר להם להיבלע בסביבה ללא בעיות בתום המבצע; תיכנון פתרונות מיוחדים בהתאם לבעיות הספציפיות שהתגלו בכל גשר וגשר.