חטיבת הנגב (חטיבה 12)

אופייה של חטיבת "הנגב" הושפעה במידה רבה מהנסיבות הצבאיות והלוגיסטיות המורכבות במרחב הנגב. השטח רחב- הידיים, דלילות היישוב היהודי בנגב, המרחק ממרכז הארץ ומיעוט האמצעים שהוקצו לנגב, כל אלה הטביעו את חותמם על דפוסי ארגונה ופעילותה. מהבחינה הגיאוגרפית כלל מרחב הנגב את השטח מדרום לכביש. מהבחינה הגיאוגרפית כלל מרחב הנגב את השטח מדרום לכביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין (אשקלון- קרית גת- בית גוברין) עד לעסלוג' בדרום ונבטים במזרח. החטיבה הוקמה בחודש מרץ 1948. קציני המטה של החטיבה היו: נחום שריג מפקד החטיבה, עודד מסר, קצין המבצעים. דוד ניב ("ביבי") קצין המודיעין. לחטיבה היו 4 גדודים: הגדוד השני והגדוד השמיני, שהיו גדודים 'מרחביים' ושני גדודי עתודה חטיבתיים: הגדוד השביעי כגדוד [חי"ר והגדוד התשיעי כגדוד פשיטה ממונע.החטיבה נטלה חלק במבצעים ובקרבות הרבים שהתנהלו בתחומי גזרותיה. לוחמיה הגיעו לכל מרחבי הנגב מאל-עריש דרך באר שבע, סדום, הר הנגב ואילת.
אופייה של חטיבת "הנגב" הושפעה במידה רבה מהנסיבות הצבאיות והלוגיסטיות המורכבות במרחב הנגב. השטח רחב-הידיים, דלילות היישוב היהודי בנגב, המרחק ממרכז הארץ ומיעוט האמצעים שהוקצו לנגב, כל אלה הטביעו את חותמם על דפוסי ארגונה ופעילותה. מהבחינה הגיאוגרפית כלל מרחב הנגב את השטח מדרום לכביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין (אשקלון-קרית גת-בית גוברין) עד לעסלוג' בדרום ונבטים במזרח. האוכלוסייה הערבית במרחב הנגב מנתה כ- 120,000 אשר התגוררה ב- 4 ערים ועיירות וב- 30 כפרים ומספר רב של ריכוזי שבטים בדוויים.
האוכלוסייה היהודית בנגב מנתה באותה תקופה כ- 2500 נפש, לרבות ילדים, אשר התגוררה ב- 26 יישובים אשר הוקמו בין השנים 1941 (6) ועד לשנת 1947 (20). הכוחות הבריטיים בנגב [עד לפקיעת המנדט הבריטי ב- 14.5.48], כלל כוחות משטרה אשר איישו את תחנות המשטרה הפזורות במרחב הנגב ויחידות צבא אשר מפקדתם הייתה במחנה ג'וליס.
נחום שריג מונה במחצית חודש דצמבר 1947 למפקד "הבכיר" בנגב. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל, הייתה להקים את הגדוד השמיני בנוסף לגדוד השני שכבר היה פעיל במרחב הנגב, ולחלק ביניהם את הנגב לשתי גזרות אחריות (צפונית ודרומית). הוא גם הקים מטה שמקום מושבו היה קיבוץ ניר-עם. בסוף חודש פברואר 1948 החל המטה בפעולות להפצת מידע והסברה ליחידות וליישובים בנגב ותחנת השידור "קול הנגב" החלה בפעולתה. בתל אביב הוקמה יחידה עורפית בפיקודו של יוסף שיין שעסקה בתיאום עם המטכ"ל, מטה הפלמ"ח, ועדת הנגב וגופים אזרחיים שונים.
רק במחצית חודש מרץ 1948, נתקבלה ההחלטה על הקמתה של חטיבה 'מרחבית' שתהייה כפופה למטה הכללי וזיקתה למטה הפלמ"ח תהייה בנושאי חיול, אימונים והשתלמויות מפקדים. קדמו להחלטה זו דיונים רבים ונוקבים בהם לקח חלק שר הביטחון, דוד בן גוריון שהפעיל את מלוא השפעתו למינויו של מפקד חטיבה שלא מקרב הפלמ"ח. בחודשים הראשונים בתפקידו, נשען נחום שריג על מערך לוגיסטי של גופים אזרחיים [שהיו מסונפים להסתדרות הכללית]; "המשביר המרכזי", "סולל בונה", "קופת חולים", "מקורות" ושני הקואופרטיבים לתובלה.
