דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן גרונר יאיר ז"ל

בן שרה וחנניה-ליב
נולד בתל אביב
בכ"ה אדר ב תרפ"ז, 29/3/1927
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים", חבר רבדים
בהכשרת רבדים
נפל בקרב בהגנה על קיבוץ רבדים
בג' שבט תש"ח, 14/1/1948
מקום נפילה: רבדים
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 21 בנפלו

קורות חיים

בן חנניה-ליב ושרה. נולד בכ"ה באדר ב' תרפ"ז (29.3.1927) בתל-אביב. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר העממי הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בתקופת ה"סזון" התקיפו חברי לח"י את קן "השומר הצעיר" בצפון תל אביב. בנסות החניכים להדוף את המתקיפים נפצע יאיר מיריית אקדח בידי אחד מאנשי לח"י. אחר-כך יצא להכשרה בבית-זרע. הצטרף לפלמ"ח וסיים קורס מ"כ. עלה עם חבריו להתיישבות בקיבוץ רבדים שבגוש עציון. השקיע הרבה כוחות בבניין המשק ובעיצוב הדמות החברתית של חיי הקיבוץ. היה תקיף בהשקפותיו, פיו ולבו שווים בשיחות ובויכוחים, מראשי המדברים בכל שיחת חברים, עומד בתוקף על האמת שלו, וגם חבר עליז וחביב ופיו מלא שירה.
בחורף תש"ח נשא באחריות לבטחון הקיבוץ כמפקד הפל"ם. במכתב לחבר כתב יאיר:"..אתה ודאי מתפלא. אינך תופס איך זה בני אדם יכולים לוותר על האושר הזה שאתה חי בתוכו. על חיי העיר, הקולנוע והנשפיות. כן חבר, אנחנו שונים. אצלך פועלים הרצונות הפרטיים שלך. כן, זה מה שחסר לך להביט קצת ביסודיות החיים, בחיי העם שלנו. וכי אינך רואה את מצב עמנו. האם אין לדעתך כיום לנוער היהודי תפקידים? ומה הם? ללכת לבתי קולנוע ולשקוע בחיי העיר? האם אינך רואה תפקיד אחר בחייך? לא. זאת אתה משאיר לאחרים. אולם טוב שישנם האחרים הללו. אם כולם היו כמוך, לא היינו יושבים עתה בארץ".
כשהחלו הערבים יורים אל הקיבוץ אמר: "לא איכפת לי אם אפול - אבל לא בבית, אלא בקרב!" ביום המחרת הערבים התקרבו לתקוף את הנקודה. אנשי הפל"ם הוזעקו לצאת לקראתם, ויאיר כמפקד, בראשם. הם יצאו להתקיף את האוייב שצר על משלט חירבת-זכריה. האוייבים נרתעו מפני עוז-רוחם של המגינים ופנו לנסיגה. יאיר הוליך את אנשיו לרדיפה אחרי האוייב, והוא בראשם בקומה זקופה. לפתע נמצאו בתוך אש צולבת. בתוך שאון היריות הרים יאיר את קולו בפקודת נסיגה, כדי להציל את האנשים, ואז פגע בו כדור והפילו. זה היה ביום ג' בשבט תש"ח(14.1.1948).
בחוברת "חנוך, יאיר, ארז, איציק - לזכרם", שקיבוץ רבדים הוציא באדר א' תש"ח, הציע אחד החברים, שהבן הראשון שייוולד בקיבוץ ייקרא בשם יאיר. אך לא עברו שלושה חדשים וכל הקיבוץ הפך לזכרון של מאבק-גבורה עד הסוף המר שבא עליו ביום נפול גוש עציון ביום ד' באייר תש"ח.
בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:"אופיו של האדם הוא גורלו" אומץ לב, עמידה במבט מישיר מול פני המוות, היתה מתכונותיו היסודיות של יאיר. "בי הכדור לא יפגע- הזהרו אתם", היה אומר ברגעי סכנה. והוא העשוי ללא חת נפל כשצעד בראש כתתו בהתקפה הנגדית נגד המוני ערבים בקרב על גוש עציון"
ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים בהר-הרצל בירושלים. אחרי נופלו הועלתה דרגתו, בפקודת המטכ"ל מיום י"ד בטבת תש"י (3.1.1950), לדרגת סגן.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דברים לזכרו מאת דן-תמר

