דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רס"ן מס דניאל דני ז"ל

בן חנה וראובן
נולד בברלין, גרמניה
בח' חשוון תרפ"ד, 18/10/1923
עלה ב-1933
גוייס ב-1941
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים", פל' ו', הגדוד הראשון
תפקיד: סמג"ד
נפל בקרב במחלקת הל"ה, בדרכה לגוש עציון
במלחמת העצמאות
בה' שבט תש"ח, 16/1/1948
מקום נפילה: סמוך לכפר צוריף
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 24 בנפלו

קורות חיים

דני בן ראובן וחנה מס. נולד ביום ח' במרחשון תרפ"ד (18.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. משחר ילדותו גדל ברוח ציונית-עברית. אביו המו"ל הידוע, קירב אותו לספרות העברית וסבו לימדהו משנה וגמרא.
בהיותו בן עשר עלה עם הוריו ארצה. נתקבל לגימנסיה העברית בירושלים והיה מטובי תלמידיה. נטייה מיוחדת היתה לו לציור. הקריקטורות שלו היו מקור הנאה לכל רואיהן בבית-הספר ולאחר זמן בקיבוצים שונים, בהם שהה לרגל תפקידיו הצבאיים. הספר "300 משחקים", שיצא בשנת תש"ח, מלווה ציורים-פרי עטו.
היה ממדריכי צופי "שבט מתתיהו" בירושלים. הביא לאיחוד "קהילת הצופים" עם "הבונים" ועמד בראש השבט המאוחד.
בשנת 1941, לאחר גמר לימודיו בגימנסייה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד יומו האחרון במקומות שונים בארץ, בגליל, בנגב, בשרון, במחוז תל-אביב, ולבסוף בסביבת ירושלים.
עם הופעתו לראשונה במחנה פלוגה ו' הירושלמית של פלמ"ח משך את תשומת לבם של מפקדיו. היתה זאת תופעה נדירה, אפילו באותם ימי התנדבות, שחבורת נערים ונערות, מבני העיר, תעשה דרך ארוכה, זרועת חתחתים רעיוניים ופסיכולוגיים, מפרברי "הציונות ההצהרתית" עד לחלוציות מגשימה. דני הוא שהיה הגורם הראשי להתגייסות חבורה תוססת זו. עינו הבוחנת של מפקד פלוגתו, הבחינה מיד, שבדני השתקן והנחבא אל הכלים, טמונות סגולות של לוחם נועז. וכי הוא ניחן בתכונות של מפקד ומנהיג הראויות לעידוד. ואמנם, דרך עלייתו במעלה הפיקוד והאחריות, הוכיחה בעליל, כי היה ראוי לאיצטלה זו.
החלטתו היתה נחושה להשאר בפלמ"ח על אף המצוקה וחוסר התוחלת המיידית שבפלמ"ח - תקופה ארוכה של חיי דחק נטולי הוד: אימונים ממושכים ומפרכים עבודה מיגעת בשדה ובשרותים במשק החקלאי. הוא הסביר את החלטתו באחת משיחות הבירור על דרכו של הפלמ"ח במילים פשוטות. בהזדהותו עם דברי הפתיחה של איש מטה החטיבה כי "נצחונן של בנות הברית על גרמניה הנאצית, עוד איננו נצחוננו. וכי מלחמתינו תתחיל, עם תום מלחמת העולם".
דני לא חונן בכושר ביטוי עשיר ומגוון, היו לו אמצעי הסברה ושכנוע משלו, שהיו עדיפים מההטפה בדברים. את אשר החסיר במלים, השלים במופת האישי שהציג בהליכותיו בחברותו החמימה ובתקיפותו הסלעית. "דני מדבר ומשכנע גם בשתיקתו" אמר עליו יצחק שדה, שאהבו, כמפקד ומחנך, אהבה עזה.
