ונזכור את כולם

טוראי אלמגור מגאר אפרים ז"ל

בן קלרה וויטלי-חיים
נולד בתורכיה
ב תר"צ, 1930
יחידות: הגדוד השלישי
בהכשרת אפיקים/איתנים – הנוער העובד
נפל בקרב במיבצע יואב
בי"ד תשרי תש"ט, 17/10/1948
מקום נפילה: בית חנון
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן ויטלי-חיים וקלרה, נולד בשנת 1930 בקושטא אשר בתורכיה. למד בבית-ספר עממי ובשנת 1943 עלה ארצה והיה חבר בחברת הנוער בקיבוץ תל-יוסף. צנוע היה אך שוקק חיים וידע להרנין את לב חבריו בהנעימו להם בחלילו בערבי-שבתות ומסיבות.
כתום תקופת חברת-הנוער עברה חבורתו "קבוצת איתנים" כך נקראה החברה מאז- להכשרת פלמ"ח לאפיקים ועם חטיבת "יפתח" לגדוד השלישי של הפלמ"ח ואף אפרים בינהם. בקרבות רבים לחם אפרים. השתתף במערכת הגליל, בקרבות לוד-רמלה, בדרך ירושלים-תל-אביב ולבסוף עברה הכשרתו לנגב. חלה והוטס לבית-חולים. הבטיח לחזור מיד לחזית, כי בלעדיו אין לנצח. עם פתיחת החזית למבצע "יואב" בנגב, חזר אל גדודו, למרות שהיה תשוש לאחר חזרת מחלתו.
ב-15 באוקטובר 1948 התחילה הפעולה ליצירת טריז בחזית הפולש המצרי. אפרים נפל בסביבת בית-חנון ב-17 באוקטובר 1948. נקבר בקבר-אחים בקיבוץ דורות. ביום 4.5.1950 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

בחברה

חייו הקצרים - חסרי שמחה היו. ראית, כי שאיפה זו לשמחה, מכסה על נפש עורגת ושותקת שאינה באה על סיפוקה. מהנגב נשלח להבראה. בהפרדנו ליד האוירון חייך ואמר: "לכשיתחיל - אבוא!". טפחנו אחד על כתף השני, ידענו כי יבוא, אך אמרנו: "עשית מספיק!" (היה זה לאחר שכדור פילח את כובע הפלדה ושרט את קרקפת ראשו) הוא חייך שנית והשיב: "לא סתם ככה, לא סתם ככה מכדור". עם התחלת הקרבות על פריצת הדרך הופיע. לקח את הנשק האנטי-טנקי ויצא למערכה. "למה באת?" - שאלוהו, - לא תסתדרו בלעדי - היתה תשובתו. הסתכלנו בו, בטחון עצמי מופרז או אי-התמצאות בחיים בלי חבריו. קשה היה לו בלעדינו, כשם שלנו היה קשה בלעדיו. אפרים ידע "להתלקח" מכל ענין. כשעשה מה שהוא, בכל מאודו עשה. לפני יציאתנו לקרב אמר: "נו חבריא, נשתה שרי-ברנדי, העיקר שהדרך תהיה פתוחה". לחצנו ידים. "חבריא! - הוסיף ואמר, נדע להסתדר, סוף-סוף אסור לבייש את הפירמה". כולנו חגורים וחמושים, ואפרים עם הכלי האנטי-טנקי, נפרדנו ליחידות. לאחר ימים הובאה גופתו, שערותיו פרועות, חיוך על פניו, כאילו צוחק, צוחק - ומכריז: הדרך פתוחה!

דן

מתוך הספר 'לדמותם קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' - בהוצאת הקיבוץ המאוחד - תל יוסף תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

תנחומי ידידה

יש לפעמים ובחברה הגדולה לא ניכר האדם היחיד ובכל זאת עצם נוכחותו דרושה לה. כזה היה אפרים. הוא לא התבלט בחברה ופעמים שכחת את מציאותו בה, אך האפשר היה בלעדיו? עודני זוכרת את אפרים, כאילו הוא עומד לפני כרגע ומחייך, והן תמיד, תמיד היה מחייך ואיך אפשר לזכרו אחרת? עודני זוכרת את אותם ערבי השבתות בתל-יוסף, אותן קבלות השבת הצנועות, הייתכן כי יעבור ערב זה מבלי אשר אפרים יחלל? מבלי שישמיע לנו את מנגינותיו? וכה נעימה היתה המנגינה לאוזן והיית מבקש: אפרים נגן עוד ועוד! כזה היה אפרים בהיותו אתנו בחברת הנוער. עודני זוכרת את ערב היציאה לפעולה, באנו להיפרד מהחבריא, והנה לפתע גם אפרים ישנו ואף הוא מוכן ליציאה. אקדח חדש קיבל אז, ואנו ליגלגנו בצחוק ואמרנו: ובכן אפרים ועכשיו נוכל ל"השוויץ", מה? והוא כה צנוע, הסמיק מעט ואמר: לא! זה סתם כך, נתנו לצורך התפקיד!... ולא ידענו אותו רגע כי מלים אלה הן האחרונות שנשמע מפיו... כה אכזרי הגורל, כה נוקם... אנו נשארנו, נשארנו לכאוב כאבו ולעולם לא לשכוח אותו.

אסתר'קה

מתוך הספר 'לדמותם קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' - בהוצאת הקיבוץ המאוחד - תל יוסף תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.