הסיבות לכישלון המבצע

נעשו ניתוחים למציאת הסיבות לכישלון המתקפה.
לדברי יצחק חופי-חקה, היה כשל מבחינה מודיעינית: לכוח התוקף לא היה מידע על הנעשה בכפר ועל הכוח המצוי בו, כמו למשל שבכפר נמצא כוח תגבור עיראקי. האוייב הבחין, כנראה, בכוח המתקדם והיה ערוך לקראתו (התהלכה אז גם שמועה שהידיעה על הכוונה להתקיף הועברה לערביי הכפר מראש, באמצעות רופא שהיה מושתל של הצד היהודי, אך בגד והעביר מידע לצד השני). הכניסה לאור-יום יצרה בעייה, משום שלא היו בנמצא משוריינים, שאיתם ניתן לפרוץ, להגיע אל מקום הקרב, ולהכריע אותו. הנשק המסייע היחיד שהיה בידי הכוח היו מרגמות 81 מ"מ, שלא הספיקו להבטיח את עליית הכוח מהעמק. שייקה מעיד כי הטעויות נעשו בעיקר בתיכנון ולא בביצוע. הייתה זו טעות לתקוף מכל הצדדים (ולמנוע בכך נתיב בריחה לאנשי הכפר), והציקה לו העובדה שלא הבחינו בטעות הזו בשלב התיכנון, ופעלו על-פי תוכנית לא מתוחכמת. פיזור הכוחות היה מישגה, משום שעדיף היה לרכז את עיקר הכוח במקום בו רצו להשיג עליונות ולהבקיע. 'סיקו' זוסמן טוען כי הגדוד שהגיע בשיירה גדולה בשעות היום למרחביה, נצפה בזרעין, והתושבים שהבינו את מטרת ריכוז הכוח נערכו כראוי. גם הוא סבור שמכיוון שלא הייתה לגדוד עוצמת-אש, לא נכון היה לפזר את היחידות ולתקוף במספר מקומות. מספר ההרוגים היה 12, וכן נפצעו כ- 30 לוחמים. שמות הנופלים: יצחק אברבוך; משה אסתרין; שלמה בלומנטל; עמנואל בדאני; מרדכי דניאל; יעקב יעקובסון; צבי כרמלי; נסים לוי; יוסף לוי; אוריאל לויברג; יהודה שם-טוב;