דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי רייכמן צבי צבי'קה ז"ל

בן שושנה ויוסף
נולד ברמתיים
בי"ד אב תר"צ, 8/8/1930
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים"
תפקיד: מקלען
נפל בקרב בלווי שיירה לירושלים
בט"ז אדר ב תש"ח, 27/3/1948
מקום נפילה: נבי דניאל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 17 בנפלו

קורות חיים

בן יוסף ושושנה. נולד בתאריך י"ד באב תר"צ (8.8.1930) ברמתיים. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה מרמתיים לרעננה. גמר את בית-הספר העממי ברעננה ועבר ללמוד בבית הספר הריאלי-מקצועי "מוניטפיורי" בתל-אביב במחלקה הרדיו-טכנית. כאן נתגלה כמתמטיקאי מצוין, בין המעטים, שעברו בהצלחה את בחינות המועצה הארץ ישראלית ללימודים עליונים, זכה בתעודת בית-ספר תיכון ארצישראלי. במשך לימודיו היה פעיל בגדנ"ע וחבר מסור מילא כל פקודה בנאמנות ובדייקנות. אף בהיותו על ספסל הלימודים, הצטיין צבי במסירותו ובאהבתו לעמו.
במשך שנים נמנע מלהיכנס לתנועת-נוער ולאחר שיקולים הצטרף ל"המכבי הצעיר" והיה פעיל בו. ניחן בנטייה מיוחדת לספורט. מגיל 14 היה חבר ב"הגנה"; גם ב"הגנה" הכין את עצמו בס"ש. כשגמר את לימודיו נכנס לשורות הפלמ"ח, על אף גילו הצעיר. עשה בו את שנת השירות בגבעת השלושה ובצפון ים-המלח. ובחפצו להתרחק מכל זכות יתר והקלה, הניתנות לגופים חברתיים, התגייס צבי לפלמ"ח כ"בודד" ומשהכיר את חשיבותה הרבה של החבלה במלחמתנו ואת הצורך הדחוף בחבלנים, הצטרף מרצונו לקורס חבלה.
היה בין מגיני רמת-רחל. פעיל בליווי שיירות בדרך תל-אביב-ירושלים, ובמארבים במשלטים לאורך דרך זו. מילא כל תפקיד שהוטל עליו והקפיד ביותר בשמירת סודות צבאיים.
"עילוי במקצועות הריאליים, בפרט בחשבון ובגיאומטריה", מעיד עליו מחנכו בבית-הספר העממי. ממעט-בדיבורים מטבעו. היה בו קסם אישי. נחבא אל הכלים, ואף-על-פי-כן נמשכו אחריו רבים מחבריו. השקט הנפשי שבו השפיע על סביבתו, וכזו היתה התנהגותו בפעולות ובשדה-הקרב.
מסירותו-אהבתו לעם ולמולדת ניכרת ברשימה מעזבונו: "חובות הישוב כלפי הגולה". רשימתו על יישוב הסתירה בין שני הפסוקים בתנ"ך:"שמע בני מוסר אביך" ו"בחוקי אבותיכם אל תלכו", מגלה טפח ממנטליות הנוער הארצישראלי והיא מנוסחת בבהירות ובשיקול-דעת.
השתתף בפעולות-חבלה שונות, לרבות בקרב על שער-הגיא. צבי ליווה את השיירה לכפר עציון שיצאה בט"ז באדר ב' תש"ח כשעשתה השיירה את דרכה בחזרה לירושלים, היא הותקפה. במפנה המחסומים שליד נבי-דניאל התפתח קרב עז וצבי שימש כמקלען, נפגע בחזהו, אך לא הניח את המקלע - המקלע נעצר והוא תיקנו בקור-רוח. לאחר עמידת גבורה במשך שעות, יצאו מהמשוריין שלושת הלוחמים הבריאים, בצאתם עמד על משמרתו ברוח איתנה. כדור בחזהו, המקלע בידיו, והוא קוצר באויב.
מפקד המשוריין, זרובבל, פוצץ את המשוריין שהתרסק ומגיניו עימו ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) טרם מלאו לו י"ח שנה.
נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ט"ז במרחשון תשי"ב (15.11.1951) הועבר להר-הרצל בירושלים למנוחת-עולמים.

