הקמת גדודים - מינוי מפקדים חדשים

בין התמורות, שנלוו למעבר ה'חטיבה' ממבנה פלוגתי למבנה גדודי במהלך המחצית הראשונה של שנת 1945, יש למנות את הגידול במספר התפקידים הבכירים ביחידה.
בין התמורות, שנלוו למעבר ה'חטיבה' ממבנה פלוגתי למבנה גדודי במהלך המחצית הראשונה של שנת 1945, יש למנות את הגידול במספר התפקידים הבכירים ביחידה. מהשנה הראשונה לקיומו עד סוף 1944, הוגבל הפיקוד הבכיר לשמונה פלוגות בלבד. השינוי יצר אפשרות להצעיר את גילם של מפקדי הפלוגות, להעניק למפקדים חדשים הזדמנות להתמודד עם המטלות הכרוכות בתפקיד ולרכוש ניסיון מינהלי ומיבצעי רב חשיבות.
מפקדי מחלקות צעירים ומוכשרים, שרכשו את כל השכלתם וניסיונם הצבאיים בחטיבה, מונו במקומם של מפקדי פלוגות שעלו לדרגת מג"דים. בנוסף, מונו ארבעה מדריכים גדודיים בדרגת סגני מג"דים. המינויים עוררו בתחילה התנגדות מצד רמטכ"ל ה'הגנה', יעקב דורי, שדרש למנות מפקדי 'הגנה' וותיקים, אך התנגדותו רפתה לאחר שלא נמצאו בין המפקדים הוותיקים מועמדים מתאימים.
גילם של מרבית המפקדים החדשים לא עלה על 22 שנה. הייתה בכך משום מהפכה במושגי פיקוד ה'הגנה', בדבר מתן תפקידים אחראיים לכוחות צעירים שגדלו באירגון. קידומם של מפקדי מחלקות לתפקיד מפקדי פלוגות גרר אחריו עלייה של שכבה צעירה עוד יותר לתפקידי פיקוד זוטרים. אפשרויות הקידום פתחו לפני הדור הצעיר של המפקדים אופקים חדשים ורחבי היקף לפעילות ולאחריות, והזרימו אל המערכת יוזמות, רעיונות וגישות של אנשים צעירים ונמרצים.
ניתן למנות בין מפקדי הפלוגות החדשים את נחמיה שיין, שאול יפה, מרדכי פינצ'בסקי (בן-צור), חיים זינגר (רון), מנחם רוסק, משה נוסוביצקי (נצר), חיים אבינועם ותנחום אריאלי. המדריכים הגדודיים הראשונים היו דן לנר (הגדוד הראשון), פנחס ויינשטיין (הגדוד השני), יצחק רבין (הגדוד השלישי) ודב צסיס (הגדוד הרביעי).
התנהגותם של מפקדי הפלוגות הצעירים ודרך תיפקודם במרוצת הזמן העידו על כושרו של הפלמ"ח לחנך, לאמן ולהצמיח מתוכו כוחות רעננים, מוכשרים וראויים לשאת בעול האחריות הפיקודית ולעמוד בתביעות הנגזרות ממנה.