ונזכור את כולם

סמל לוינסון יהונתן "טוטו" ז"ל

בן מינדל (מינה) ויוסף (יוסקה)
נולד בחיפה
ב תרפ"ט, 1929
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת בית-השיטה
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב
בכ"ח אלול תש"ח, 2/1/1948
מקום נפילה: ח'רבת מחאז
נקבר בקיבוץ משמר הנגב
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יוסקה ומינה. נולד ב-1929 בחיפה. בן 10 הצטרף ל"הנוער העובד" ומאז חילק את כל זמנו ללימודים, לתנועה, להדרכה, ולהכנה לתפקידי הגנה. בן 14 סיים את בית-הספר העממי בהצטיינות, קיבל סטיפנדיה ונכנס לבית-הספר המקצועי התיכון על-יד הטכניון בחיפה.
היה חבר מזכירות "הנוער העובד" בקרית-חיים והרוח החיה בה. נכנס לגדנ"ע. בן 15 מדריך חג"ם. בן 16 סיים קורס מ"כ גדנ"ע. בן 17 - ממיסדי הגרעין להכשרת "הנוער-העובד" בבית-השיטה. לפני צאתו להכשרה היה מפקד אזורי של הגדנ"ע בקריות.
משסיים את בית-הספר התיכוני-המקצועי התגייס לפלמ"ח ויצא עם ההכשרה לבית-השיטה לחטיבת "יפתח"- בפלמ"ח. לפי דרישתו נשלח לקורס מ"כ של הפלמ"ח ומשם - להדרכה בעין-הנצי"ב ובטירת-צבי. השתתף בקרבות משמר-העמק, בכפר זרעין, בגלבוע, מבצע "המטאטא" בגליל, בקרבות מלכיה, לטרון, פלוג'ה ובנגב. מימי שירותו בצריפין ועד יום נפילתו שימש מזכיר ההכשרה. זקוף, בעל בלורית זהבהבת. רציני ואחראי.
גאה וצנוע כאחד. הצטיין כמדריך נוער. בהשפעתו ובתבונתו, בשירה ובריקוד ידע להשתלט על כל המצבים הקשים במסיבת החברים.
חונן בכשרון ספרותי והשאיר אחריו יומנים, רשימות ומאמרים רבים. בעזבונו זה באים לידי ביטוי לבטיו בימי היותו מפקד פלמ"ח והוא אז מנותק מחבריו בהכשרה ועליו להשתלט על עולים חדשים מהגולה, על בליל שפות, על דעות קדומות, מסורת ומנהגים של עדות שונות ; להתגבר על הקשיים הכרוכים בהכנסת חבר ההכשרה למסגרת של משמעת צבאית ; למצוא את שביל הזהב, ביחס שבין הטוראי והמפקד - שניהם חברי ההכשרה ("יהיו רק שני הצדדים בסדר ואז תושלם האידיליה" - כתב). התפקיד היה קשה והוא יכול לו.
דאגתו לזולת קדמה לזו של עצמו. על הזולת כתב עוד בצעירותו "אנו מוכרחים להתייחס לזולת ברצינות מפני שהוא אחד מחברתנו, כל אדם ואדם בחברה יקר הוא".
כאשר צפה שאלת שחרורם של הבנים היחידים, כתב: "אין להעדיף בן יחיד על בן אשר אחות לו. כל חייל נחוץ עתה וכל חייל הוא בן יחיד לאומה ולהבאת הנצחון".
נפל ב-2.10.1948 בקרב על משלט 6 (חרבת אל-מאחז - מזרחה לרוחמה) עם פריצת הדרך לנגב, והוא אז בקבוצה בת 16 לוחמים נגד אלפי חיילים של האויב. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במשמר-הנגב.
כשבועים אחר נפלו נקרא על שמו המשורין א' עם תותח 2 ליטראות, שנלקח שלל מידי המצרים, לציון גבורתו.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

שרשרות חיים

כשאני מעלה בזכרוני את יהונתן אני רואהו מתנועע בקצב מתון בשרשרת המחול. היה זה במסיבת חנוכה בשת תש"ו, בבית הספר המקצועי. משונה הדבר, אבל כן הוא. מכל אותה מסיבה לא נחרת זכרוני אלא אותו מחול צ'רקסייה ומכל אותה שרשרת נעורים צמודה, בוטחה, עולה, כובשת - לא נשמרה בזכרוני אלא דמותו הוא בלבד, דמות יהונתן. עמדתי אז מן הצד והסתכלתי בנערים ובנערות המרקדים. בפעם הראשונה ראיתי את הנערים התלמידים והנה הם גברים. יהונתן, חולצה רוסית מלבינה, שצוארונה פתוח, עוטפת את גופו בהרחבה, ושמוטה על מכנסיו הארוכים. הוא רוקד בנחת, איתן זקוף, רציני, בוגר. זרועו כרוכה למתני נערה. הוא שר עם השרים, בתום בענות נצחון.
הוא אשר גילם לעיני אותה שעה את דמות הגברות העולה. רגיל היה לשבת בספסל האחרון בכיתה, סמוך לכותל. אך משם היו עיניו צופות בך וידעת. הוא מאזין. ביחוד רבתה הקשבתו בשנת הלימודים האחרונה. לבו נפתח למחשבות ולדעת. גם בחיבוריו ניכרה עליה, התבגרות. פני הנער שלו, הקדימו להרצין, שתיקתו הרגילה לבשה משמעות ובעיניו גברה העירות. בתום השיעור הוא בין המתלקטים לתוספת בירור והחלפת דעה.
לאחר זמן נודעה לי סיבת שינוי זה. יהונתן סיים קורס מ"כים, נושא באחריות, מפקד.
משרשרת המחול לשרשרת המגן, -שרשרת נעורים צמודה, בוטחת, עולה, כובשת.
משורה זו נפקדו רבים רבים, והוא, יהונתן, נפל עם הנופלים - בתום, בענות נצחון.

י. שקד

מתוך הספר 'בני קרית חיים'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

עדין, שקט וצנוע

עדין שקט וצנוע היה יהונתן. ואם כי מטובי התלמידים היה, החרוצים והמסודרים שבהם, - מעולם לא "קפץ בראש" לא השתדל להתבלט על פני חבריו. דוקא השקט שלו, המתינות והרצינות - הם שעשוהו לבולט בכיתה.
מבט בהיר וגלוי היה לו, מבט שופע אמת וכנות ובדברו והישיר מבטו לעיני השומע וחדר למעמקי הנשמה. עוד בגיל רך גילה אופי עצמאי, מוצק, לא נגרר אחרי האחרים. במתינות ובטחון הלך בדרכו, וראיתי לפני אדם קטן, את האדם העתיד לבוא. ולא הספיק עוד לפתח מלוא אונו ולא הספיק עוד לתת כל שיכול היה לתת..

מורתו מרים

מתוך הספר 'בני קרית חיים'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מתחיל יומן

עין הנציב 22.3.48

אני מתחיל בזה לכתוב רשימות מדי פעם בפעם, מה שנקרא בפי כל יומן. איני יודע אם לרשימות אלו שלי אפשר לקרוא כך, בכל אופן אני כותב כאן על מחשבותי ומצבי רוחי השונים.
... אפשר לומר שאף פעם לא יכולתי להתבטא במלוא הבטוי, אף שזה לא נראה כך ויש מי שיכול לערער על זאת. אדם זה באמת היה קולט ביטויי במשך זמן רב. אך לא את הכל מסרתי לו, מפני, שאדם זה היה בקשר חזק עם מישהו אחר ולא יכול היה גם הוא למסור לי את הכל.
עזריאל חזר מהמטה וסיפר לי כי בימים אלה צריך להיות ג'וב ודוקא הוא ישתתף בו. באותו רגע רציתי להתפרץ ולצעוק חמס. קשה לי לוותר על משהו כגון זה לא בגלל ה"כף" אלא בגלל משהו אחר. עברתי כבר מספר קורסים. אני משרת כעת בחטיבה בתור מ"כ ועדיין קשה להשלים עם העובדה, שאני לא עברתי את מבחן האש... רצוני להיות בקרב ולו בתור טוראי. איני רודף אחרי הדרגה הן בקרב והן בחיים הרגילים, אך אני דורש את המגיע לי.

מתוך הספר 'בני קרית חיים'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מעין הנציב

עין הנציב 28.3.48

היום קרה לי מקרה שאינני יודע איך לכנותו. ע. נסע לבית השיטה, ג. עזב את המחלקה ואני נשארתי להדריך כל היום. בשעת הצהרים תקפה אותי חולשה כללית איומה וכאב ראש משכנע. לא יכולתי לזוז. דומני, כי זו הפעם הראשונה בחיי, שתוקף אותי משהו מעין זה. דחיתי את התחלת האימונים לחצי שעה בתקוה שזה יעבור. הענין לא עבר והוכרחתי לבטל את האימונים אחר הצהרים. לא הייתי מסוגל להדריך והפקרתי חמשה-עשר איש לשלוש שעות תמימות...
היום ניסה לברוח מכאן האדם הראשון. הוא הוחזר על ידי עזריאל שנסע גם כן באותה מכונית. ניסיתי לחשוב על מצבו שהביאו לידי כך. אפשר להבין זאת. אדם חי ברפת חדשיים ימים בלי תנאים. מצד שני של הקיר פרות שריחן מגיע לכאן ומרעיל את האויר. פנס אור אחד ובערב אי אפשר לקרוא. כביסה לא כביסה החוזרת מלוכלכת וחסרה. עתון אחד מגיע מדי ערב. תנאים אלה יכולים להחזיק אידיאליסט כמוני או כמו עזריאל, אך אדם כזה שהובא לכאן שלא מרצונו - אינו יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. אני, כשלעצמי גם אתפקע בקרוב מתנאים אלה.

מתוך הספר 'בני קרית חיים'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מסרפנד

סרפנד 8.8.48

זה זמן רב לא נכתב כאן דבר ואולי זה באשמתי. זמן רב עבר ואתו הרבה דברים חדשים, חוויות ומחשבות, שכרגע קשה לזכור אותן בפרטיהם. לאחרונה נפגשנו עם שני אויבים חדשים: עבדאללה ופארוק... בינתים אנו הופכים לאט לאט לצבא סדיר על כל הפרטים הכלולים בדבר. דבר אחד עוד לא נכנס לשורותינו והוא לבישת מדים והצדעות. אינני חושב, כי דבר זה יוכל להתקבל בתנאי-הפלמ"ח כיום, היות ורוב-רובו של הפלמ"ח בנוי מהכשרות ואין הם המצדדות הגדולות ביותר בענין זה... אולי אחרי גמר המלחמה, כשיהיה צבא סדיר במלוא מובן המילה ותהיה תקופת שירות של שנה או שנתיים - אפשר יהיה לעשות זאת ביתר קלות ואז גם הכרחי יהיה לעשות זאת.

מתוך הספר 'בני קרית חיים'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.