ונזכור את כולם

לוחם קובץ' יעקב יונקו ז"ל

בן יוסף
נולד ברומניה
בב' תמוז תרע"ז, 22/6/1917
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת עברון
נפל בפעילות מבצעית בליל הגשרים
בתקופת המאבק בשלטון הבריטי
בי"ח סיוון תש"ו, 17/6/1946
מקום נפילה: גשר אכזיב
נקבר בקבר אחים "יד ליד" בחוף אכזיב
בן 29 בנפלו

קורות חיים

בן יוסף. נולד בב' בתמוז תרע"ז (22.6.1917) בעיר סטומרה שברומניה. אביו נפטר טרם היוולדו. אמו היתה אשה חולנית ויעקב גדל בבית דודתו. למד בבית ספר יסודי בקלוז' ומשם עבר למוסד חינוכי של הג'וינט. כשהיה בן תשע הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה חבר פעיל בה. בשנת 1936 יצא להכשרה בלונוז', הצטרף ל"פלוגת עליה", ובשנת 1939 עלה ארצה באניית המעפילים "קולורדו" שעגנה בחוף נהריה. אמו, שנשארה באירופה, נספתה בשואה.
כשהגיע ארצה הצטרף יעקב לקיבוץ עברון, מילא בו תפקידים שונים ועבד כמסגר, חשמלאי ומכונאי. בשנת 1941 היה מן המתנדבים הראשונים לפלמ"ח ושירת בו שלוש שנים ומחצה. הוא התעניין במיוחד במחצבים ותחביבו העיקרי היה איסוף אבנים. במחנה הפלמ"ח ובקיבוץ נודע בנכונותו לעזור לחבריו, התקין להם תנורי חשמל ומנורות מעשה ידיו, ולקראת שמחות תרם הרבה לקישוט חדר האוכל ולהתקנת התאורה. במיבצע "ליל הגשרים", אור לי"ח בסיוון תש"ו (16/17.6.1946) שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ כדי לנתקם מן הארצות השכנות, צורף יעקב ליחידת פלמ"ח שהוטל עליה לפוצץ את גשר הרכבת וגשר הכביש שעל נחל אכזיב. הוא עמד לצאת לחופש, וכמובן דחה את תאריך יציאתו. היה בחוליית נושאי חומר-הנפץ. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים ושלושה עשר מאנשיה נהרגו בהתפוצצות חומר הנפץ, שנשאו עימם מחמת היריות.
יעקב הובא למנוחות בקבר אחים בבית העלמין שבחוף הכרמל. הניח אשה ובת. קיבוץ עברון הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה למקום נופלם מקום שם הוקמה אנדרטה לזכרם.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

בלילה ההוא

ב-16 ליוני 1946 יעקב וחבריו יצאו לדרך. עמדתי בשער וחכיתי לבואם.
שתי דקות לפני אחד עשרה שמעתי התפוצצות אדירה. האם הצליחו להסתנן ולמלא את משימתם? ושמא קרה אסון? מי יוכל לגלות את סודות הלילה.
מבעד לצעיף של קרעי עננים בקע ירח חיוור. מאיר כל פינה, מגלה את הסוד.
התחננתי לחושך - כאשר בחורינו הם בדרך. נשען לעץ עמדתי וחכיתי.
- שנים רבות עבדתי אתו יחד במקום הזה, יחד עדרנו השקינו, הורדנו הפרי. ואולי על יד העץ הזה ישבנו וגילגלנו שיחה על דא ועל הא.
יעקב, איך עכשיו? הזהר, היה שקט, הבית מחכה. שנים רבות היית רחוק מהבית, התגעגעת לשקט הביתי, לשעות הנעימות של בילוי הזמן עם בתך הקטנטנת שכל כך אהבת אותה.
ועתה, הגדול והמבוגר, הנך עוד בעצם ילד גדול בעל עינים שחורות, יפות, עם פנים גלויים, כמעט ילדותיים, האוהב להשתובב ולעשות מעשי קונדס. טוב היה לשבת אתך שעות בשיחת רעים על יד כוס קפה, אשר כה היטבת לעמוד על טעמו, ולהתוכח.
היית רוטן וסועד, מתלהב ומקשיב עם עינים פקוחות. הרבית לדבר על ימים יבואו, כאשר הנקודה שלנו תהא עטופת ירק ולדינו יגדלו ואנו נלך ונזדקן בתוך משק בנוי - ואז אתה תבשל בשבילנו קפה.
למה כה הרבית לחשוב על הזקנה? אולי התעוררו בך ספקות אשר לאריכות ימיך. כי רק הקרובים למות מהרהרים על הזקנה.
ביום שיצאת לטיול לירושלים, זה השבוע האחרון לחייך, אמרת לי: הלואי ואל יקראו לי לפעולה. וניחשת. ביום בואך מהחופש באה הפקודה.
"אל תדאג, אני אחזור" - היו דבריך.
וכעת - אתה אי שם, ואני מחכה לשובך.
בצפיה תיארתי לי איך הוא חוזר ובבית מחכים לו, מקיפים אותו סקרנים בשאלותיהם, ועל יד שתיה חמה, בין לגימה ולגימה, במשפטים מקוטעים הוא מספר את קורות הלילה.
וחזרו חברים.
איה יעקב, שאלתי. לא קבלתי מענה.
האיר הבוקר - ויחד אתו ירדה אפלה שהעיקה והכבידה על הנפש. הלב לא רצה להאמין.
הבאמת לא יחזור, לעולם לא יחזור?...

