דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי הר שלג (פריזר) דן ז"ל

בן דבורה ומשה
נולד בירושלים
ב טבת תרפ"ח, 12/1928
יחידות: הגדוד השלישי
בהכשרת כפר בלום, התנועה המאוחדת
נפל בקרב במיבצע יפתח
בא' אייר תש"ח, 10/5/1948
מקום נפילה: צפת
נקבר בצפת
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יחיד לאביו משה ולאמו דבורה. נולד בדצמבר שנת 1928 בירושלים. למד בבית-החינוך לילדי העובדים בירושלים. סירב להמשיך בלימודיו בבית-ספר תיכון, על אף התוצאות החיוביות של הבדיקה הפסיכוטכנית. אמר: "אהיה חבר מועיל יותר לקיבוץ אם אלמד מקצוע, וגם לאמא יהיה קל יותר". נתקבל לבית-הספר המקצוע "עמל" ולמד בו מסגרות וחרטות. מכיתה ה' של בית-הספר העממי היה חבר בתנועות-הנוער "המחנות העולים" ומדריך בה מגיל 14.
אחרי הפילוג בתנועה הצטרף ל"תנועה המאוחדת". עם תום לימודיו בבית-הספר המקצועי התעכב לשנה נוספת בעיר, כי רצה לצאת להכשרה עם בני גילו שבתנועה לפני סיימם את לימודיהם בבית-הספר התיכון. עבד בבית-מלאכה והתבלט בכשרונותיו הטכניים. פעם אמר לאימו: "עשי לך שימלה חדשה. עכשיו כשאני משתכר- צריך גם כן לקמץ?" ובו בזמן התמסר להדרכה בתנועה. כשיצאה קבוצתו להכשרה לא ניתן לו להצטרף אליה. הוא נשלח להדרכה לחיפה. שם עבד 3 ימים בשבוע בנמל כסבל, ו-4 ימים בהדרכת הנוער. עם פרוץ המאורעות תבעה ממנו התנועה להמשיך בהדרכה, אולם לבו לא היה שלם עם תפקידו, שנראה לו כבלתי חשוב בימים אלה. הוא עזב על דעת עצמו את חיפה והצטרף לחבריו להכשרה המגויסת בכפר בלום. שם עבד תחילה בעבודה חקלאית ואחר כך במסגריה.
הצטיין בהמצאות ושכלולי היצור. לא ארכו הימים ודן נקרא למרכז התנועה, והועמד למשפט על הפרת משמעת בעזבו את ההדרכה. הוא נתבע, באיום של הוצאה מהתנועה, לחזור מיד לתפקידו, אולם הוא "ערק" והצטרף ליחידה לוחמת אחרת של הפלמ"ח. נלחם במנרה ורמות נפתלי. בסוף חודש אפריל נעתרה מזכירות הקבוץ לדרישתו וחזר לחבריו לגרעין המגויסים בהר כנען. היה חייל למופת, אמיץ-לב, חסון, נאמן למפקדיו ורע טוב לחבריו לנשק. לוהט כולו ברצון לנקום את מות חבריו. כשנודע לו על מות הטוב שבחבריו כתב לאמו: "הידיעה על מות שאוליק הממה אותי, אך אחרי שחשבתי מעט הגעתי למסקנה, שאינה מקרית ביותר, שאי-אפשר להתעלם מהקרבת קרבנות במלחמה... שאול היה חבר יקר לי ועלי לנקום את דמו. אני מתבייש במלה זו, כי ברברית היא. אולם כל דמי צועקים בי, ואני אנקום". בזמן המערכה על כיבוש צפת נודע למפקדו כי דן הוא בן יחיד להוריו והוא פקד עליו להישאר בעורף, אולם דן ראה בכך עלבון נוקב ותבע במפגיע לצרפו למסתערים.
בכיבוש המצודה חיפה על חבריו במקלעו. "דן אתה גלוי לעיני האויב", אמרו לו חבריו, "אני יודע השיב דן אוציא עוד צרורות מספר לחיפוי, ואחר-כך אסתתר". ליד מקלעו פגע בו כדור האויב. עוד הספיק לקרוא: "נפגעתי! קדימה". ואלו היו דבריו האחרונים לפי עדות חבריו. נפל ב-19 במאי 1948. נקבר בצפת.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

... הידיעה על מות שאול'יק (וישנסקי) הממה אותי לגמרי, אך אחרי שחשבתי קצת בדבר הגעתי למסקנה, שאמנם אינה מקורית ביותר, שאי אפשר להימנע מקרבנות במלחמה. לא עתה הזמן לבכות את מתינו. תפקידנו עכשיו להתעלם מכל דבר ולשאוף רק לדבר אחד - לנצחון! שאול היה חבר יקר... כשהגיעה אלי הידיעה לא האמנתי בה. אך התעמקתי יותר בלימודי, למען אהיה חזק יותר במלחמה, למען הכות בהם, לנקום... אני מתבייש במלה הזאת כי היא מלה ברברית, אך קול דמי צועקים בי, ואנקום!...


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח