הגדוד התשיעי – "הפשיטה" (חטיבת הנגב)

הצעדים להקמתו של 'גדוד פשיטה ממוכן' במסגרת חטיבת הנגב החלו מיד לאחר מבצע "פלשת". מספרו של הגדוד היה "10" אולם חודש לאחר מכן יצא תיקון ומספרו של הגדוד שונה ל- "9". בשלב הראשון, כלל הגדוד שתי פלוגות ג'יפים, "יחידת הפשיטה" ואת יחידת "חיות הנגב" שהועברה לצורך זה מהגדוד השני. למפקד הגדוד מונה ישראל כרמי. הקצין הטכני היה דוד ("דוקי") סלע, קצין המודיעין היה בצלאל צדיקוב והמ"פים היו: יוסק'ה ריבקינד ומיכה פרלסון (פרי) כמפקדי שתי פלוגות הג'יפים ושמחה שילוני כמפקד פלוגת הזחל"מים. בסיסו של הגדוד היה בשטח ה'דֶפּוֹ' שליד קיבוץ רוחמה.
הצעדים להקמתו של 'גדוד פשיטה ממוכן' במסגרת חטיבת הנגב החלו מיד לאחר מבצע "פלשת" אף כי המסמך של המחלקה לתפקידי מטה (מת"מ) נשא את התאריך 18.6.1948. מספרו של הגדוד היה "10" אולם חודש לאחר מכן יצא תיקון ומספרו של הגדוד שונה ל- "9". בכך הושלמה התוכנית של מטה הפלמ"ח, מחודש מרץ 1948, שלחטיבת הנגב יהיו ארבעה גדודים. בשלבו הראשון, כלל הגדוד שתי פלוגות ג'יפים של "יחידת הפשיטה" ואת יחידת "חיות הנגב" בהרכב של שתי מחלקות שהועברה לצורך זה מהגדוד השני וצוידה ב- 10 זחל"מים, והוסבה לפלוגת חי"ר מוסע. למפקד הגדוד מונה ישראל כרמי. הקצין הטכני היה דוד ("דוקי") סלע, קצין המודיעין היה בצלאל צדיקוב והמ"פים היו: יוסק'ה ריבקינד ומיכה פרלסון (פרי), כמפקדי שתי פלוגות הג'יפים ושמחה שילוני, כמפקד פלוגת הזחל"מים. בסיסו של הגדוד היה בשטח ה'דֶפּוֹ' שליד קיבוץ רוחמה.
מאז הקמתו, ערב 'ההפוגה הראשונה' ועד לפעילות היזומה במסגרת 'עשרת הימים', הופעלו יחידות של הגדוד למשימות שלביצוען נדרשה ניידות וסיוע בכוח אש; מבצע "אנ- פאר" ומבצע "מות לפולש". מחלקת ג'יפים אחת השתתפה בכיבוש ביר עסלוג'. כוחות של הגדוד סייעו לקיבוצים שהותקפו לאורך ציר ההתקדמות של חיל המשלוח של הצבא המצרי והשתתפו בפינוים של חברי כפר דרום. בסוף חודש יוני, קיבל הגדוד תוספת בכוח אדם וגם חלו שינויים בסגל הפיקוד; משה ארלינג קיבל את הפיקוד על פלוגת הג'יפים השנייה, מתתיהו ("מתס") שטרנבאום מונה למ"פ המשוריינים ויוסף גרין (גדרון) מונה למ"פ הזחל"מים. לקצין המבצעים הגדודי, מונה שמחה שילוני. ב- 17.7.48 נערכה ההתקפה על חוליקאת. פיקד על הפעולה מיכה פרלסון, כמ"פ הג'יפים והשתתפה בה גם פלוגת חי"ר של הגדוד השביעי.