יהושע


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - דורקה

אעצומה העינים. דמות בחור יפה תואר ומראה תצוף לפני. הדמות מוכרה לי היטב.
את עיני כבר מזמן פקחתי - אך דמותו אינה משה ממני.
בקרבתו של יעקב בליתי הרבה מזמני, אם זה בעבודה בבית החרושת ואחריה, בזמני המנוחה על המרפסת המשותפת.
מה יפות היו המסיבות המשותפות שזורות בדיחות דעת בצלילות הקול. כי ער היה לכל שיח ושיג, חיוה תמיד את דעתו.
כחי אראנו לעיני, תמיד מתרוצץ הנה ושוב. ידיו ממשמשות בכיסי בגדיו ומוציאות מברג, חוט. נדמה, זה עתה הוא רק תיקן קצר וכבר הוא בקצהו השני של המחנה ומתקן לחבר מגורה...
הוא לא היה בעל תפקיד. אבל ביד נדיבה מסר את רוב שעותיו לתפקידים שאמנם לא נבחרים להם בבחירות השנתיות, אך מאוד מועילים וחשובים לפרט ולכלל בקבוץ.
הוא הרבה לתכנן רהיטים צעצועים מיוחדים במינם, חלם על מכונת הסרטה ועוד ועוד.
דברים רבים מחלומותיו של יונקו נתגשמו - והוא איננו. ילדינו גדלים ופוסעים לקראת העתיד. בתו גדלה ותיף - והוא נגוז ואיננו. מה גדול הכאב, מה רב הצער...

דורקה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מוקי

כשהיו נטושים קרבות מרים לא הרחק מגבולות ארצנו, החליט יונקו להתגיס, עזב את ביתו ומשפחתו. בזמן שירותו נולדה לו עפרה הקטנה. הוא היה עושה מאמצים רבים בכדי להשתחרר ליום או מספר שעות ועובר מרחקים גדולים כדי לראותה. תמיד שקד במה להפתיע את בתו הקטנה, הכין איזה צעצוע חדש מעשה ידיו. לא היה גבול להתמסרות שלו.
יונקו עצמו היה ממש צעצוע בשביל עפרה. היא תמיד רצתה לרכב עליו והשעשוע האהוב ביותר עליה היה כאשר האבא היה מרים אותה גבוה גבוה.
כשלעפרה מלאו שנתים התכונן יונקו ליום ההולדת משך שבועות וימים והפתיע את הקבוצה במיני צעצועים והמצאות ששרידיהם עודם קיימים בבתי הילדים.
הוא היה נענה לכל אחד שפנה אליו. הכל ידע לעשות ובכל הבין. אין כמעט חדר בקבוץ, שלא נמצא בו איזה קישוט או סידור ממלאכתו הוא.
מדי פעם, כשהננו מתישבים בצוותא מרגישים אנו בהיעדרו. חסר הצחוק הבריא שלו, הבדיחה וכל מזגו הסוער.
העובדה שחדרו היה תמיד מלא חברים שבילו את זמנם בביתו מראה, שהיה לו כוח מושך ורבים הלכו אחרי קסמיו.
שנה חלפה מאז היעדרו ולא השלמנו. תמיד נחשוב - אולי הוא לא מת.
עפרה שיכלה אבא יקר, ואנו - חבר נאמן.
נדע לצרור את זכרו במפעל שלנו וננציחו בצורה ההולמת את האיש.

מוקי ר.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח