דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

לוחם יעקובסון ברוך ("בורקה") ז"ל

בן מנדל ופרידה
נולד בלטביה-ריגה
בי"א אדר ב תרע"ו, 16/3/1916
יחידות: פלוגה הימית
נפל בפעילות מבצעית בפעילות מבצעית בין כ"ג יורדי הסירה
במלחמת העולם השניה
בכ"א אייר תש"א, 18/5/1941
מקום נפילה: בדרכו לפעולה בלבנון
נקבר בירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
בן 25 בנפלו

קורות חיים

בן פרידה ומנדל. נולד בי"א באדר ב' תרע"ו (16.3.1916) בריגה, לאטביה. הנער הרחב והחסון הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בריגה ומיד התבלט בכשרון השירה שלו. כבר מראשית צעדיו בתנועה בלט ביזמתו וערנותו ובמסירותו הציבורית. כדברי אחד מחבריו, "עצם הופעתו הראשונה היתה עושה רושם. כי מניין לנו בגולה צעיר יהודי גדול, רחב איתן וקולו אומר בטחון וכוח? על כן גם היה חביב על כולם. אבות ובנים כאחד אהבוהו והתענגו עליו, היית מבחין ברק גאווה בעיניים לאמר:"אם כאלה לנו...". עם זאת גם הצטיין כנואם מוכשר וכאיש שיחה המעודד את חניכיו ונוסך בהם אמונה ובטחון.
בשנת 1934 יצא להכשרה חקלאית בחווה ביוגלה, מקום שם התמסר לעבודה בהתלהבות והתגבר בקלות על כל המכשולים שניצבו בדרכו. תוך זמן קצר היה למזכיר של קיבוץ ההכשרה והרוח החיה בו. לאחר שהות של תשעה חודשים במקום נקרא חזרה לעבודה החינוכית בכמה מסניפי התנועה.
בשנת 1937 עלה לארץ-ישראל. כאן המשיך להיות פעיל במרץ-נעורים, ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך של הגרעין "האנגלו-באלטי" באפיקים. כשעבר הקיבוץ לבנימינה שוב מילא בו ומטעמו תפקידים מרכזיים: מזכיר פנים, פעיל בלשכת העבודה ואחר כך מזכיר מועצת פועלי בנימינה.
המושבה, שהתנכרה לעבודה העברית, היתה זקוקה לפועלים. הגיעו ימי הקטיף... בורקה הינו הנפש החיה. הוא מעודד ומארגן.. מתחילה תקופת האבקות מרה על זכותו של הפועל העברי במשק העברי. היאבקות ממושכת וקשה. בורקה השקיע את עצמו במלחמה הזאת וכרגיל-במרכז. ברגע קשה הופנו העיניים אליו. עליו סומכים. בו נותנים אמון. הוא היה בין אותם החברים שמקבלים על עצמם את עול המעשים החלוציים בתום באהבה אך גם בעקשנות.
תפקידים אלה מילא במסירות מופלגת ורכש את אמונם של כל פועלי המושבה. ואחר כך היה בין הראשונים שעלו למטולה ואחר לגבעה, לנעמה, היא כפר-בלום.
בשנת 1940, עם הקמת היחידה הימית הראשונה בפלמ"ח - הפלי"ם - התגייס בורקה ליחידה זו. במשק היססו הלאפשר לו את הדבר? הוא נחוץ היה לקיבוץ. אולם בורקה עמד על שלו. הוא תבע את הליכתו בה ראה את הצו החלוצי של התקופה. הקיבוץ נענה לרצונו ובורקה הלך. הלך כחלוץ. כדבריו:"הבאמת אפשר לחשוב שבחור משלנו לא יענה לקריאה?"
מתוך היחידה נבחרו עשרים ושלושה בחורים לביצוע משימה בחופי לבנון: פיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי. אנשי הפעולה היו אמורים, לפי התיכנון, להתחלק לשלוש כיתות: האחת לשמירה על הסירות, השניה להבטחת מסילת הברזל המובילה לבתי הזיקוק והשלישית לביצוע פעולת החבלה. הם אומנו למשימה במשך זמן רב. ובאימונים הוכיחו כושר סבילות רב ויכולת ביצוע מעולה.
בכ"א באייר תש"א (18.5.1941) יצאו למשימתם בסירה "ארי הים", אבל הפעולה לא בוצעה ואנשיה לא שבו לבסיסם. אין איש יודע מה עלה בגורלם עד היום הזה.
אנדרטה לזכרם של כ"ג יורדי הסירה מוצבת בהר הרצל בירושלים וכן קרוי על שמם בית הספר לקציני ים בעכו. בערים שונות בארץ קרויים רחובות בשם "כ"ג יורדי הסירה".
לזכרו של ברוך כתב עליו אחד מחבריו דברי-שיר אלה:"היה אחד כזה בינינו/ רחב השכם/ עז המצח/ ואיננו/ כי בלעהו/ עטפהו/ סוד הנצח./ היה אחד כזה בינינו/ עם רעיו יצא אי-שם/ ואיננו./ כי בלעהו/ עטפהו/ תכול הים"
כן הוצאה חוברת לזכרו על ידי קיבוץ כפר בלום.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

