התגייסות נשים לפלמ"ח

ב- 19 במאי 1941 אישרה המיפקדה הארצית של ה'הגנה' את פקודת החירום מס' 2 בדבר הקמת הפלמ"ח. הפקודה הגדירה בצורה מפורשת את פריסת הפלוגות ואת תפקידן המרכזי. על פי הפקודה "יאוישו הפלוגות במתנדבים מקרב חברי ה'הגנה' ואחרים". האם התכוונה הפקודה גם לגיוס מתנדבות?
ב- 19 במאי 1941 אישרה המיפקדה הארצית של ה'הגנה' את פקודת החירום מס' 2 בדבר הקמת הפלמ"ח. הפקודה הגדירה בצורה מפורשת את פריסת הפלוגות ואת תפקידן המרכזי. על פי הפקודה "יאוישו הפלוגות במתנדבים מקרב חברי ה'הגנה' ואחרים". האם התכוונה הפקודה גם לגיוס מתנדבות?
נשים החלו להתגייס למסגרות השונות של ארגון 'ההגנה' החל משנת 1925. רוב המתגייסות היו חברות ההתיישבות העובדת, שביקשו לבטא בכך את רצונן לקחת חלק גם בתחום ההגנה, ולא רק בהתיישבות. פעולתן של חברות הקיבוצים במרוצת שנות ה - 20 וה- 30 הגבירה את המודעות לתפקידה ולמקומה של האישה בכוח הלוחם. משנת 1936 הוחל במתן אימון צבאי גם לחברות: אורגנו קורסים בהם אומנו החברות בשימוש בנשק ובפיקוד על עמדות הגנה. מתוקף מציאות זו, בה היו הנשים בפועל חלק אינטגרלי מהכוח הלוחם של ה'הגנה', ניתן לפרש כי נשים יכלו אף הן, לכאורה, להתנדב לפלמ"ח.
פקודת ההקמה אינה שוללת או מחייבת במפורש את גיוס הנשים. הפקודה נוקטת לשון זכר בלבד, ביחיד וברבים. אפשר שזהו עניין לשוני בלבד, שאינו מעיד על כוונה להתעלם מהנשים, אך אפשר גם שלשון זו מלמדת על הכוונה לגייס לכוח החדש, שהוגדר כ"פלוגות מחץ", גברים בלבד. גם בתקנון הפלמ"ח (פורסם ביוני 1941) שהגדיר ופרט את תפקידיה השונים של היחידה, את מנגנון הפיקוד ואת הרכב הפלוגות שלה, אין כל התייחסות לנשים בכוח הלוחם.
יצחק שדה, שמונה כקצין מטה להקמת הפלמ"ח, תמך בגיוס נשים ובשיתופן בכוח הלוחם העברי על פי אמונתו וגישתו. שדה סבר שפוטנציאל הגיוס המוגבל של היישוב מחייב שלא לוותר על חמישים אחוזים מכוח האדם שלו. המודל שעמד לנגד עיניו של שדה היה לקוח מניסיונו בצבא האדום בבריה"מ, שם ראה נשים משרתות בתפקידים קרביים, והוא ביקש ליישם מודל זה בפלמ"ח. שדה צפה התנגדות מצד מפקדי הפלוגות ומפקדי ה'הגנה', ולכן ביקש לגייסן בהדרגה. נראה שהמגמה זכתה לאישור מבעלי הסמכות הביטחונית העליונה - גולומב וגלילי, אף על פי שאין מסמך כתוב ומפורש בנושא.
גם מפקדי הפלוגות, שהיו אחראים מתוקף תפקידם על הגיוס, פירשו את הפקודה בהתאם להבנתם ולתפיסת עולמם. היו שהקדימו את גיוס הנשים והיו שהגיעו לכך מאוחר יותר.
ניתן לסכם ולומר שבפקודת ההקמה של הפלמ"ח לא נקבעו כללים לגבי מקומן ותפקידן של הנשים. מעורבותן של הנשים ב'הגנה', עוד בטרם הוקם הפלמ"ח, תפיסת עולמו של יצחק שדה בנושא מקומן של הנשים בכוח הלוחם, רצונם של מפקדי הפלוגות וצורכי השעה - כל אלה הובילו לשילובן של הנשים בפלוגות הפלמ"ח.
אולם יוזמתן של הנשים שרצו להתגייס ונאבקו על מקומן ועל תפקידן, היא שהשפיעה יותר מכל גורם אחר על שילובן בפלמ"ח.