לא ידע דני הפרת משמעת מצד פקודיו שהעריצוהו ללא סייג והיו מוכנים לילך אחריו באש ובמים. הוא כבש את אמונם ואהבתם של אנשיו באשר היה "יותר מקיים מאשר דורש". היה דורש מעצמו יותר מאשר זולתו.
בימים ההם, ימים של מחסור בנשק, בלבוש, בציוד, במגורים ובשכר היה ערך רב לדמותו של המפקד- ביכולתו להשפיע. מפקדי הפלמ"ח הם שעמדו לו לגבור על המכשולים ולסחוף אחריהם את פיקודיהם.
דני התעלה כאחת הדמויות הבולטות בחבר המפקדים של הפלמ"ח. בעומק הגיגיו בנועם הליכותיו, במופת מוסרו ובעוז פועלו - היה אב טיפוס מעולה למפקד בפלמ"ח.
היה מפקד ההתקפה על מבצר היחידות המיוחדות של המשטרה הבריטית בשרונה בחורף 1946. כשהפעולה לא הצליחה, וחברים פצועים נשארו בתחום מחנה שרונה, חזר פעמים מספר תחת אש כדי להציל את חבריו.
השתתף בהורדת עולים מאניות מעפילים. היה אחראי מטעם הפלמ"ח על מבצע שחרור המעפילים ממחנה עתלית. היה אחראי מטעם הפלמ"ח על עליית 11 היישובים בנגב בי"א בתשרי תש"ז (6.10.1946) היה אחראי על הריסת הגשרים במסגרת פעולת המרי.
על אף היקף פעולותיו נשאר צנוע ופשוט, ויחד עם זאת לבבי ובעל חוש הומור מיוחד. רכש לו את אהדת פיקודיו ואת הערכתם, וכך את הערכתם ואהדתם של כל האנשים אשר בא איתם במגע. נמנע מלספר על פעולותיו גם להוריו, אשר רק לעיתים רחוקות ביקר בביתם.
עם הכרזת האו"ם, היה בין מארגני הגדוד השישי של הפלמ"ח וקיבל תפקיד של סגן מפקד גדוד. נמסר לו הפיקוד על גוש-עציון. עשה, לילות כימים לשם ליכוד הגוש, ביצורו והכנתו למלחמה. הצליח לאחד לפיקוד צבאי אחיד, את ארבע הנקודות הישוביות ולעשותן ליחידה הגנתית מוצקה וממושמעת. היה בשיירת המזון שהותקפה בכ"ח בכסליו תש"ח, בדרכה מירושלים לגוש, ובדרך נס ניצל.
אמיץ ומסור, לא היסס לסייר במרחבי הגוש בלילות החורף הסוערים. משבוששה העזרה להגיע לגוש התלבש בבגדי ערבים ויצא בטנדר, הצליח להבקיע לו דרך בין משמרות הערבים והגיע לירושלים, כדי להזעיק תגבורת. בסוף חודש טבת הועבר לירושלים לתפקידי פיקוד חשובים.
לאחר ההתקפה על גוש-עציון ב-ג' בטבת נשלח למשימה הקשה להבקיע דרך בראש מחלקה של ל"ה חיילים נבחרים ולהגיש לגוש עזרה בחמרי רפואה ותחמושת. ניסה פעם אחת ולא הצליח. למחרת יצא עוד פעם . פיקד על המחלקה בקרב הנואש על יד הכפר צוריף, ונפל עם כל חברי המחלקה.
ב-ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). הובא עמהם לקבר-אחים בכפר-עציון ומשם הועברו עצמותיו עם עצמות כל חללי גוש עציון לקבורת-קבע על הר-הרצל בירושלים ב-כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949). לאחר מותו העניק לו המטכ"ל של צה"ל דרגת רב-סרן.
המבצע לשחרור לוד ורמלה נקרא לזכרו בשם "מבצע דני".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