למחרת הפלישה של הצבא המצרי ולאחר שקיבוץ ניר-עם ספג הפגזה ארטילרית, עברה מפקדת החטיבה לקיבוץ דורות. גם שם נפגעה מפקדת החטיבה מהפצצה של מטוסים מצריים (הצריף בו אוחסנו המפות והתצ"א עלה באש). לאחר זמן קצר, עברה מפקדת החטיבה לקיבוץ רוחמה. קציני המטה של החטיבה היו: עודד מסר, קצין המבצעים. דוד ניב ("ביבי") קצין המודיעין. לחטיבה היו 4 גדודים; הגדוד השני והגדוד השמיני שהיו גדודים 'מרחביים' ושני גדודי עתודה חטיבתית; הגדוד השביעי שהיה גדוד חי"ר והגדוד התשיעי שהיה גדוד פשיטה ממונע.
גבול הגזרות בין חטיבת "גבעתי" וחטיבת הנגב היה ציר הכביש מג'דל-פלוג'ה-חברון (אשקלון-צומת פלוגות-חברון). חטיבת "גבעתי" מצפון לציר הכביש וחטיבת הנגב מדרומו. רבים מהמבצעים והפעילויות עד להפוגה השנייה, היו משותפים לשתי החטיבות: מבצע "פלשת", מבצע "אנ- פר", מבצע "מוות לפולש" ומבצע ג.י.ס. [1 ו-2]. לאחר 6 חודשי לחימה שדילדלה את שורות הגדודים והתישה את הלוחמים, קיבלה חטיבת "יפתח", בסוף חודש אוגוסט 1948, את האחריות למרחב הנגב וחטיבת הנגב יצאה למנוחה והתארגנות מחדש לקראת המבצעים העתידיים. עד לערב מבצע "יואב" במחצית חודש אוקטובר 1948, שהתה החטיבה במחנה באר-יעקב. הגדוד השני הועבר לחטיבת יפתח. יתר שלושת הגדודים קלטו כוח-אדם חדש, בעיקרו מקרב מגויסי חו"ל [גח"ל]. נשק מסייע נקלט בחטיבה, כלי רכב שוקמו ונוספו ליחידות והגדודים הפעילו תוכניות אימון והשתלמויות.
במבצע "יואב" עמדו לרשות מטה חזית דרום 5 חטיבות. בשלבו הראשון של המבצע ביצעה חטיבת הנגב פעילויות שמטרתן, הטרדת הצבא המצרי ושיבוש עורקי התחבורה בגזרה המערבית. אחד מגדודי החטיבה השתתף בהתקפה על הכפר עיראק-אל מנשייה ובהמשך תקפו וכבשו גדודי החטיבה את באר-שבע [מבצע "משה"]. לאחר הכיבוש, עברה החטיבה, על 3 גדודיה, לבאר שבע ועסקה במשימות הגנה על הגזרה המזרחית של מרחב הנגב. עוזי נרקיס החליף את חיים בר-לב בתפקיד קצין המבצעים החטיבתי. בחודש נובמבר 1948, חודש הקשר היבשתי עם סדום על ידי כוחות של חטיבת הנגב [מבצע "לוט"]. במרוצת חודש דצמבר, לקראת מבצע "חורב" ביצעו יחידות של החטיבה סיורים ממונעים ורגליים, טיסות סיור ותצפיות בשטחי המדינה [בגזרה המזרחית] שנותרו בשליטת הצבא המצרי. בשלב הראשון של מבצע "חורב" תקפו וכבשו כוחות של חטיבת הנגב, את שורת המשלטים השולטים על ציר הכביש ביר עסלוג' (צומת משאבים) - עוג'ה-אל חפיר (ניצנה). בהמשך המבצע, חדרה החטיבה לחצי- האי סיני והגיעה עד לאבו-עגילה.
ההחלטה על פינויו של חצי- האי סיני הייתה מדינית. חטיבת הנגב פינתה את כוחותיה לגבול ישראל ב- 3 לינואר 1949. החטיבה ויחידותיה חזרו לבאר שבע. בד בבד עם הנסיגה מחצי-האי סיני, נערך מטה חזית דרום לכיבוש רפיח וניתוקה של רצועת עזה מצפון סיני. חטיבת הנגב שותפה בתוכנית, לצדן של חטיבת הראל, חטיבת "גולני" וחטיבה 8, בפועל, רק הגדוד התשיעי בלחימה. ב-10 בינואר חזר הגדוד לבאר שבע. החל מתחילת חודש פברואר 1949, החלו מחלקות המודיעין והסיור של חטיבת הנגב בבדיקת ההיתכנות של תפיסת אום- רשרש (אילת). חודש ימים לאחר מכן, יצאה חטיבת הנגב למבצע "עובדה".
לאחר מבצע "עובדה" עברה מפקדת החטיבה למחנה בגדרה. בחודש מאי 1949 נערך מסדר חגיגי של החטיבה לציון סיומה של מלחמת העצמאות.