ממכתבו של האח יוסף

19.5.46, חמש שנים להעדרו
אני מצטער צער רב שלא יכולתי להיות אתכם ביום הזכרת אחי-אחיכם בורקה. מיותר לכתוב לכם מה הרגשתי כשנודע לי שאין עוד מה לקוות. כל השנים ניחמתי את עצמי בתקוות, שאולי עוד אראה אותו, אך לצערי הגדול עלו כל התקוות בתוהו... "בע", כך קראנו לו בבית. ... איננו.
קשה להתרגל לכך אפילו אחרי כל שנות הציפיה הקשות. אינני יכול להאמין שלא אשוב ואראה אותו. בע, המסור והטוב, האומנם לא ישוב עוד לעולם?
כמה אהבה היתה בו למשפחתו, לאחיו, לחבריו. על מסירותו לתנועה, יודעים אתם, חבריו, יותר ממני. התנועה עמדה אצלו מעל לכול.
כשנשלח לתערוכה (מקום האימונים לקראת היציאה הגורלית) ושאלתיו לשם מה הלך? ענני: אני חיל! הטילו עלי תפקיד. ואני ממלא אותו. ביום המר, בהיותי בבנימינה, קבלתי ממנו פתקה בה הוא כותב לי שהם יוצאים למספר ימים ומבקש לא לדאוג לו.
אכן לא דאגתי. האמנתי שיצא ויחזור. רגילים היינו בכך זה שנים.
שנים עברו מאז, אך לי זה כאילו רק אתמול קרה. שלום לכל החברים.

