פלוגה ד'

גויסה בקיץ 1941 מקרב נוער ההגנה בתל אביב וסביבותיה בצירוף גרעין מבית הספר החקלאי מקווה ישראל.
גויסה בקיץ 1941 מקרב נוער ההגנה בתל אביב וסביבותיה בצירוף גרעין מבית הספר החקלאי מקווה ישראל. נחשבה לפלוגה עירונית.
תהליך גיבושה של הפלוגה היה ממושך יותר, אולי משום שאנשיה ראו עצמם תחילה כמושאלים לפלמ"ח על ידי ההגנה בתל אביב. לאחר מחנה אימונים מרוכז של עשרה ימים, פוזרו כשאר הפלוגות לבתיהם, שם עברו אימון ביתי והמתינו לקריאה מחודשת לגיוס. באביב 1942 גוייסו ולא פוזרו עוד. האנשים אומנו תחילה בבן שמן ובהמשך במשמר העמק, והוצבו בקיבוצי עמק יזרעאל המזרחי. בשלהי קיץ 1942 עברו למחנות הקבע בעמק חפר והשרון – גבעת חיים, עין החורש, רמת הכובש וגבעת השלושה.
בפלוגה התעוררה התנגדות למשטר העבודה והאימונים שהונהגו בפלמ"ח, שלווה במשבר נוסף – התגייסות חברים לצבא הבריטי. אף על פי כן התגבשה הפלוגה והגיעה להישגים.
הפלוגה המשיכה לשמור על אופייה העירוני גם לאחר שצורפו לה הכשרות מגויסות בסוף 1943 וחלה תחלופה של מגויסים, עם יציאת הותיקים לרזרבה. הפלוגה נחשבת למאורגנת ומסודרת ביותר בין הפלוגות הראשונות. עם צירוף ההכשרות המגויסות למערך הפלוגה, הועתק מקום הפלוגה ממקום התפרסותה בעמק חפר אל עמק יזרעאל ועמק בית-שאן. אנשי הפלוגה התחלקו בין הקיבוצים: עין חרוד, בית השיטה, בית אלפא/חפצי-בה ומעוז חיים. כמו כן צורפה לפלוגה המחלקה של הכשרת כנרת 1943, ששהתה עד אז בכפר גלעדי במסגרת פלוגה ו'.

