דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי בורשטיין מנחם ז"ל

בן מוניה ואביגדור-אריה
נולד בפולין
בכ"ז תמוז תר"צ, 23/7/1930
עלה ב-1936
גוייס ב-1947
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים", חטיבת הראל
תפקיד: לוחם
נפל בקרב בפריצת הדרך לירושלים
במלחמת העצמאות
בב' תמוז תש"ח, 9/7/1948
מקום נפילה: סריס
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 18 בנפלו

קורות חיים

מנחם בן אביגדור-אריה ומוניה. נולד בכ"ז בתמוז תר"ץ ברובנה, ווהלין, שהייתה שייכת אז לפולין. גדל מילדותו באווירה עברית בבית אביו המורה ואמו הגננת.
ב-1936 עלה עמהם ארצה והתחנך בבתי-ספר במקומות השונים של עבודתם החינוכית - באילת השחר, תל-יוסף, בית-אלפא, תל-עדשים, בבית-הספר המשותף בעמק הירדן ובכיתות-ההמשך במשמר-העמק, ואחר-כך בבן-שמן. אהב בילדותו את הטיפול בעדר הצאן ואחר-כך את הטיפול בעצי-פרי.
בלימודים התעניין ביחוד בספרות, בהיסטוריה ובסוציולוגיה. היה חובב ואספן מפות, אהב לשוטט בשבילי הארץ ובטיוליו הרבים הכיר את כל פינותיה. ברשימותיו על ספרים שקרא וכן ברשימותיו על בעיות אנושיות, לאומיות וחברתיות בעולם, בעולמנו בכלל, ובחברת הנוער של סביבתו בפרט, נראית הבנה מקיפה ומעמיקה בעניינים הנדונים, המובעת בהרצאה בהירה ומשכנעת בצורתה ובאמת פנימית שלה.
גם לרחשי לבו נתן ביטוי נאה בשירים שהחל לכתבם בגיל 14-15. היה פעיל ומפעיל. בעל רצון ומרץ להועיל ולהיטיב ובעל יכולת ארגונית בחיי החברה. אחד מטובי המדריכים בתנועת "השומר הצעיר" בשנות לימודיו בכיתות-ההמשך וכממלא-תפקידים אחר-כך בגרעין-ההכשרה שלו בנגבה.
מרשימותיו ומסיפורי חברים מתגלה שהתמסר למשימותיו בכל הרצינות, כאדם מבוגר ואחראי, ותשומת-לבו הייתה נתונה לכל פרט ופרט בחיי הגרעין כדי להעלות את הרמה התרבותית וכושר הביצוע של היחידים והקולקטיב הקטן. תקיף היה בדרישותיו מהחברים, וכלפי המבוגרים שבקיבוץ. בתנועה ידע לעמוד על הדרישות והצרכים של חבורתו בנימוס אבל בתוקף.
בראשית תש"ח יצא עם חלק מקבוצתו להכשרה מגויסת בלהבות-הבשן, וגם שם עמדו מיד אנשי המקום על סגולותיו הטובות וחיבבוהו. אחרי זמן מועט הגיעה בשורת המדינה מלייק-סאכסס ורבו הסכנות וההתקפות מהסביבה וגם מעבר הגבול הסורי. באותו חורף רווי הדמים והסכנות תרם את חלקו כאחד המבוגרים בשמירה, בהגנה ובסיורים. ביחוד התמחה בטיפול בנשק וגם סיים קורס בנושא זה מטעם הפלמ"ח.
ממכתביו נראה שלמרות עיסוקו רב-הצדדים בעניני ציבור, בעבודה ובהגנה, לא הסיח דעתו ואהבתו מההורים ומאחותו הקטנה. וגם בימים הקשים הללו הוסיף לרקום את טורי שירתו ובכל מאודו דבק בחיים וביצירה, ועם זה קיבל על עצמו את חובת ההקרבה למענם.
וכה כתב בשירו "אלמונים" (מוקדש לחנה סנש): "אלמונים נצאה, אלמונים לא נחזור, והלב יודע-לא תצחק אלינו נערה". ובשיר "יום יבוא" כתב: "אי-אז בעתיד לא נדע יום יבוא, בתפילה וברינה, נריע לקראתו, יום יבוא, למענו נפול שותתים, למענו, למען שדותיו הירוקים".
וכך, למען שדותיו הירוקים של יום יבוא, עבר עם גדוד הפלמ"ח ביוני 1948 להילחם בדרך ירושלים ושם נפל במשלט בכפר סריס ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). נקבר בשייך-באדר א'. ב-10.9.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.
חוברת הכוללת רשימותיו ושיריו הופיעה לזכרו בהוצאת נ. טברסקי, תל-אביב.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתב לאמא