שלכם, יוסף.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לדמותו של בורקה

כמה דברים בולטים שנחרתו בזכרוני על בורקה תובעים את בטוים. הם עשו עלי רושם חזק, אז כשקרו ועודם ממשיכים לחיות בזכרוני כקובעים את דמותו.
ראיתיו בתנועה, בכל גילוייו - בשיחה רצינית, בשירה. הנה שבת 1932, בורקה חניך הגימנסיה העברית בריגה. כבר אז בהיותו עדיין נער גבוה, רחב, בלורית פרועה מתנופפת לרוח. ללימודים לא התמסר, כי העבודה בתנועה דרשה את כולו ולה הקדיש את כל מרצו וזמנו. גם לבית היה יכול לתת לא מעט, אילו רק מצא את הזמן לזה כבן לאם, שפירנסה את עצמה ואת בניה מחנות תבואה, ואשר כל הבנים צריכים היו להשתתף ולעזור בה. לבורקה היה קול ערב וחזק, והחתן המפורסם ידלובקר, מריגה, התרשם ממנו יפה ואף המליץ עליו בפני מנהל הקונסרבטוריון. זמר אופרה הסכים ללמדו, אך דרש ממנו תנאי אחד - להפסיק לאמץ את קולו בשירה בסניף. זמן מה עמד בורקה בתנאי זה. אך כמה זמן יכול היה להתאפק כשהחברים הפצירו בו בלי הרף לשיר.
בורקה מדריך בפלוגה צופית, העבודה בסניף סוערת, ודורשת את כל התמסרותו. בורקה נאלץ לותר על לימודו ולצאת להדרכה לסניפים בערי השדה. והוא עוזב את בית הספר, את ההשתלמות ויוצא לפעולות, אשר למראית עין נראות כלמעלה מכוחותיו (מבחינה תרבותית, אולי), אך כח הארגון אשר בו ואישיותו הנפלאה, החבר הטוב שבו, עשרו הנפשי ונכונותו לכל - מצליחים את דרכו בכל פינה אשר יפנה ומחבבים אותו על כל חבריו.
עמדתי רק על צד אחד בו וברצוני להסתפק בזה. שירו החזק והצלול נשמע במסיבות, במסעות וטיולים. הדם נישא באזני עוד עכשיו.
רבות הייתי נותן לו יכולתי עוד פעם לראות את בלוריתו הפרועה, את קומתו רחבת הגרם ולשמע שירתו הערבה.
טוביה

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

עם זכרו של בורקה

בורקה! אלו זכרונות מעלה השם הזה! שמו מסמל תקופה בהתפתחות הקבוץ, תקופת בראשית, תקופת ההתלהבות!
כי כזה היה, בורקה וההתלהבות - שמות נרדפים היו:
באפיקים, בלילות הקיץ, היה נשמע קולו מעל לכל יתר הקולות בשירה. בורקה, התלהב מאפיקים, התלהב מהעבודה, התלהב מהגרעין, התלהב מהאהל.
בבנימינה - בורקה המזכיר הראשון שך הקבוץ. הוא עבד יום שלם בבית האריזה עבודה קשה מאוד. היה נוהג להחליף את העובד בעבודה זו פעמים אחדות במשך העונה, כי אף אחד לא יכול היה לעמוד בה עונה שלמה. אך בורקה עבד כל העונה ויחד עם זה מצא עוד כוח ומרץ בעצמו למלא את התפקיד של מזכיר הקבוץ; זכורני, בקיץ ההוא קבל פרונקל גדול על הברך ושפשוף הארגזים עם סחיבתם היה גורם כאבים איומים. אך מה לעשות - צריך לעבד. וכי מה פרונקל כשצריך לעבד?
בורקה נקרא לפעולה. באיזה התלהבות נענה! בביקוריו הקצרים במשך זמן אימוניו הדביק את כולנו בהתלהבות לענין הימאות. גמר את הקורס בין הראשונים. וכשבא זמן הפעולה, נקראו אך המובחרים ובורקה בינהם.
הלקרא לזה אינטואיציה? בורקה לא רצה לנסע. מי יודע איזה מחשבות היו לו בליבו, אך כשהחליט על הליכתו, פנה אל אסיפת הקבוץ בפניה נלהבת ומשכנעת: הפעולה היא סודית, חשובה מבחינה לאומית והיא עומדת מעל לתביעות הקיבוץ. אמנם הרשות ניתנה לכל אחד לסרב, אך בורקה רצה שהקיבוץ ירצה ולא רק הפרט, כי על כן חבר הנהו בחברה שבידה להחליט בעניני הפרט. והוא שיכנע את הקיבוץ לענין התגיסותו. ידענו, כי זאת היא חובתנו כלפי הישוב כולו. ידענו גם כי מתאים הוא לכך.
ביום ההולדת הראשון לבנו הרך ראינו את בורקה בפעם האחרונה. לעיני כל ניכרת סערת רגשותיו. כל הכרתו חייבה אותו לצאת, אך רגשותיו דברו אחרת. וכל כך רחוק היה מרצון הרפתקנות, מכבוד מדומה - כל מאוויו היו לחיות בארץ, בקיבוץ, ללוות את התפתחות קבוצו. אך הגורל רצה אחרת.
עברו חודש, חודשים - לא שמענו על בורקה דבר. הופרחו כל מיני שמועות, אך אי אפשר היה לקבל הודעה רשמית מהמוסדות המוסמכים. טרם ידוע.
לאט לאט עלה הספק, והפך ליאוש. כעבור זמן רב, כשכבר פסה התקוה מלב כל אחד וברור היה ללא ספק: שאין למה לחכות - הודיעה הסוכנות באופן רשמי, כי בורקה וחבריו אינם.
שלום לך, בורקה ומנוחות. אין לנו קבר ולא מצבה. אין בידנו אף התאריך הברור, בו נוכל להתיחד עם שמך. על כן נזכירך תמיד, בכל עת ובכל שעה.
שרה ב.

