דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט גליקסון מרדכי מומה, מוטקה ז"ל

בן ישע ויעקב
נולד בתל אביב
בכ"ג אלול תרפ"ז, 20/9/1927
בהכשרת מעוז חיים
תפקיד: מ"כ
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: נבי-רובין (ע"י פלמחים)
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן יעקב וישע. נולד ביום כ"ג באלול תרפ"ז בתל-אביב. אחרי סיום לימודיו בבית-הספר "תל-נורדוי", החל, לפי בחירתו, ללמוד חשמלאות בבית-הספר על שם מכס פיין, באמרו "שיש לנו די כוחות אינטלקטואליים ונחוצים אנשי עבודה", בשנת תש"ד גמר את בית-הספר והתחיל לעבוד במקצועו, בהיותו פעיל בו בזמן ה"הגנה", אליה הצטרף בגיל 13.
סיים קורס מ"כ ועסק בהדרכה, ובשנת תש"ו היה מ"מ בפועל. התנסה ביסורי מאסר וחקירות הבולשת הבריטית בעקבות פעילותו בהעלאת מעפילים וארגון קני מאבק נגד השלטון המנדטורי וגזרותיו, וכל זה בגיל 16-17. בהתנדבותו לשירות הבטחון ובעבודתו בעיר לא ראה תרומה מספקת לבנין המולדת. הוא תבע מעצמו יותר והחליט לצאת למעוז-חיים. היה מהראשונים שדרשו ללכת להשלמת משק בית-הערבה.
משפרצה מלחמת-השחרור דחה את השימוש בזכות בן יחיד כדי להשתחר מפעולות קרב. בבית-הערבה היה החבלן היחיד אשר ידע והכיר את שדה-המוקשים ולרגל הדחיפות בשעת הפינוי הוטל עליו לטהר בלילה את שדה המוקשים. עיני כל הקיבוץ היו אותו שעה נשואות לשדה והוא, תודות לקור-רוחו ודייקנותו ביצע לבדו את המשימה בהצלחה. למחרת, עם סילוק חמרי-הנפץ שנצטברו, התפוצץ שק פצצה אצל שני חברים והם נפצעו. השאר פחדו להוסיף ולטפל בחומר מסוכן זה ורק מרדכי הוסיף לטפל בו עד שהשלים את ביעורו.
בסדום, אשר לשם עבר עם חבריו, עסק בעבודות ביצורים ובחבלנות והשתתף כמ"כ בנסיון לכבוש את הכפר ספיה בשטח עבר-הירדן. נפצע בידו מההתפוצצות. במכתבו האחרון מיום 13.7.1948 הוא מסווה את פצעו, ובין היתר כתב:"..יתכן והגיעה אליכם איזו שמועה שנפצעתי באיזו התפוצצות שאירעה כאן או שמועה דומה. ובכן אל תאמינו לשמועות כרגיל ואל לכם לדאוג. האמת היא שקרתה כאן תאונת עבודה למספר בחורים.. קיבלתי מכה ביד השמאלית, אין לכם מה לדאוג, זוהי פשוט מכה שקיבלתי מפטיש בזמן העבודה, וזה כבר בשלב של ריפוי סופי ואין לכם מה לדאוג."
אחרי ימים אחדים נשלח הביתה במטוס לחופשת-הבראה. המטוס נחת נחיתת-אונס בקרבת נבי-רובין ואחד החברים נפצע. לפקודתו נשארו הוא ועוד 3 חברים עם הפצוע ושניים נשלחו להביא עזרה. ושם, במקום הנחיתה נרצחו כולם על-ידי בדואים ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). נקבר בנחלת-יצחק - 20.7.1948.
חבריו מבית-הערבה הוציאו חוברת לזכרו, והוריו הוציאו את הספר "מרדכי גליקסון, יד לזכרו" (תל אביב , תש"י).

אלבום תמונות

תמונות משפחתיות

תעודות וחפצים

קטעי עיתונות

מפרי עטו

מפרי עטו

משטר צבאי

בית הערבה 13.4.48
ליקירי שלום רב!
כתבתם לי שמאד הייתם רוצים שאטוס לתל אביב לחג הפסח. ודאי שאני מאמין לכם, ובאמת שגם אני הייתי רוצה, אבל אין להעלות כרגע דבר כמו זה על הדעת. ראשית מפני שאף חבר מחברי הקבוצה אינו מורשה לעזוב את הקבוצה בלי סיבה כזו שועדת הבטחון תקבל אותה, ושנית האוירונים הטסים לאינו הוצאו מרשותה של חברת 'אוירון' והופקעו אך ורק לעניני צבא ושליחויות דחופות והכרחיות.

מתוך הספר 'מרדכי יד לזכרו' הוצאת ההורים תל אביב 1962 (מהדורה שניה)
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

גאות הירדן

בית הערבה 7.1.48
לאמא ואבא היקרים שלום!

- - - אתמול, לאחר הגשם ירדנו מספר חברים לירדן להסתכל בגאות המים, המחזה היה נהדר. הירדן עלה והציף עד גובה של שני מטרים בערך מגבהו הרגיל. הזרם היה עצום וחזק. כל העצים על שתי הגדות נראו רק בצמרותיהם, ורוחב המים בכמה מקומות הגיע לקילומטר ומעלה. הבוץ כאן בדרך כלל הוא 'מחורבן' למדי ודביק ולא היה חסר עכשיו לאחר הגשמים, אך כבר התחיל להתיבש ומחר מחרתים יהיה יבש לגמרי.
- - - אני מסיים כיון שמיד מתחיל קונצרט תקליטים ומנגנים יצירה חביבה עלי - את ה'שחרזדה' ואיני רוצה לאחר.