"אופיו של האדם - הוא גורלו". אומץ-לב, עמידה במבט מישיר מול פני המות, היתה מתכונותיו היסודיות של יאיר. "בי הכדור לא יפגע - הזהרו אתם" היה אומר ברגעי סכנה. והוא העשוי, ללא חת נפל כשצעד בראש כתתו בהתקפה הנגדית על המוני ערבים בקרב על גוש עציון.
פעילות ומסירות, בר-לבב ומאמין בצדקת דרכו, זוהי דרך חייו של יאיר. פעילות בחיי החברה והקבוץ, בשיחות, בועדות, בעבודה, בבטחון - בכל. מסירות לקבוץ, למשק, למפעל ובעיקר לחבר, ישרות כלפי עצמו ככלפי חבריו, ואמונה בכל מעשיו אשר יעשה. אהב לתהות על קנקנו של כל מאורע בחיי הקבוץ תוך חרדה רבה למפעל ולחברים. אך היו גם שעות בהן חפץ היה לפרוק מעצמו את עול המציאות האפורה של הקבוץ והחיים, ואז - היה פורץ בשירה ומנגן בדבקות. מרוחו הסוערת ומחמימותו השופעת היה מאציל גם על אחרים. ועתה נדם קולו. לא עוד נשמע את דיבורו הרם, את דברי החידודים שלו את פקודותיו הנמרצות כמאמן ומפקד. מכל אלה ישאר רק זכר, זכר יקר
דן-תמר

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

דברים לזכרו מאת בן-ציון

כאן הוא נפל. עתה ניצב פה גל אבנים שחבריו הציבוהו לזכרון. זכר מעט לחייו. האמנם האמנם רק זה נותר מחייו הסוערים של יאיר, האמנם רק זה ותו לא ?! עתה זרוע המקום שלל כלניות ורקפות. ואני זוכר משום מה את "שיר הכלניות" המושר בקולו היפה, העמוק שרטט הכסף ועוז גברי מצאו בו הרמוניה נפלאה.
ואני עוד שומע את שורות השיר:
"אשרי האיש שבין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו אך פעם!"
הפרחה לו הכלנית? והוא, הוא לעולם לא ילקט עוד בכלניות. לעולם עתה אודמת הרקפת במקום נפלו חלל. מדם גופו היא אודמת, למען נוכל אנחנו. החיים להמשיך וללכת ולקטוף את כלניות-החיים - כצו!
בן-ציון ת.

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

דברים לזכרו מאת צביה

וכשנזכרים ביאיר - תיכף ומיד מצלצל קול שירה, קול שנשמע מהדהד בחצר, בויכוחיו הסוערים בכל מקום, הן בעבודה והן בחדר. היה ער לכל בעיות הקבוץ ואהב לפעול בו. לכל שאלה ובעיה תמיד נלוו אצלו מחשבות רבות, אשר התבטאו אצלו בצורת ויכוח עם חברים כיצד לפתור.
חלומות רבים היו לו על הקבוץ. על בנינו ועל התפתחותו. יאיר היה איש צבא, עסק בזאת הרבה ואהב את זה. וגם נפל על משמרתו בזמן הקרב הגדול.
לא אשכח את דבריו האחרונים כאשר הודיעו על דבר מותו של חנוך, כאשר כל החברים התאספו בחדר האוכל, הוא אמר כי לא איכפת לו למות בקרב עם הערבים, ולא בזמן שהם יתקיפוהו. כעבור יום כך היה.
צביה

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.