בסוף חודש אוגוסט 1948, יצא הגדוד התשיעי את הנגב יחד עם חטיבת "הנגב" כולה למנוחה והתארגנות במחנה באר יעקב. הגדוד עבר ארגון מחדש, מיכה פרלסון (פרי) מונה לסגן מפקד הגדוד. שתי פלוגות הג'יפים אוחדו ומשה ארלינג מונה למפקד הפלוגה, לסגנו מונה שאול ביבר. גרשון דובנבוים ("דבמבם") עבר מהגדוד השני ומונה למפקד פלוגת המשוריינים, לסגנו מונה יוסי גרינברג. את הפיקוד על פלוגת הזחל"מים קיבל אלכסנדר ("סשה הגדול") ויתקין ולסגנו מונה אליהו פיינמסר. יחידת "הקומנדו הצרפתי" בפיקודו של תדי איתן צורפה לגדוד התשיעי, כפלוגה אורגנית. הגדוד קלט אנשי גח"ל ומח"ל רבים ששולבו בכל הפלוגות. בין המצטרפים החדשים היו מספר וותיקי הפלוגה הימית של הפלמ"ח שסיימו את שירותם בליווי אניות המעפילים. כוח האדם של הגדוד הסתכם ב- 500 לוחמים, מתוכם 70 בנות. הגדוד צויד בזחל"מים, ג'יפים ומשוריינים. כלי הרכב של הגדוד נמסרו לחטיבת "יפתח" בעת היציאה להתארגנות.
לאחר כחודש וחצי של ארגון מחדש, היה הגדוד כשיר לקחת חלק במבצעים הצפויים בעתיד הקרוב. ערב פתיחתו של מבצע "יואב" הסתננו אנשי הגדוד דרך רצועת הניתוק ונערך בגזרה המערבית של מרחב הנגב למשימות פשיטה והטרדה של מחנות ומתקנים של הצבא המצרי ושיבוש עורקי התנועה שלו באזור עזה ורפיח. בהמשך מבצע "יואב", היה הגדוד 'חוד החנית' של המתקפה לכיבוש באר שבע במסגרת מבצע "משה". למחרת הכיבוש, 22.10.1948, נכנסה לתוקף הפסקת אש ["ההפוגה השלישית"]. נוכח ידיעות על אפשרות התקפת-נגד של כוחות מהצבא המצרי שהיו באזור הר-חברון, נשלח כוח משימה מהגדוד בפיקודו של גרשון דובמבוים כדי לפוצץ את אחד הגשרים על ציר הכביש באר שבע-חברון. תוך כדי ביצוע המשימה נפגע "דבמבם" בבטנו מכדור חודר שיריון. הוא פונה במצב קשה לבית החולים בקיבוץ רוחמה ולמחרתו מת כתוצאה מפציעתו. אריה ויסברג (שיאון) מונה במקומו למ"פ המשוריינים. יומיים לאחר מכן נהרג מפקד אחת משתי הפלגות של "הקומנדו הצרפתי" בעת שיצא להכין שטח לאימונים מחוץ לבאר שבע.
במהלך חודש נובמבר נערכו שינויים נוספים בסגל הפיקוד של הגדוד: חיים בר-לב החליף את ישראל כרמי כמפקד הגדוד, אליהו פיינמסר קיבל זמנית את הפיקוד על פלוגת הזחל"מים. לפני היציאה למבצע "חורב" מונה יהודה ("איז'ב") איז'בסקי למ"פ הזחל"מים ולסגנו מונה ישראל ("שרולנה") כהן. שאול ביבר מונה למ"פ הג'יפים ואורי בר-רצון הועבר מהגדוד השמיני ונתמנה למפקד הפלוגה המסייעת. מבצע "לוט" נועד לחדש את הקשר היבשתי עם סדום. ביום 23.11.1948, יצאו כוחות מחטיבת הנגב להשתלט על המרחב שבין באר שבע לסדום, לאחר ההשתלטות על משטרת כורנוב ועין-חוצוב, המשיכו כוחות מהגדוד התשיעי לעבר הערבה עד בואכה הגבול המזרחי.
מבצע "חורב" החל ב- 25 בדצמבר 1948. בשלב הראשון של המבצע, השתתפו כוחות של הגדוד במשימה החטיבתית של כיבוש השטחים השולטים על הכביש ביר עסלוג'-עוג'ה אל חפיר. בהמשך המבצע חדרו כוחות החטיבה לחצי- האי סיני כשגדוד התשיעי נע בראש שיירת החטיבה עד להשתלטות על אבו-עגילה.
ב- 2 לינואר 1949, ניתנה ההוראה המדינית לפנות את חצי-האי סיני. חטיבת הנגב חזרה לשטח ישראל. על גדוד התשיעי הוטל להצטרף לחטיבת הראל בהתקפה על הכוחות המצריים ברצועת עזה, כשלב ב' של מבצע "חורב". המשימה של חטיבת "הראל" הייתה כיבושם של משלטים באזור רפיח. ב-7.1.49, הוכרזה הפסקת-אש כללית לקראת המו"מ עם מצרים להסכם שביתת-נשק.
ב- 20 בינואר 1949, עבר הגדוד התשיעי לבסיסו החדש במחנה עקיר (תל-נוף).
לאחר שהוחלט במחצית חודש פברואר להיערך להשתלטות על מרחב הנגב הדרומי עד למפרץ עקבה [מבצע "עובדה"], הוטל על כוח משימה מהגדוד לערוך מסע לעומק השטח לבדיקת האפשרויות לתכנון המפורט של המבצע. ב-20.2.49 יצא למסע הארוך, כוח המשימה שכלל 8 ג'יפים ו-6 קומנדקרים בפיקודו של קצין המבצעים הגדודי, שמחה שילוני. ב-2.3.49 השלים הכוח את המשימה וחזר לבאר שבע. המידע שנצבר ממסע זה שימש את מטה פיקוד דרום לתכנן את מבצע "עובדה". ב-5 במרץ יצאו כוחות מחטיבת הנגב למבצע "עובדה". שתי מחלקות ג'יפים וסיירים מהגדוד התשיעי צורפו למבצע.
לאחר מבצע "עובדה" חזרו אנשי הגדוד למחנה הגדוד בתל-נוף. הפלוגות הועסקו במשימות למניעת יישובם מחדש של כפרים ערביים נטושים שפונו במהלך המלחמה ומניעת הסתננות של פליטים ערביים מעבר לקווי הגבול החדשים שסומנו בערבה בגזרת בית ג'וברין - דווימה וברצועת עזה. בחודש יוני 1949 עבר הגדוד למחנה חצור.
הסיפור הבא יתכן שאפיין את אופן התנהלותם של גדודי הפלמ"ח: בחודש יוני 1949 החל צה"ל משלם שכר דיפרניצאלי על פי דרגתו הצבאית של החייל. עד לאותו זמן היה השכר אחיד. חיים בר- לב, מפקד הגדוד, כינס את הלוחמים לאסיפה וקיים הצבעה על הצעתו להמשיך בנוהג של שכר שווה. הצעתו זכתה לרוב מוצק. חלוקת השכר חושבה כך שיוותר עודף בקופת הגדוד לצורך סיוע לבעלי משפחות.
בחודש יולי 1949 מונה יהונתן דותן (דולינסקי) לסגנו של חיים בר-לב, לאחר חודש פרש חיים בר-לב ללימודים ויהונתן דותן היה למג"ד. מאחר והוחלט שחטיבת הנגב תהייה חטיבת מילואים, הועבר בחודש ספטמבר 1949, הגדוד התשיעי לחטיבה "שבע", חטיבת השריון הסדירה של צה"ל. מספר מפקדים מוותיקי הגדוד נשארו בגדוד בשירות קבע: אריה שחר (שוורצמן) מונה לסמג"ד, חיימק'ה קרמר היה מ"פ המפקדה, ישראל כהן ("שרולנה") היה מ"פ הזחל"מים, אריה שיאון (וייסברג) מ"פ המשוריינים וישראל גרנית (גרינקר) שימש בתפקיד קצין המודיעין.
הגדוד התשיעי היה הגדוד היחידי מחטיבת הנגב-פלמ"ח, שהמשיך להתקיים לאחר סיומה של מלחמת העצמאות.