אלבום תמונות

מפרי עטו

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

על תלמידי היקר שנפל

רבו התכונות שבהן נתבלט צבי: בלימודיו, במשחקו, אהתו לחבריו בכיתה, ביחסו למורה, ברצינותו ובעיקר בצניעות הליכותיו ודיבורו וברוחו הטובה תמיד... היה בו משהו מיוחד, שאינו ניתן לביטוי.
רק לפני שנים אחדות גמר את לימודי ביה"ס העממי ברמתים, בהצטיינות. הוסיף ללמוד, ואחר כך נקרא לשירות העם, בשעת מלחמה וסכנה גדולה. הוא הלך - ובלבו תקוה לשוב במהרה עם הנצחון ולעזור לאמו ולאחותו. הגורל רצה אחרת.
הוא היה עילוי במקצועות הריאליים, ובפרט בחשבון ובגיאומטריה. שכלו היה חריף, ודבריו שקולים ומתונים. חבריו אהבוהו ומוריו העריכוהו, על שאר רוחו ואהבתו למולדת.
בעת חלוקת התעודות, בסיימו את לימודי ביה"ס העממי, נפרדתי ממנו ומאמו במלים:"לא הרבה אמהות זוכות לילד כזה, כה מצטיין בלימודיו ובהתנהגותו". לחצתי את ידיהם ושפתי תפילה דובבו:"מי יתן וירבו כמוהו".
הצבי ישראל על במותיך חלל.
מ. ניבסקי

מתוך "בזכותם" לבני כפר מלל והאזור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

צבי חברנו

"צבי'קה" - זה היה שם החיבה שקראנו לו. אכן, חביב היה על כל חבריו ומכריו. בביה"ס היה שקט ובישן במקצת, אבל תמיד נמנה עם המצליחים ביותר בלימודיהם והחביבים ביותר על חבריהם.
במרוצת שנים נמנע מהיכנס לתנועת נוער, כי רצה להיות חפשי מכל מסגרת שיש בה השפעה מפלגתית. אולם נטיה מיוחדת היתה לו לספורט. למקצוע זה הקדיש חלק רב וחשוב מזמנו, ותוך עקשנות בלתי רגילה, בסבלנות ובכוח רצון חזק, התקדם והשתלם בלי הפסק בענף זה. חיבתו זו לספורט היתה אחת הסיבות, ואולי הסיבה המכריעה שהניעה אותו להצטרף לתנועת "המכבי הצעיר" ברמתיים. הוא שקד על לימודיו ועל חישול גופו גם יחד, ובזה הגשים את הסיסמה העתיקה שהיתה גם סיסמת תנועתו - "נפש בריאה בגוף בריא".
אחרי שסיים את לימודי ביה"ס העממי, הוסיף ללמוד בביה"ס המקצועי "מונטיפיורי" בתל אביב. גם את שלוש שנות לימודיו אלה סיים יפה, וקיבל את הדיפלומה המקצועית של בית ספרו.
בהיותו בן י"ד שנה (מיד בגמרו את לימודי ביה"ס העממי) הצטרף לגדודי הנוער של "השורה" (כפי שכונתה "ההגנה" אז). הוא היה "איש שורה" נאמן. מילא אחרי כל פקודה לכל פרטיה ודקדוקיה. מעולם לא דחה תפקיד שהוטל עליו, ולא נמנה עם המתאוננים. בלטו ביותר אחריותו ונאמנותו: מעולם לא סיפר דבר מהדברים שהשתיקה יפה להם. מוצק כצור היה עומד בפני כל הפצרה ופיתוי, וסודות "השורה" בלבו. שלוש שנים היה במסגרת ה"גדנ"ע" ברמתיים, ובה חושל אופיו - אופי חזק של בן נאמן לעמו, המוכן להקריב הכל למען עמו ומולדתו.
כשגמר את לימודי ביה"ס המקצועי, התנדב מיד לפלמ"ח, אף כי היה עוד רך בשנים. בחפצו לשאת בעומס כל תפקיד, אף אם יהיה הקשה והמסוכן ביותר, ובחפצו להתרחק מכל זכות יתר והקלה, הניתנות לגופים חברתיים, התגייס צבי לפלמ"ח כ"בודד", ומשהכיר את חשיבותה הרבה של החבלה במלחמתנו ואת הצורך הדחוף בחבלנים, הצטרף מרצונו לקורס לחבלה; ואמנם צעיר היה מכל חבריו בקורס.
דרכו היה נכון לפניו, דרך חלוץ ופורץ דרך; על כן נפל במשוריין "הפורץ", פורץ הדרך לשיירה הגדולה שחשה לעזרת גוש עציון.
לב חם היה לו, טהור וטוב למופת, יקר ונדיב.
יהי זכרו מופת לרבים.
גדש

מתוך "בזכותם" לבני כפר מלל והאזור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

