נשים בפלמ"ח

מן המוסכמות היא שמעמדן של הנשים בפלמ"ח שווה היה למעמדם של הגברים. עיון דייקני בעובדות ההיסטוריות מלמד שמספרן של הנשים בפלמ"ח היה רב והיו להן תפקידים חשובים, אך לא התקיים שיוויון מלא בין נשים לגברים. הוויכוח על מקומן ומעמדן של הנשים בפלמ"ח, נמשך לאורך כל שנות קיומו.
עם הקמת הפלמ"ח ב- 15 במאי 1941, לא נערך דיון מיוחד בשאלת גיוס הנשים. נוהג גיוס נשים להגנה היה כבר מושרש ומבוסס ועל כן היו נשים שביקשו להצטרף לפלוגות המחץ מראשיתן.
שאלת שילובן של הנשים בפלוגות ואחר כך בחטיבה עמדה על סדר יומו של הפלמ"ח מהקמתו ועד פירוקו, כשבכל תקופה תוכנה משתנה בהתאם לנסיבות.
בתחילה התגייסו בודדות בלבד וחברותן בארגון הוסתרה בעיקר מעיני הבריטים. משאישר מטה ה'הגנה' את גיוס הנשים לפלמ"ח גדל מספרן עד כיתה בכל פלוגה והן התאמנו יחד עם הגברים. ב- 1943 קיימו החברות כנס מיוחד לבירור מעמדן, תפקידיהן, ואופן אימונן בחטיבה. עם ביצוע 'הסכם ההכשרות' (1944) גדל מאוד מספר המצטרפות לפלמ"ח והגיע עד לשליש ממגויסי החטיבה. בנות ההכשרות האמונות על שויון מלא בין המינים, השתלבו בתפקידים שונים - מיעוטם מבצעיים ורובם תפקידי עזר קרובים למבצעיים או רחוקים מהם.
הנשים בפלמ"ח מילאו מגוון תפקידים רחב: מבצעיים - לחימה סיור וחבלה; מקצועיים - קשר-גדעונות, רפואה, סעד ואפסנאות; מנהליים - מזכירות, טבחות; תפקידי הדרכה. נשים מילאו תפקידי פיקוד זוטרים והשתתפו בקורס מפקדי מחלקות של ה'הגנה' מ-1943.
בפעולות המבצעיות בתקופת המאבק השתתפו גם נשים, בעיקר במאבק ההעפלה.
במלחמת העצמאות נוצרו נסיבות חדשות שהחריפו את שאלת השתתפות הנשים בתפקידי לחימה מצד אחר והקנו משמעות שונה לנוכחות הבנות בתפקידים הסמוכים לחזית (משלטים, בסיסים קדמיים) מצד אחר. השתלבותו של הפלמ"ח בצה"ל ותהליך פירוקו השפיעו על תפקידי הנשים, מעמדן והרגשתן עוד יותר משהשפיעו על הגברים.
תרומתן הבולטת ביותר הייתה להווי החיים הפלמחאי הייחודי.