על חיי ביה"ס

ירושלים, ו' שבט, ת"ש

- - - -
יש לי כל כך הרבה לכתוב שבעצם אינני יודע ממה להתחיל ואני בטוח שבודאי אשכח את החצי.
בטריגונומטריה אנו פותרים עכשיו משוואות טריגונומטריות. באמת, הנוסחאות המטונפות האלה, שיש בטריגונומטריה מבלבלות את המח כהוגן. בפיזיקה גמרנו אור וקול ולפני שיעורים אחדים התחלנו מכניקה. לפני כמה ימים היתה לנו בחינה באור. אני חושב שהצלחתי בה לא רע.
כעת קצת על המורים - - - השעורים של לדי הם תמיד שמחים. תמיד יש שם הלצות והתחכמויות, הן מצד המורה והן מצד התלמידים - - - השעורים של אביזוהר רועשים כתמיד. - - -
- - - בקרוב תיוסד בגמנסיה קבוצה לבוקס בהדרכת מדריך לבוקס ואולי גם לז'יו-ז'יטזו. אני חושב אולי להשתתף בקבוצה זו. הקבוצה היא בשביל הכתה השמינית והכתה שלנו.
אגב, לפני ימים אחדים חזר ליבו לארץ ישראל (!) הוא היה בריגה ועוד קצת לפני המלחמה עזב את לטויה ונסע דרך גרמניה, לשויצריה. עוד בהיותו בדרך פרצה המלחמה בפולין. עכשיו הוא נמצא בירושלים והוא חושב לבוא גם כן לטכניון, אולי כבר בעוד שבועות אחדים. תוכל למסור את זה גם למטי ורפי שבודאי זה יענין אותם לדעת - - -
נ.ב תזכיר בבקשה להוגו שרצה לשלוח לי איזה רשימות בכימיה אורגנית, כי ממה שאנו לומדים כאן, אי אפשר להבין או ללמוד הרבה. תודה למפרע.

מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מאי שם

אי שם 7.9.44

אני כותב עכשיו אע"פ שאין זאת אומרת שהמכתב גם יזוז מפה עכשיו. אדרבה, אני משער שעוד ירבץ פה ורק אקוה שעוד יגיע אליך לפני השנה הבאה
אצלכם ודאי כבר מרגישים את החגים מתדפקים על הדלת, אצלנו, ב"בית ההבראה" שלנו כאן, הכל מטושטש. באהל נוהגים לעשות כל ערב, בטקס ובשירה קו על כל יום שעובר, סופרים ימים ומחשבנים חשבונות של חופש.
- - -
אנו צועדים במרץ לתוך השנה הבאה, או יותר נכון רצים לתוכה ובודאי נמשיך לרוץ עוד חתיכה גם בה. יש אומרים פה שיגמרו את המלחמה עוד לפני שאנחנו נגמור כאן ואז... סימן השאלה הגדול מציץ ומחייך. בינתים נהנים פה לקרוא בעתונות על קצב התפתחות הענינים, צוחקים לאיד גרמנים ופולנים. קראת בודאי בעתונות ידיעה קצרה על זה שלוחמי וורשה הפולנים נכנעו לגרמנים אחר קרב של 5 שעות. נכנעו כמו כלבים "מפני שלא היה נשק". היהודים בגטו נלחמו בתנאים יותר גרועים ובפחות נשק והחזיקו מעמד - - - נהרגו אבל לא נכנעו. זה נוסך בך ביודעים ובלא יודעים, בטחון בעצמך, במלחמתך ובצדקת מלחמתך.
- - - -סליחה על ההשתפכות הרבה הנ"ל, אבל אצלנו התרגשו ודברו על זה הרבה וקצת דבק גם בי.
עוד מעט ראש השנה. הפעם בודאי לא אהיה בירושלים. כנראה גם לסוכות לא. יש להניח שדוקא ביום כיפור נבלה את החג בבית. שיא הבילוי! אלא שכאן לא עושים חשבונות. הכל הולך לפי השעון, דקות ורגעים. הפרשים שלנו יודעים את המלאכה והרכיבה היא כדת וכדין. אצלי זה כבר ראש השנה השלישי שאני עצמאי, דהיינו מחוץ לבית. אצלך זו הפעם האחרונה בבית. מתרגלים לכל ואני כאן התרגלתי כבר אפילו לאכול בהנאה תאנים מתולעות ושורצות חיות שונות למינהן.
ומה לאחל לך לשנה החדשה? בעצמי אינני יודע בדיוק. מ"מ אאחל לך שתים: שתשיגי בחייך מה שאת רוצה להשיג ויותר מזה, שתהיה לך הסבלנות, ההתמדה והעוז לעמוד על שלך ולהשיג את שלך. (- - - נאום ר' נחמיה, הסבא הזקן שלי) נדמה לי שזהו מה שהייתי מאחל לעצמי אילו היה לזה טעם שאעשה זאת סו"ס אדם לא קונה מתנה לעצמו ולא כותב לעצמו מכתבים.
- - - ולעת עתה עלי לשמן את הרגלים והפרקים הזקנים. עוד מעט יוצאים ל"טייל" בשדות לאסוף פרחים, דהיינו לאסוף קוצים בידים וברגלים...

מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

על הכתיבה

ירושלים 5.4.47

אתמול ושלשום, כמעט יומיים שלמים, ישבתי וניסיתי לחשוב. אינני יודע אם את מכירה או התנסית במצבים כאלה, שאתה רוצה לחשוב על נושא מסוים, לקבל תמונה ברורה ולקבוע תמונה ברורה. הפעם היה הנושא - המחנות שלנו, החטיבה, אפיה, תפקידיה וכו'... אם אגיד שהחלטתי משהו מסוים או התקדמתי במשהו, זה יהיה לא נכון. בכלל קשה לחשוב ביחידות, כי קשה להתרכז בנושא מסוים מבלי לצאת מן התלם. אתה מתחיל פתאום לחשוב על חמישים דברים בבת אחת, קשה לשמור על שיטה וסדר. ובסופו של דבר אתה מגלה בדרך כלל אחרי "מחשבה" של שעות מה שהיה גלוי וידוע לפניך כבר מזמן. "הולך סובב הרוח - ואל מקומו שב הרוח" אלא שבכל זאת לא הזיק שוב קצת למוח לעבוד ולהרהר קצת על מעשינו וחיינו. ואפילו אם ההרהורים מעורבים עם המון דברים אשר נוגעים לאו דוקא בענין הזה...
- - - יש כאן בירושלים תערוכה של אמנות שימושית ארצישראלית, כלומר כל מיני עציצים, קופסאות, בובות, משחקים, אריגה, כריכות ספרים וגרפיקה שמושית. הייתי פעמים בתערוכה הזאת וזה מענין מאוד. באמת כבר הגיעו בארץ לרמה גבוהה של כל מיני אמנויות כאלה. ובעיקר חשובה באמת הגישה הנכונה של רוב האמנים שהציגו שם, שאין זה מספיק רק ליצור איזה דבר שאפשר למכור (בשביל זהלא צריך הרבה) כי אם גם יש לשים לב שיהיה דבר בעל טעם, שיהיה יפה - - -

מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

שמחה ואבל

היקום אך התעורר משנתו, וכבר מסגרת שחורה מזעזעת את לב הישוב היהודי: "הנוטר ברנר נפל חלל בעמדו על משמרתו בכיבוש החדש שלנו - חניתא" בין ההרים השוממים בצפון הגליל, שזה מאות בשנים לא היה שם ישוב יהודי, צצה פתאום נקודה יהודית המבקשת להחיות את השממה. היא נמצא רחוק משאון בני אדם ורק גלי הים מזהירים ומבריקים מרחוק, לנוכח השמש. שום דבר בעולם לא הניע את חברי הקבוצה מעלות על אדמתם אלא רק כדי לקדם את "החלוקה" בישוב יהודי גדול יותר. אחרי מאות בשנים נתעוררו ההרים השוממים לפתע ע"י המולה ורעש. בנים שבים אל ארץ מכורתם. קשה היתה הקמת הנקודה משאר נקודות. בלי אוטומובילים וכבישים טובים, המאפשרים להביא את מגדל השומרים הגבוה שצריך להשקיף על הסביבה מגבוה ולשמור על הנקודה שלמטה. רק בפרדות וחמורים הנושאים את המטלטלים הנחוצים ביותר, צריכה היתה העבודה להתקדם. התנאים היו קשים ולכן לא התקדמה העבודה במהירות כזאת כבשאר הנקודות החדשות בעמק יזרעאל והירדן...
השמש אתא כבר לפאתי ים, היום נטה לערוב ונקודה חדשה צצה ועלתה כאילו מתוך האדמה. ופתאום החושך כבר היה פרוש על ההרים מסביב, פלחה שריקת כדור רובה את האויר ואחריה עוד אחת ועוד אחת: מטר יריות. הנוטרים מיהרו להשיב אש, אך הרוצחים הספיקו כבר להפיל חלל אחד משורותינו. חברו מיהר לעזרתו, אך עוד רגע וגם הוא כרע תחתיו פצוע, מתבוסס בדמו. הראשון היה ברנר והשני - ברגר. ולמחרת הועברו שניהם, האחד לבית העולם והשני לבית החולים. כל הישוב היה מזועזע. כנופיות הרוצחים רוצים להפסיק ולהפריע בעד כיבושינו, אך כל עמלם לא יועיל להם, על אף קרבנותינו. ובבוקר, כשהקיצו האנשים, לא ידעו אם לבכות על המת או לשמוח על עמידת הגבורה. גם העיתון לא ידע, כנראה, במה לבחור והמסגרת השחורה היתה קצוצה...
והמלאך הממונה על דמעות עם ישראל ירד ואסף את הדמעות שנשפכו אל כוס היגון הגדולה ונתערבבו שם דמעות השמחה בדמעות האבל

ו' אדר ב' התרצ"ח

מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דני והפלמ"ח

אין תימה שדני נמשך אל הפלמ"ח דוקא, שהרי היה שוחר מעש מטבעו ולפלמ"ח יצאו מוניטין ברחבי הארץ בזכות השתתפותו המיוחדת במינה בשחרור סוריה והלבנון במסגרת האופנסיבה של צבאות בנות הברית בקיץ 1941.
ברם, אכזבתו - כאכזבת רבים מבין המתנדבים הצעירים באותם ימים - לא איחרה לבוא. משהגיעו למחנות פלמ"ח נתחוור להם, לרוב תמהונם וחרונם, כי במקום נטילת חלק בקרבות ופעולות נועזות לאלתר צפויה להם תקופה ארוכה של חיי דחק נטולי הוד. אימונים ממושכים ומפרכים, עבודה מיגעת בשדה ובשרותים במשק החקלאי, שעה שזרקורי התעמולה והאהדה של המוסדות הלאומיים והצבור הרחב הופנו ל"הגיוס במדים" במסגרת הצבא הבריטי תוך התנכרות - אם לא התנגדות פעילה - של מוסדות ואישים לעצם קיומו ויחודו של הפלמ"ח ככח צבאי, מגויס קבע, בלתי תלוי בצבאות זרים ומתקיים ופועל במחתרת. קל לשער, אפוא, כמה לבטים וספקות טרדו את דני וחבריו משנתגלתה להם המציאות האפורה שהיתה היפוכה הקטבית של מאוייהם וחלומותיהם בטרם עברו את מפתן השער של מחנה הפלמ"ח. נגזר עליהם - והם עודם רכים בשנים, תמימי דרך ונטולי ניסיון חיים - לשחות אל מול זרם רעיוני, מדיני ופסיכולוגי אדיר שלאמיתו של דבר עלולים היו להיגרף עמו מרצונם החפשי בשל נטיות לבם וחינוכם המוקדם. ואמנם רבים מהם לא עצרו כח ונטשו את צבאם האלמוני.
דני, שהיה אידיאליסטן מטבעו, נוהג היה לצלול לעמקם של דברים בדרך החשיבה ההגיונית והגיע לכלל מסקנה כי מקומו בפלמ"ח. הוא עצמו הסביר את החלטתו באחת משיחות הברור על דרכו של הפלמ"ח במלים פשוטות והגיוניות. בהזדהותו עם דברי הפתיחה של איש מטה החטיבה כי "נצחונן של בנות הברית על גרמניה הנאצית עוד איננו נצחוננו וכי מלחמתנו תתחיל עם תום מלחמת העולם" הוסיף דני ואמר: כיון שהכל נוהרים לצבא במדים הרי חובתו להשאר עם המעטים הנאבקים על עצם זכותם להתקיים ולשרת את עמם בדרך סגולית שאין לה תחליף.
באם יש לראות בעצם התנדבותו לפלמ"ח את ראשית המפנה בדרך חייו ומאבקיו של דני, הרי החלטתו הנחושה להשאר בשורותיו על אף המצוקה וחוסר התוחלת המיידית, שימשה אות כי אכן הזדהה הנער עם הדרך החלוצית ונעשה לאיש. ומשהחליט - התמסר בכל ישותו ליחידתו ולשליחותו ללא שיור ונעשה לאחר מעמודי התמך של הסכר הרעיוני-הנפשי אשר שם קץ לעריקה.