בן שמן, ראשית יולי 1946
שלום אמא!
- - - עדיין לא כתבתי לך כי אצלנו היה הכל "רותח" ועדיין "חם מאוד" ואצלכם בודאי יותר "חם" משאצלנו.
עשינו "ביעור חמץ" הגון, ומחכים בשקט יותר. אם כי ה- - - קרובים מאוד, והננו מוקפים מחנות "כלניות" ורחוקים מישובנו.
אני עובד בינתיים בפרדס. מאד מרוצה ומרוצים ממני. עכשיו - גיוסים, ואני עובד שמונה שעות ביום, על פי רוב כמעט לבדי ולפעמים לבדי.
- - - -
שירים חדשים לא כתבתי מזמן. ואיני נבהל. יודע אני כי יש זמן שתיקה. כבר רגיל אני בזה. העיקר: שבפנים מפעפע ומפעפע.
- - - -
מכתבך עורר בי גאווה, אם יודעת - "הנה אמא כזו יש לי" טוב היה לקראו. טוב מאוד. עודד ושימח. מכתבים כאלה ישנם לכאורה רק בספרים והנה...
שלום, אמא, כתבי וספרי הכל על המתרחש אצלכם, ועל החיים היום-יומיים.
שלך

מתוך הספר 'מאשר הגה הלב' בהוצאת נ.טברסקי חברה בע"מ תל-אביב תש"י
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב לחמוטל

להבות הבשן 21.12.47
שלום חמוטל!
הייתי רוצה לתאר לך את נוף הסביבה - וקשה קצת. יפה הוא מאוד. ועליך לדעת שדברים יפים מאד קשה לתאר. אך אנסה:
ואדי סלעים שחור ועמוק בקרקעו מתפתל לו נחל זך בהיר מצלצל. במוצאו צומחת תאנה ענפה, שיחים וירק מסביבה. פינה ירוקה בתוך השחור.
לראות זאת, מגובה של 40 מטר, זה יפה - הלא?
ורוח מנשבת כאן, סוחבת את הכל ומצפצפת - לפעמים שלושה ימים ולילות בלי הפסק.
אני עכשיו שומר לילה. יפה עכשיו בלילה, הירח מטייל... ( אם תראי אותו, תמסרי לי, על ידו, דרישת שלום. ואולי נעשה הסכם: במוצאי שבת בשעה 7 בערב בדיוק, כשהירח יהיה מלא - תגידי לו "שלום" אלי ואני, כאן, אגיד לו "שלום" אלייך, טוב?)
ומסביב שומעים כל פעם יריות. יורים סתם באויר. יורים כדי שלא ישעמם בלילה, וכדי להראות שיש נשק. וגם אנו יורים כי... מרשרש בלילה.
ואני - אני מהלך לבוש בסודר שאמא סרגה לי, במעיל העור של אבא, ועל זה מעיל נוטרים. בידי רובה אנגלי. אני והוא נעשינו ידידים טובים ואני מחבבו מאוד. בכיס המעיל יש לי תמיד "אוכל" כל לילה נותנים לנו שתי "ביצים" כבדות. לפעמים יש לי חשק לפצח אותן, אבל אני מפחד שאם אני מפצחן הן עושות רעש, גדול יותר מדי.
את רואה ספרתי לך הרבה מאוד. כתבי גם את לי וספרי מהנעשה אצלך.

באהבה רבה, אחיך

מתוך הספר 'מאשר הגה הלב' בהוצאת נ.טברסקי חברה בע"מ תל-אביב תש"י
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

לאלמוני השותק

ושוב שמעתי אומרים מי שאינו מדבר - הרי אינו "פעיל" אינו איש החברה ואינו חבר בעל הכרה.
ולבי מתנגד להערכה כזאת התנגדות חזקה
אמנם גם אני מחשיב את המדברים. אבל הן יש ואדם ידבר דברו, פשוט משום שכולם חושבים "כך" ועליו להפגין שגם הוא יחשוב כך
הוא יודע לדבר יפה, בפאתוס - וכולם יחשבו: הנה חבר המוכן להקריב הכל!
ולא הוא! בן-אדם זה, לא רכש לו את דעתו במאבק וביסורים לא התחבט, ועל כן בבוא המכשולים יעזוב את המערכה... וכאשר דיבר קודם על צדק וסוציאליזם - כן ידבר כעת על צדק ופאשיזם. ויישמעו אותן הפראזות עצמן. הקרבה עצמית עד טיפת הדם האחרונה ועוד מלים יפות...
ויש ובן אדם שותק. אינו מביע את דעתו, ואינו מתבלט - ואפשר שלא "יצעד בתלם" כי בנפשו עדיין רבו ההיסוסים, המאבקים וחיפושי הדרך לאמת.
אולם בהתחולל הקרב יופיע חבר זה והוא-הוא האלמוני המגן על המולדת. הוא-הוא זה שאינו עוזב את מכונת היריה עד הכדור האחרון והוא שמקיים בגופו את כל הפראזות הנהדרות.
ואכן איני מטיל ספק בכך, שכאשר אחד האלמונים האלה יוכל לתת ביטוי לעצמו - יהיה הוא לעמלי העולם מנהיג בעל שיעור קומה שיוליכם לקרב האחרון, לקרב על החופש, השיויון והאחוה.

מתוך הספר 'מאשר הגה הלב' בהוצאת נ.טברסקי חברה בע"מ תל-אביב תש"י
הספר נמצא בתא הנופל בחד ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

תעודות וחפצים