צבי'קה

בדו"ח קרב השיירה בנבי דניאל כתוב לאמור:
"כשנוכח מפקד המשוריין... שרוב אנשיו פצועים באופן אנוש, האויב הקיפם, המשוריין בוער - אפסה כל תקוה... הצית את חומר הנפץ שהיה עימו במכונית והמשוריין על מגיניו התרסק".
אחד המגינים האלה היה צבי'קה.
בן 17 היה צבי'קה בשעה שהתגייס לפלמ"ח. ולא מקרי היה המעשה כמו שלא היה פתאומי. דרכו של צבי'קה מותנית היתה מראש: לשרות העם. בגיל 14 בהיותו תלמיד כיתה ח', נכנס צבי'קה להגנה. כאן התבלט בפעולתו הרבה ובמסירותו ללא גבול. מעולם לא השתמט מחובותיו, מעולם לא התלונן ומקבל היה באהבה כל תפקיד שהוטל עליו ולו יהי האחראי והקשה ביותר.
בהתמדה נפלאה היה מכין את עצמו לקראת ההתמודדות. בפעולות בהגנה, בפעולות "המכבי הצעיר" ואפילו בבית - שקד על חנוכו הגופני. וכשהגיעה העת וצבי גמר את לימודיו יצא מיד למלא את שנת שירותו. הציעוהו להצטרף להכשרת תנועתו, אולם צבי סרב. לדעתו תבעו לעצמן ההכשרות יותר מדי זכויות. אם להקריב, סבור היה צבי'קה, אזי את הכל להקריב, הכל ללא סייג. וצבי רצה למסור את עצמו כולו לרשות העם, לרשות הצבאית שלו.
מעולם לא אהב להתבלט בחברתו. למרות הצטינותו בלימודים, על אף האהבה שרכשו לו חבריו היה צנוע ונחבא אל הכלים. אך במה שנגע למילוי חובה היה צבי עובר על מידותיו. בהתנדבות יצא לקורס חבלה, בו היה המשתתף הצעיר ביותר. תפקיד כבד ומסוכן נטל עליו אך את רצינותו העריך נכונה. ע"פי רמזים שהשמיע חזה את מותו מראש. אך צבי נכון היה לכל, ואפילו למות.
ואכן, בט"ז באדר ב' תש"ח, לאחר עבר עשיר למדי של פעולות וקרבות ולאחר עמידה למופת של שעות נפל נפילת כבוד וגבורה בקרב השיירה בנבי דניאל.
זכרו ינון לעד

חיים

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

על צבי

ב-1929, אמא של רחל עבדה בכפר סבא ואביה בכפר מלל והם הכירו במגדיאל. צבי נולד ב-1930 בכפר סבא, משם הם עברו לרעננה וכשהיה בן שלוש וחצי הם עברו לרמתיים. צבי למד בגימנסיה מונטיפיורי, בתל-אביב. שם, בנוסף למסלול הלימודים הרגיל בו הצטיין במקצועות הריאלים, הוא למד גם חשמל ואוטומכאניקה. צבי היה מן המעטים שעברו בחינות בגרות פלסטיניות שנחשבו קשות במיוחד. הוא אהב מאוד מתימטיקה. סיפרו עליו כי היה פונה בהפסקה למורה ושואל:"מורתי, מתי ניכנס ללמוד חשבון?". צבי סיים את לימודיו בגיל 17 בשנת 1947.
ב-29 בנובמבר 1947 צבי כבר שירת חצי שנה בפלמ"ח ולמרות גילו הצעיר הוא פעל כחבלן ומלווה שיירות. למרות שהיה חבר במכבי הוא הצטרף לפלמ"ח כבודד. הוא אמר כי הוא הולך בשביל העם ולא בשביל מפלגה. במסגרת שירותו היה בגבעת שלושה, ברמת רחל, בקריית הנביא במעלה החמישה ובבית הערבה. בבית הערבה היו לו קרובים, מכונאי ראשי במפעל ומשפחתו. הוא בא אליהם לאכול עם חברים, אך סירב לאכול בעצמו. הוא ביקש כי יאכילו את חבריו. בפעם אחרת הסתובבו שם שני ערבים. צבי תפס אותם והביאם לחקירה בכוחות עצמו.
רחל מספרת עליו כי היה בעל עצבים חזקים מצד אחד ומצד שני רגיש ועם המון כוח רצון. הוא לא היה מאלו שהתלוננו. הוא היה מוזיקאלי וניגן על מפוחית פה. היה ספורטיבי, בעל חוש הומור, מלא מרץ חיים, לא עסק ברכילות ולא היה קנאי. היא מספרת, כמו כן, כי צבי רצה שאחותו, רחל, תהיה אדם בפני עצמו וכי הם רבו כמו כל האחים. אך לצבי היה את הכישרון לדעת מה היו המניעים של אנשים לפעול, לכן כשרבו הוא ידע את שלה והדבר ריגש אותה מאוד.
(מתוך חוברת הזכרון)

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח