דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן זבולוני יצחק ז"ל

בן יפה ויונה
נולד בכפר חסידים
בט"ז סיוון תרפ"ח, 4/6/1928
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים", מחלקת הל"ה
תפקיד: מ"כ
נפל בקרב במחלקת הל"ה, בדרכה לגוש עציון
בה' שבט תש"ח, 16/1/1948
מקום נפילה: סמוך לכפר צוריף
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יונה ויפה. נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ח (4.6.1928) בכפר-חסידים. הוריו היו מראשוני המתיישבים במקום. למד בבית-הספר העממי שבכפר, ואחר-כך בבית-הספר המחוזי ביגור.
משסיים את בית-הספר הלך לפלמ"ח והשתתף במבצעים רבים, אף נאסר ביוני 1946, וישב זמן מסוים בלטרון. במלחמת העצמאות נשלח לשירות באחד מבסיסי הגדוד השישי בסביבות ירושלים.
צנוע ושקט, רציני וטוב-לב. חלם לשוב, בתום המלחמה, לכפרו ולעבוד במשק. הגיע לגוש עציון עם המחלקה הראשונה של הפלמ"ח, בפיקודו של דני מס, השתלב בביצור גוש עציון ובתכנון הגנתו ואחר כך חזר לבסיסו.
אם כי נפשו סלדה מתארים צבאיים ולא רצה להיקרא "מפקד" נשלח לקורס מ"כ ושירת בתפקיד מ"כ בבסיס רמת-רחל. הכניס לחיי פקודיו רוח של חברות ערה ונתחבב עליהם מאוד.
כל זמן שירותו בפלמ"ח היה בסביבות ירושלים. בטיוליו וסיוריו הכיר את כל משעולי ההרים בסביבה ולכן היה בשעתו אחד המלווים של הפלוגות העולות למצדה.
בצאת מחלקת ה"ל"ה" לעזרת גוש עציון הנצור צורף אף הוא אליהם כבקי בכל שבילי הגוש. בדרך זו נפל עם כל חברי המחלקה ליד הכפר צורוף, בה' במרחשוון תש"י (16.1.1948) והובא לקבר-אחים בכפר-עציון. משם הועברה גויתו לקבורת קבע על הר-הרצל ביחד עם כל חללי הגוש ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949). בפקודת המטכ"ל מיום ז' בתשרי תש"י (30.9.1949) הועלתה דרגתו לדרגת סגן.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - אחיו

יום אחרי פיצוץ הגשרים - והוא אז בן שמונה-עשרה - גמר בדעתו להתגייס, ואף העבודה הדחופה במשק לא הניאה אותו מכך. ב-29 ליוני נאסר יחד עם חבריו וישב בלאטרון כחודש וחצי. ארבעה חודשים אחרי התגייסותו נשלח לקורס של מפקדי כיתות, שלא מרצונו, כי פיקוד על אחרים היה למורת-רוחו. לאחר, שחזר מהקורס היה אחראי למחלקה ברמת-רחל. במחלקתו לחם בעישון, וניסה לנצחו בחלוקת שוקולדה בין אלה שאינם מעשנים. התנגד לבילוי-זמן קלוקל, כגון משחק קלפים, שנא טקסים צבאיים וניסה ליצור במחלקתו יחסי חברות ואהבה בין המפקדים ובין הטוראים. כשמפקדו דרש ממנו לנהוג יתר כבוד בעצמו התנגד לכך בכל תוקף והמשיך בדרכו, דרך החברות עם אנשיו. כל זמן שירותו בפלמ"ח, היה בסביבות ירושלים. שנה וחצי היה שם, ובטיוליו וסיוריו הכיר את כל משעולי ההרים בסביבה, ולכן היה בשעתו אחד המלווים של הפלוגות העולות למצדה. לפני המבצע האחרון בו נפל, עסק שבועות אחדים בשמירה ובטמינת מארבים בגוש עציון.

מדברי אחיו הצעיר.

רשימות לזכרו

מדברי חברו

גדל במשק וחונך להגשמה. היה חבר בסניף 'הנוער העובד', וכשגדל קיבל לידיו קבוצה להדרכה. חניכיו אהבוהו לאין שיעור. ער היה לכל בעיה חברתית וחדור רוח פועלית-חלוצית. אוהב טיול היה, ולבו המה לכל פרח ועץ, לכל גבע ושביל. כואב היה את כאב הארץ, הכמהה ליד בונה ומטפחת, וחש את יסורי העם הנכסף למולדתו ושעריה נעולים לפניו. נאמן לחינוכו ולדעותיו, עזב את משקו אשר אהב והתנדב לפלמ"ח.

רשימות לזכרו

בן האדמה

גבוה, תמיר וחסון. כמעט שאיש לא הרגיש בגידולו, והנה לפנינו אדם במלוא שיעור-קומתו. שקט, אינו מרבה לדבר, כמעט סגור, אך אם הצלחת להוציא מפיו רעיון או דעה הרגשת שהרבה לחשוב עליה, והיא ערוכה ומסודרת במוחו. דרכו ישרה וקבועה לפניו. מעולם לא הסתפק בידיעותיו, תמיד חתר להרחבתן. גם בהיותו מגוייס ניצל כל שעת-כושר, כל רגע פנוי ללימוד. 'בן-האדמה' במלוא מובנה של המלה, בלכתו אחרי המחרשה, בתלם ישר, גדל, ובאור פניו השקטים אפשר היה להבחין את זהרי השמש המאירה בנפשו פנימה. לעתים, בשעות התפרקות, היה עוד כילד בין ילדים, שיחק אתם, השתובב וצהל.
חניך בית-הספר העממי בכפר, בית-הספר המחוזי ביגור, סמינריון לארגונים ומושבים בירושלים. ומשאת נפשו - האדמה, עליה נולד וגדל.
ובינתיים הישוב מסוער, המלחמה נסתיימה בעולם, אך לא בעולמנו. אחים מתדפקים בשערי הארץ, והיא נעולה. הישוב נחלץ למלחמת החירות, ולמלחמה זו דרושים בנים רבים. הישב בחיבוק-ידים ויראה אחרים לוחמים את מלחמתו? הוא צמוד למשק, נפשו בוחלת בצבאיות, אולם הכרח הוא ואין מנוס מפניו. הוא קם ומתגייס לפלמ"ח ונשלח לסביבות ירושלים.
מאז גיוסו ראינוהו לעתים רחוקות מאוד, אך כל-אימת שהגיע, מיד היה פונה לעבודה במשק. בחופשתו האחרונה אמר לאביו: 'כשאשוב, אעזור לך, נסדר פה נסדר שם'. ובראשו תכניות מתכניות שונות לשיפור המשק והשבחתו. כולו געגועים לכתת את החרב לאת.

בן כפרו