פלוגה א'

אנשיה גוייסו במאי 1941 מקיבוצים ומושבות בגליל המזרחי והעמקים. משימתה הראשונה הייתה בפלישה הבריטית לסוריה ולבנון ביוני 1941.
אנשיה גוייסו במאי 1941 מקיבוצים ומושבות בגליל המזרחי והעמקים. משימתה הראשונה הייתה בפלישה הבריטית לסוריה ולבנון ביוני 1941. אנשי הפלוגה עשו את שנת השירות הראשונה – בתום ההתכנסות בחורשת גינוסר (קיץ 1941) – כשהם גרים בבתיהם, מקיימים אימון תקופתי במסגרת "ביתית", ונמצאים בכוננות מתמדת לגיוס תוך 24 שעות.
הפלוגה גויסה מחדש באביב 1942 והוצבה בגליל העליון המזרחי, אולם נוכח סכנת הפלישה הגרמנית הצפויה, הועברה ביולי 1942 לדרום הארץ, ובסיסיה היו הקיבוצים נגבה, כפר מנחם ודורות. בשלהי קיץ 1942, משחלפה סכנת הפלישה הגרמנית, הועברה הפלוגה למשטר עבודה ואימונים במחנות בקיבוצי עמק הירדן (כנרת, אפיקים, אשדות יעקב). מסוף 1943 צורפו לפלוגה הכשרות מגויסות וצנחנים (בודדים). במהלך התגבשותה גברה על המשברים שפקדוה בראשית הדרך והיא התגבשה כפלוגה בעלת גאוות ראשונות, אשר המשיכה לדבוק בה גם לאחר שחרור ותיקיה (1944).

פלוגה א' של הפלמ"ח קמה במאי 1941, בחורשת גינוסר על שפת הכנרת. בפגישה הראשונה הגיעו האנשים מיישובי העמק המזרחי, עמק בית-שאן, עמק הירדן והגליל העליון: חברי קבוצים, ובני מושבות.
עם חשכה, הודלקה המדורה, מדורת השבט, ונוצרה תרבות המעגל. החבר'ה היו צעירים מאד. יגאל אלון היה מפקד הפלוגה, והוא בן 23. סגנו היה משה כהן, מהמושבה כנרת.
יצחק שדה מונה להיות מפקדו הראשון של הפלמ"ח. שמו נקשר במושג המהפכני "היציאה מהגדר": ליזום, להפתיע, לתקוף, המושג "אחריי" ולהעלות את ההתנדבות והמשמעת מרצון – לערך מחנך.
משימתה הראשונה הייתה בפלישה הבריטית לסוריה ולבנון, ביוני 1941.
את שנת השירות הראשונה עשו אנשי הפלוגה,כשהם גרים בבתיהם, מקיימים אימון תקופתי במסגרת "ביתית" ונמצאים בכוננות מתמדת.
באביב 1942 גויסה הפלוגה מחדש. בקורס בבית-אורן, חובר המנון הפלמ"ח ע"י זרובבל גלעד, והלחן ע"י דוד זהבי.
הפלוגה גויסה מחדש באביב 1942 והוצבה בגליל העליון המזרחי. זלמן מרט היה מפקדה השני.
נוכח סכנת הפלישה הגרמנית הצפויה הועברה המחלקה ביולי 1942 לדרום הארץ ובסיסיה היו הקבוצים נגבה, כפר-מנחם ודורות. אחרי שרוֹמֶל נבלם, שינו הבריטים את טעמם והפלמ"ח נאלץ לחזור למחתרת.
מסוף 1943 צורפו לפלוגה הכשרות מגויסות וצנחנים (בודדים).
הכשרת אשדות-יעקב, 1943 – 1944 - בקבוץ אייל.
הכשרת "מכבי הצעיר", גרעין ב' 1944 – 1945 בקבוץ הסוללים.
הכשרת "שדמה", 1944 – 1945 – קבוץ רביבים.
הכשרת גבת, 1944 – 1946 – קבוץ משאבי-שדה.
הכשרת "רגבים" – חפצי-בה ( הלכו אח"כ למעגן-מיכאל).
הכשרת שער-העמקים 1946 – 1948 . הלכו לקבוץ שער-העמקים.
הכשרת גבת – 1946 – 1948, הלכו לקבוץ יפתח.
הכשרת רמת-יוחנן – 1947 – 1948 הלכו לקבוץ יזרעאל.
הכשרת יגור – 1947 – 1948 הלכו לקבוץ גדות.
הכשרת הזורע – 1947 – 1948 השלימו את קבוץ הזורע.

נחום שריג היה מפקד הפלוגה השלישי. ב- 15.8.1944 עלתה בית-קשת – הישוב הראשון של הפלמ"ח. המתיישבים היוו מחלקת פלמ"ח, עם מסדרים בכל בוקר ואימונים. כמפקד המחלקה נקבע אסף שמחוני.
מעמק הירדן עברה הפלוגה להרי הכרמל והסביבה והתמקמה בקבוצים: יגור, רמת-דוד, גבת ורמת-יוחנן.
השיירה האחרונה, שיירת נבי-דניאל, הותקפה קשות. המשוריין פורץ המחסומים, שזרובבל הורביץ היה מפקדו, נותק מהשיירה. חמש שעות עמדו אנשי המשוריין בקרב עז מול מאות פורעים. רוב הלוחמים נפצעו. זרובבל ניהל את הקרב עד הרגע האחרון. עם התקרב הפורעים למשוריין הבוער, פוצץ עצמו על חבריו הפצועים. הוא לחם עד הרגע האחרון וגרם אבידות כבדות לאויב. על כך זכה לאות הגבורה.
הפלוגה חולקה ליישובי הנגב: דורות, נגבה, כפר-מנחם ורוחמה.
נחמיה שיין, מפקד הפלוגה הרביעי, נפל בפיצוץ גשר-הזיו יחד עם 13 חבריו.
פעולות מבצעיות: פיצוץ גשר-הזיו בליל הגשרים, שחרור מעפילי עתלית ופיצוץ הראדאר.
הפלמ"ח הקים מחנות בקבוצים כדי להתאמן, הצטרף אל הצוותים המקומיים של
אנשי "ההגנה" והקים מפקדה לענייני קשר באמצעות יוני דואר. הפלמ"ח הקים 60 שובכים בתנאי מחתרת. תוך סיכון אישי הפעילו את השובכים וכך נוצר קשר עם ישובים מנותקים.