ונזכור את כולם

טוראי בן ציון בנימין ז"ל

בן סולטנה ומיקו
נולד בבולגריה
בי"ב חשוון תר"צ, 15/11/1929
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת הזורע, השומר הצעיר
תפקיד: מקלען
נפל בקרב במיבצע יפתח
בו' אייר תש"ח, 15/5/1948
מקום נפילה: מלכיה
נקבר בקיבוץ מעוז חיים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן מיקו וסולטנה. נולד ב-15.11.1929 בפלאבן שבבולגריה. גמר את בית-הספר העממי ועלה לארץ ב-25 באוקטובר 1945 במסגרת תנועת "השומר הצעיר", שהשתייך אליה. בארץ נספח לחברת-הנוער שבקיבוץ "הזורע" ובמסגרתה נכנס לגדנ"ע. בשנתים הראשונות היה מתבודד ומכונס בתוך עצמו, אך עם היכנס חברתו למסגרת ההכשרה המגויסת, נתגלה כמסור בכל לב לחברה ולרעיונות הקיבוץ הארצי.
התמחה במלאכת הנגרות והתעניין בכל ענפי הטכניקה ובפרט בתעופה. פעל בועדת התרבות, וידע לנגן באקורדיון.
ב-15 בנובמבר 1947 הצטרף עם הכשרתו לאחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "יפתח" ולאחר ימי האימונים מועטים אשר עבר - השתתף בקרבות בקור-רוח ובהלצות-עידוד. השתתף בקרבות פיצוץ גשר שייך-חוסיין, כפר-קנה, קעון שליד טירת-צבי ובמערכת משמר-העמק, בה נפצע וחזר לקרבות. כן השתתף בקרבות זרעין, צנדלה, עכו ומשטרת צפת, בפעולות סריקה בגליל העליון ובקרב מלכיה, בו נפל ב-15 במאי 1948 בעת פעולתו כמקלען.
מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים, ובקבוץ מלכיה שבגליל.

ביום שלישי ט"ז במר חשוון תש"ע, שלישי בנובמבר 2009, נערך טקס גילוי המצבה של הנעדרים בבית-העלמין במעוז חיים. הם צורפו לשמות של קבר-האחים של לוחמי הגדוד הראשון מקרב מלכיה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

לזכרו - אלפרד

בכל פעם שאתה נפרד מהם בלחיצת יד, עולה בלבך השאלה: האם נתראה?... ושוב באה בשורה כמהלומה: שניים נשארו בשדה, - בנימין ואליהו. היו בין החברים אשר שאלו: "מי זה בנימין?" ואין השאלה מפליאה כל כך. כי בנימין נמנה על השקטים שבחברה וסגולותיו לא בלטו בקהל. אנחנו שהכרנו אותו על ידי עבודה משותפת ראינו בו בחור טוב-לב, 'רדום' במקצת, פשוט. רק מאוחר שמענו על לבטיו בתוך החברה, כי העיק עליו לעמוד בצד. אולם כאשר החליט בתום תקופת הנוער, שדרך החברה תהיה גם דרכו, נשתנה בו דבר. הפך להיו חברתי, עליז יותר. ניכר היה בו הרצון לכבוש ולתפוס את מקומו. בא הגיוס, יצאו לפעולת הרשונות וחרדה היתה בו: איך הוא ישא את הזעזועים שמוכרחים לעבור על כל אחד שם? ובשמחה ראיתי אותו בביקוריו, נראה היה שכוחות גלומים בקעו בו. "שם" עבד במקלע. שכב עם חבריו אחרי גל אבנים, מולו התוקפים. קבל פקודה, התרומם עם מקלעו - כדור פלח את ראשו.

אלפרד

רשימות לזכרו

דברים לזכרו

אין ביכולתי להעלות זכרונות מני רבים על בנימין. אופיני לגביו דוקא שאין רבים, כי היה אחד השתקנים בחברה שעשו דרכם בצנעה. זוכר אני את בנימין בהגיעו אלינו. היה חשדן ומתבודד והמשיך בדרך זאת כמעט שנתיים. ולפתע לעינינו התגלה אחר, לכשארגיש גם הוא שלאחר סיום תקופת הנוער תלויה הצלחת החברה במסירותו של כל אחד. ולא פעם תמהנו לשמוע את בנימין בשיחות חברים בהגדרות קולעות לאור המצב. קשה היה לו אז. חשב לעזוב אותנו אך הגיע למסקנה שפעילותו העצמית תוסיף לו כח עמידה בחיי הקיבוץ. וכך גם היה, החל מכניסתנו לפלמ"ח ועד יום מותו.
את שעות הפנאי ניצל על אף תקופת האימונים הקשה. לא פעם ראינו אותו משוחח עם חברי קבוץ על טכניקה, מתמטיקה ופיזיקה כדי להבין בעזרתן את התעופה. רצון מיוחד היה לו בלימוד התעופה. שקד בלי הרף על לימוד זה אך לא הזניח שטחי פעולה אחרים. הוסיף לפעול בועדת התרבות ובמקצועו בנגריה התקדם במהירות מפליאה.
אהבנוהו כולנו דוקא מתוך כך, שהשינוי אשר חל אצלו נתחולל מתוך הבנה עמוקה לחיי קיבוץ ומהפכה עצמית. לא נשכח את רצונו העז לארגן חיים חברתיים בקסרקטין בתנאים הגרועים ביותר לחיי חברה. בנימין שימש אז מגנט לכל החברה שבלתה בצותא בשפתו המיוחדת ובהלצותיו המתמידות בינו לבין אליהו.
חברתנו נפגעה קשה במותם של בנימין ואליהו, אותם החברים שתמיד רבו בינהם, ושלריבם היתה משמעות חברתית, שאליהו הוכיחה, ברגע שקם להגיש עזרה ואף הוא נהרג במקום.
לא אהלל את בנימין אחרי מותו כפי שנוהגים. נפל הוא, אך ידע לשם מה נפל וידע לגלות לנו נאמנותו עד הסוף.
חברתנו לא תשכחנו. גם היום אנו רואים בבנימין ומעשיו דמות של חבר יוצר ובונה.