קטע מדברי יגאל אלון, מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

דני אחי

נולדנו בברלין ואני גדול ממנו בשנה וחצי בלבד. התחנכנו יחד בגן ילדים עברי ובבית ספר יהודי-ציוני ושחקנו יחד ברחובות עם ילדי הגויים. בגיל הצעיר ביותר נפגשנו בניגוד הזה שבין בני אדם דומים בצלמם ולא פעם התקוטטנו עם ילדי השכנים בגלל עלבונות גזעיים. אז עוד הייתי ה"גדול" ואת מלאכת המכות עשיתי בעצמי, דני היה בעיקר המתרשם. אני מספר על ילדותנו כדי להראות איך גדל דני על בסיס הגלות היהודית תוך חינוך ציוני גאה. בגיל 9 עזב דני עם כל משפחתנו את גרמניה ועלינו ירושלימה. אחרי זמן קצר ביותר התאקלמנו והיינו כאחד ה"צברים" וכבר בימים הראשונים לעלייתנו זכה דני למחמאה "צבר חצוף" מעולה חדשה אחרת באוטובוס, בדרך מבת גלים לחיפה.
- - - -
דני היה חברי האהוב, היינו אחים לדוגמה מבלי שמץ של קנאה - את הכל חלקנו בינינו, כל רכושנו בצעצועים, בספרים, באוספי הבולים היה רכושנו המשותף, עד גיל מסוים שבו נפרדו דרכינו. דני היה יותר קיצוני, שאף לחופש, לעשייה ליצירה. בתנועת הנוער (הצופים) הוא משתדל ומתאמץ והולך מחיל אל חיל. ובכלל מתגלה בו מרץ עצום, עקשנות והתמדה יוצאים מן הכלל. הוא מחזק את גופו על ידי תרגילים מכוונים אשר מבצע אותם במשך שנים - הוא רוצה להיות חזק. הוא מחסן את גופו בכוונה תחילה - ממעיט בשינה בשיטתיות וכך "מצליח" להקטין את שעות השינה הדרושות לו לחמש. הוא נהיה מפקד שבט צופים עצמאי, מתמרד ב"צופי בית הספר" - בגיל צעיר נתפס לקיצוניות ימנית אך במהרה הוא מגלה את טעותו ומוצא את מקומו עם סיום הגמנסיה בין ראשוני המתגייסים לפלמ"ח. - - - הוא מרגיש שמשהו יותר נדרש ממנו כצעיר ארצישראלי בזמן ההוא. לכן הוא דוחה את הדבר מזמן לזמן ובינתיים מתערה בחיי הפלמ"ח. כתום תקופת השנתיים שוב אינו משתחרר כי נהיה בינתיים מ"כ ונאלץ להשאר "עוד שנה" וכתום "עוד שנה" הוא מ"מ ושוב - "עוד שנה אחת" וכך הלאה עד יום מותו לאחר שש שנות שרות. אך לאמיתו של דבר דני לא היה מיליטריסט, לא אהב את מקצוע הצבא, הוא ראה בו רק את צו השעה, תפקיד שאין להשתמט ממנו. כתום חמש שנות שרות, באוקטובר 1946 כשכבר היה צריך להשתחרר לפי הבטחה סופית שניתנה בשנה הקודמת הוסבר לו שבגלל המחסור במפקדים ומדריכים ובגלל המצב המתוח (הוא אז סגן מ"פ) עליו לשרת עוד שנה וניתנת לו הבחירה - או עכשיו או יקבל שנת חופש קודם ואח"כ ישרת שנה נוספת. וזכורני את הויכוחים הקשים שהיו לנו בנידון זה בבית. ניסיתי לשכנעו, על סמך נסיוני כחייל, שאין לדחות חופשה, שמחסור במפקדים ובמדריכים יהיה תמיד ומי יודע מה יהיה לאחר שנה. ומי יכול היום לערוב ולהבטיח שחרור לאחר שנה. אך בתוקף הוא מחליט - לא, איננו יכול לעזוב את החטיבה, צריכים אותו שם. ומיד לאחר זאת פורצות המאורעות ומתחילה מלחמת העצמאות. וכבר בחודש השני לקרב מוצא אותו הסוף המר.
- - - -
אני ראיתיו בפעם האחרונה לאחר נסיעה מגוש עציון בטנדר פתוח כאשר האוטו הותקף בדרך כשיורים עליהם מלמעלה משני צדי הכביש. זוכר אני כיצד תיאר בפני ש"זו הרגשה מזופתת נורא" כשכדורים שורקים מסביבך ונתקעים בפח האוטו מכל צדדיך. אך בנס הצליחו לצאת מתופת זו עם ההרוגים והפצועים.
- - - -

יונתן מס
ירושלים תש"ט

מתוך החוברת 'דני אחי' דברים שנכתבו ביום השנה לנפילתו על ידי יונתן מס' ירושלים תשכ"ט.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

חברים לנשק

הספקנו להכיר את דני בשבועות המעטים אשר שהה אצלנו, עד כמה שמידת צניעותו וענוותנותו הניחה לאנשים מן הצד להכיר אותו וכולנו מלאי הערצה ליקר מידותיו וכשרונו הפיקודי הרב. כל הציבור שלנו קיבל בצער את הידיעה כי דני הי"ד נקרא לתפקיד אחר. עצם נוכחותו נסכה בטחון-יתר בין חברינו, אבל הבינונו, כי הוא נחוץ במקום יותר חיוני. נפרדנו ממנו באהדה רבה וקיוינו כי ניפגש עמו בימים שמחים
אחרי ההתקפה, כאשר נודע לנו על התגבורת הבאה אלינו בראשותו של דני שמחנו מאוד. אבל עד מהרה נהפכה השמחה לאבל ולא זכינו כי דני יתרום עוד מכשרונו ונסיונו הרב לבטחון הגוש
אצלנו מזכירים לא פעם: 'דני עשה ככה' 'דני אמר ככה' 'זה סידר עוד דני ז"ל'. האמינו כי זכרונו של המפקד המוכשר והאדם בעל המידות הנאות חי וער בלב רבים מציבורנו. בתקומת ישראל ומדינתו בעזה"ש ננוחם כולנו.

קבוצת אברהם / כפר עציון

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.