פלוגה ד' – אינפורמציה מתוך אלבום הפלוגה

מטה "ההגנה הטיל על בנימין צור (הג'ינג'י) להקים את פלוגה ד' ולהיות מפקדה.
הפלוגה הורכבה מ-5 קבוצות.
1. חברי "הגנה" מאזור תל-אביב, בחלקם מפקדים.
2. חברות "הגנה" שאליהן הצטרפו כמה חברות קבוצים.
3. קבוצת "שיפור הים" – 15 נערים עובדים, בעיקר מיוצאי שכונת מחלול ושכונת נורדיה בת"א שעשתה הרבה "שעות ים".
4. 12 בנים ובת אחת שסיימו את מחזור 1941 בביה"ס החקלאי מקווה-ישראל.
5. קבוצה של 6 בנים ובת "בוגרי" מגרש המשחקים ע"ש גוגנהיים אשר הצטרפה מאוחר יותר – ב-1942 .
את עיקר האימונים עברו הפלוגות בחורשות משמר-העמק במשך חודש וחצי ובהדרכה בריטית.
בתקופה הראשונה – עד יוני 1942 התרכזו האימונים בשבתות או ביציאה לימים מספר לחולות חוסמסה (חולון), חורשת בן-שמן ומקומות מסתור אחרים, למרות שיתוף הפעולה עם הצבא הבריטי, שגם סיפק ציוד ונשק. (אך לא עם המשטרה הבריטית, כפי שהתברר בדיעבד).
בינתיים נשברה ההתקדמות הגרמנית באל-עלמיין והבריטים לא היו מעוניינים יותר בפלמ"ח. מטה ההגנה החליט לא לפרק את הפלוגות ואז התגבש ההסכם עם הקיבוצים.
אנשי פלוגה ד' התפצלו ל: - מחלקת המפקדה בתל-יוסף,
מחלקה בעין-חרוד, קורס מ"כים בבית-אלפא, ומחלקת סיירים בעין-שמר.
1944 – כנס בנות הפלמ"ח במשמר-העמק. בכינוס היה עידוד רב לבנות, היה להם טוב בעצם פגישת הבנות, בשיחות עם בנות מפלוגות אחרות ובהחלפת רשמים.
"המסייעת" עברה לשדה-נחום, מפקד המחלקה היה חיים ליבל שחל.
במחלקה היו שתי כיתות. בכיתת המרגמה היו הג'לובים (הגדולים והבריאים) ובכיתת מכונות הירייה היו "סלקטים".
הנשק האישי היה מקל קאפ"פ וטוב היה לעשות את הנבוט הזה מעץ אלון.
מסעות הפלוגה – 1942-1946 . שיא האימונים היו המסעות הגדולים שארכו 10-14 ימים. המסלול: קליה, עין-גדי, מצדה,סדום, דרך המכתשים לרביבים או בית-אשל.
היה גם מסלול הפוך: יציאה מרביבים, תל-רחמה, המכתש, מעלה-העקרבים, המכתש הקטן, נחל צין, סדום, מצדה, עין-גדי, תקוע ורמת-רחל.
היו מסעות למדבר יהודה בלבד שכידוע היה אזור אסור למטיילים יהודים בפקודת המשטרה הבריטית. משאת נפשו של כל פלמ"חניק הייתה להעפיל למצדה ולחוות את המיתוס הקשור בה. מידי שנה נערך מסע מצדה. היו גם מסעות קצרים של אחד עד שישה ימים, לכרמל, לגליל ולשומרון, הם היו סיכום לאימונים ולימודי הטופוגרפיה, תרגיל בהישרדות ובהכנת תיקי כפרים.
ב-1943 חלה תחלופה של מגויסים. רוב ותיקי הפלוגה ששירתו שנתיים או שלוש, עברו ל"רזרבה". נשארו אלה שהיו בעמדות פיקוד: חיים אבינועם, חיים בר-לב וישעיהו גביש.
"הספרנים" – קבוצה חשאית מאד של חברי פלמ"ח אשר אומנו כאלחוטאים, ובגלל חשאיותה, רבים לא יודעים על קיומה. בשיאה כללה הקבוצה למעלה מ-100 איש והפעילה את הקשר העיקרי בין פלוגות וגדודי הפלמ"ח עם מפקדות ה"הגנה" והישובים המבודדים. רוב "הגידעונים" באו מקבוצה זו.

הכשרות בפלוגה ד' 1942 – 1947 :
הכשרת "מיקוואים" בני פלד 1942 – מושב רמות נפתלי
גרעין צופים ב' 1943 – 1944 - קבוץ בארי
הכשרת כנרת (התימנים) 1943 - עין זיתים, מנרה.
מקוואים קבוצת "אליהו" בחפצי-בה - 1944 -1945 – חוקוק
הכשרת ,עטרת" בבית-השיטה 1944 -1946 השלמת חוקוק
הכשרת חיות-הנגב (חפצי-בה, בית-הערבה) 1944 – 1946 השלמת משמר-הנגב.
הכשרת מעוז-חיים א' 1945 -1947 השלמת בית-הערבה
הכשרת "הדיביזיה המוטסת" בתל-יוסף 1946 – 1947 השלמת משמר-הנגב
הכשרת רגבים בחפצי-בה 1946 – 1947 השלמת מעגן-מיכאל
הכשרת "במעלה" בבית-השיטה 1946 - 1947 השלמת משאבי-שדה
הכשרת הצופים עין-גב בבית-השיטה 1946 - 1947 פלמחים
הכשרת מעוז (יגור) 1946 - 1947 השלמת רביבים
הכשרת בית-השיטה 1947 - נתיב –הל"ה
הכשרת דליה 1947 - קיבוץ הראל
הכשרת אבוקה 1947 - קיבוץ ראש-הנקרה.


גבעת הקיבוצים - חיים כפולים:
המכון נבנה בצורה מתוחכמת: שילוב של מכבסה ומאפיה. האחת עבדה במשך היום והשנייה בלילה. מארובות המכבסה נשאבו ונפלטו החוצה הגזים והאוויר המזוהם. דרך ארובת המאפיה. דרך ארובת המאפיה הוחדר במשך היום אוויר נקי למכון ול-35 העובדים. בשטח שבין שני המבנים נמתחו חבלים לתליית הכבסים. הכביסה הייתה לא רק מקור הכנסה, היא הצדיקה את הצריכה הגבוהה בחשמל, ורעש המכונות שעבדו למטה – 10 מטר מתחת לאדמה.
אנשי הפלמ"ח בשרות התע"ש המשיכו במכון עד תום מלחמת העצמאות.