מתוך הספר 'מרדכי יד לזכרו' הוצאת ההורים תל אביב 1962 (מהדורה שניה)
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

ביצורים ואסיף עגבניות

בית הערבה 14.2.48
ליקירי שלום רב!
- - - בדרך כלל מתנהל אצלנו הכל כשורה. גומרים לבנות את המאפיה ויש לקוות שבקרוב נאכל את לחמנו אנו. גם בית הילדים הולך ומסתיים. עוסקים כמובן בביצורים וע"ח התקציב בנו עמדה בת שתי קומות שתשמש לשני חדרי מגורים

בית הערבה 22.2.48
- - - השבת, שלא לפי התכנית עבדתי בגן הירק בהורדת עגבניות. זו היא בדרך כלל העבודה, שרוב הבחורים שונאים אותה ואינם עובדים בה. דומני שאחרי ניסיון של יום זה, היה זה, בשבילי היום הראשון והאחרון שם. העבודה עצמה אינה מפרכת ביותר, רק משעממת מאד. הולכים כל היום כפופים עם פח ביד ומורידים עגבניות. בעצם זה הכל, רק שלאחר כך נשאר לך כאב גב ליומים לפחות, לכן קיבלתי מיד את השבת כלומר היום.
היום ניצלתי את השבת שלי לסידורים באוהל בניתי ארון, שולחן ועוד. ישנם סיכויים שבקרוב נעבור כל דרי המחנה לבנין בית הילדים החדש.

מתוך הספר 'מרדכי יד לזכרו' הוצאת ההורים תל אביב 1962 (מהדורה שניה)
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מדברי האם

"מומה חביבי" ככה נהגתי להכתיר את מכתביי למומה מאז עזב את הבית ויצא להכשרה. והנה עברו שנתים שלא כתבתי לו ולא קבלתי מכתבים ממנו. וזה כבר שנתים וחצי לא ראיתיו (מאז התעכבו בבית בשעת שליחותו) במכתבי האחרון (שבמקרה, הוחזר לנו אחרי מותו) כתבתי: "מי יודע אם תצא לפועל חופשתך עכשיו, באם תגמר ההפוגה? אני פשוט משתגעת בחשבי על זה! מוטב לא לחשוב! אבל איך לעשות כך?" והנה עברו שנתים, שמומה איננו, ואני לא השתגעתי.
היתכן, שמומה שלי הלך ממני לעולם ועד, ואני ממשיכה לחיות עם הקרע האיום שבלב? עדיין אינני יכולה להשלים עם העובדה המרה, אם כי המציאות האכזרית והבנאלית מוכיחה לי על כל צעד ושעל את עליבות חיי ואת אי-היכולת לשנותם. ולמרות הכל, מומינקה, לא נפרדתי ממך ועד יומי האחרון לא אפרד! עוד לא עבר יום שלא אבכה אותך ולא עברה שעה שלא אהיה אתך במחשבותי. והמחשבות מחליפות אחת את רעותה במהירות כזאת שאי אפשר להדביקן...
...
יש ורוצה אני לזעוק זעקה מרה, כך שהלב יקרע והשחקים יבקעו ולהתבטא במלים משירו של יצחק קצנלסון - ממנו התרשמת עמוק, מומה, כפי שתיארת במכתבך ממעוז -
הוי שמים כוזבים שמי תרמית במרומים -
השקפתם מחרישים... אין אלוהים בכם שמים!
(תרגום)

א מ א

מתוך הספר 'מרדכי יד לזכרו' הוצאת ההורים תל אביב 1962 (מהדורה שניה)
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

מדברי האב

מותו של מומה היא בידה שאין לה תמורה. בשבילנו -ההורים - אין תמורה לאבידה זו, אך מומה היה וראה את עצמו כאחד מן השורה, אילו אמרו לו בחייו, כי לאחר מותו יספידוהו ויעריכו את אישיותו, היה מתנגד לכך בכל תוקף ואף היה מתרעם. הוא שנא התבלטות. במכתבו מסדום כתב: "אני מפקד כיתה במחלקה של י. ואני חושב שתבינו שאני מוכן לוותר על הסרטים והכבוד הגדול, וברצוני להיות חייל פשוט..."
כזה היה יחסו לתפקידי ההגנה וכן גם בשטחי חיים אחרים. לאחר סיימו את לימודיו בבית ספר ע"ש מכס-פיין ביקשנוהו להשתלם בטכניון, אך הוא טען כי מהנדסים ישנם בארץ למכביר וסברתו היא כי יוכל להיות מועיל יותר כפועל פשוט.
אף הדמיון הקודר ביותר לא מסוגל היה להעלות את המחשבה כי יהיה זה האביב האחרון של מומה והוא לא יהיה עוד שותף ליצירה ולבנין בחיי העולם החדש...
ועלי לדבר על מומה בעבר.... בעל נפש ורגש עמוק היה, דייקן ומסודר למופת, בעל אחריות ומשמעת, תמיד דרוך למילוי תפקידו וחובתו ללא שיעור, תמיד עסוק וטרוד, תמיד נחפז, כאילו ממהר הוא לחיות. תנאי חיים ועבודה קשים - קיבל באהבה, במצב-רוח טוב, כששריקה בפיו. שריקה צברית זו, מזויפת קצת, מה לא הייתי נותן כדי לשמוע אותה, ולו רק עוד פעם אחת בחיי, ולדעת כי היה להם טעם ויבוא ההמשך...
בן יחיד היה, עם מותו נותקה שרשרת המשפחה...
אין תמורה לאבידתנו

אבי מרדכי

מתוך הספר 'מרדכי יד לזכרו' הוצאת ההורים תל אביב 1962 (מהדורה שניה)
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.