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

הנאמן

אם כי בורקה איננו איתנו כבר הרבה זמן, אך דמותו עוד חיה אתנו ואזכור אותו כל ימי חיי אני. אזכור את בורקה מהימים הראשונים כשרק יצרנו את הגרעין באפיקים. גם הוא היה אז חדש בארץ, אך היה מורגש שהחיים החדשים האלה הם הכל בשבילו. הוא נכנס לחיי הגרעין בכל נפשו. את כל מרצו ויכלתו מסר לרעיון המשותף שלנו. כשבורקה הופיע באיזה חוג מצומצם או ישיבה, או אפילו סתם מסיבה קטנה, מיד היתה זו הופכת למסיבת רעים שמחה ועליזה. עצם נוכחותו כבר הספיקה. היה מתחיל בשירה כשבת צחוק ידידותית על שפתיו. מי לא אהב את ה"הורות" של בורקה? הרבה חברים יזכרו את רקודו המיוחד במינו בזמו המדורות הראשונות על יד החורשה. אלו רגשות נעימים הביא לנו בשירתו ובקולו הנעים!
גם בזמנים הקשים ביותר ידע בורקה לחזור מהעבודה ולהתחיל לשיר, לשמוח ואף לרקוד. הוא היה אחד היסודות שליכד אותנו כחברה ועזר לא במעט לעובדה, שהחזקנו מעמד יחד. הרבה חברים יזכרו את בורקה גם מתקופת המשמרות לעבודה עברית. נדמה לי שבורקה לא פסח על אף פעולה אחת, בכל מקום היה לא רק משתתף, ראשון היה. ראשון ליציאה למשמרת, ראשון לכל דבר.
גם בשטח החברתי נתן בורקה את שלו. היה חבר פעיל וער בועדת החברים הראשונה. לא פעם היה מתיחד עם חבר בפינה ומשוחח שיחה שקטה, רצינית ולבבית. ידענו ברגע זה, שבורקה מנסה להפיח אמונה בלב חבר מתאכזב, מנסה לתת להבין, שאנו עוד צעירים וחסרי נסיון ואין להמנע מכשלונות, אך צריך להאמין. בכל עת היה מוכן לעזור לחבר בכל יכולתו. אם את ענין התגייסותו רבל ברצינות ובתמימות. היו לו גם אפשרויות אחרות ללכת לפעולות פחות מסוכנות, אך הוא נענה לקריאה להסתכנות הגדולה. בימי חופשתו, כשהיה בא הביתה היה מספר לחברים משהו מפרטי אמונו. כשבא לחופש האחרון, אמר לחברים:"נדמה לי, שמפעולה זאת לא נחזור". כולנו הבינונו את רצינות דבריו, אך הוא נפרד מאתנו בבת צחוקו הטובה. מאז לא ראינוהו יותר. גאים אנחנו על שחבר כבורקה היה בתוכנו.
שמואל פ.

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח