דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי ירוחמזון (ינקובסקי) ברוך (בולק, אובזיה) ז"ל

בן חנה-דינה ומשה
נולד בפולין - וארשה
בי"ג אלול תר"צ, 6/9/1930
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים"
בהכשרת שפיים - נוער עולה, 1948
נפל בקרב
בי' תמוז תש"ח, 17/7/1948
מקום נפילה: משלט ברכס לטרון
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 17 בנפלו

קורות חיים

בן משה וחנה-דינה. נולד ב-6.9.1930 בוארשה, פולין. בהיותו בן תשע נמלט עם אביו מגיטו וארשה והצטרף לפרטיזנים הפולנים. הוטל עליו תפקיד ריגול במחנות האויב. שנתים עשה שם , אך נאלץ להימלט מחמת פעולות טיהור שנערכו על-ידי הגסטפו. בהגיעו לגבול נתפס ועונה קשות. כיתום, מסרוהו לחסות עזרה סוציאלית פולנית ומכאן הצליח, אחרי זמן-מה לחדור ליערות בין נובוגרוד ולומז', כדי להצטרף לפרטיזנים הרוסים. ב-1944, בבוא הצבא הרוסי, הצטרף אליו. בהשתתפו בפעולות זכה לאות-הצטיינות.
כנער שחונך בבית הוריו ברוח ישראל ובאהבה לארץ-ישראל, עבר, עם תום המלחמה, להכשרה בקיבוץ ברוכוב בוארשה. ב-1946 עלה עם חברת נוער שצורפה לקיבוץ שפיים. שנות המצוקה שעברו עליו לא עירערו את יסודות נפשו ואמונתו באדם. לא בא מוכה יאוש, כי אם מלא רצון. הגיע לתת יד נאמנה לבוני הבית הלאומי לבוני המולדת!
התערה מיד בחיי הקיבוץ. היה הרוח החיה בחברה וגם במחולות שליד המדורה. עם תום שתי שנות הכשרתו ב"חברת הנוער" צורף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, חטיבת "הראל". מלחמת-השחרור החזירה אותו לשורות הצבא. צורף לגדוד השישי של הפלמ"ח.
ב-16.7.1948 השתתף בהתקפה על אחד ממשלטי עמק אילון (בקרבת לטרון), בשעה שתותחי הלגיון הערבי חסמו את הדרך לירושלים.
הפעולה היתה במסגרת מבצע "דני" לזכרו של דני מס שעמד בראש מחלקת הל"ה. לא היתה זו הפעם הראשונה שניסו לכבוש את המקום, אולם הפעם רב היה הבטחון והרצון לפתוח את הדרך לירושלים ויהי מה! ברוך היה שייך לכיתה הראשונה של המחלקה הפורצת.
בפעולת הסתערות ראשונה נפצע, נחבש על-ידי מפקדו והונח במקום-מבטחים. התקפת-טנקים מפתיעה של האויב גרמה למנוסת-בהלה. ברוך היה בין אלה שאי-אפשר היה להצילם. נשאר במקום ומת ב-17.7.1948.
הועבר להר-הרצל בירושלים ב-28.2.1950.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

העלם ברוך ירחמזון

זוכר אני בין הנערים שבאו לפני שלוש שנים למשק שפיים, נער אחד צנום ורציני. לפני שידעתי לקרוא בשמו שמעתי שחבריו קוראים לו "פרטיזן" ואכן היה זה שם תואר ההולם את אישיותו.
ברוך ידע, כי התאקלמותו בארץ אין זה ענין קל, הוא ניגש במרץ ובכובד ראש לעבודה וללימודים. ניכר היה כי ינק מבית אביו אהבה לארץ וכי הוא חניך תנועה פוליטית המחייבת הגשמה.
קשה היה לברוך להסתגל ולשבת על ספסל הלימודים ולא פעם כרסם בו הספק אם יוכל להתגבר על ענין זה, אבל הוא התאושש וניסה במרץ לכבוש את השפה העברית. השתדל להרבות בקריאה ולרכוש לו דעת כי הוא ידע את ערך הפועל של המשכיל.
פעם היינו יחד בשמירה. סיפר לי מתוך גילוי לב את קורות חייו ואת פרשת עליתו ארצה. לאחר שיחה זו הרהרתי בפלא הגדול, כיצד, מתוך ים של חיים מושחתים ומלא רשע, יצא עלם זה טהור וחזק ברוחו ומלא אמונה באדם, באדם הלוחם לעולם חדש.
עברו שתי שנות ההכשרה בנוער העולה והחברה התגיסה לפלמ"ח כי הימים היו ימי מלחמה והכל הוטל על כף המאזניים האם היה מקום לספק כי ברוך ילך יחד עם חבריו. הוא יצא למלא את חובתו ומלא את שליחותו עד תום ולא חזר אלינו...
הוא נשאר החייל האלמוני ואיש אינו יודע את מקום קבורתו אבל בלב חבריו ומחנכיו ומכיריו דמותו של ברוך ז"ל קיימת ותוסיף להתקיים.

מתוך עלון 'אצלנו' הכשרת שפיים מס' 4

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

בנפול חבר

ברגע שבאים לכתוב על הרגשת חברה בזמן "יזכר" לחבר אשר נפל, מתקשה הלב ומתקשה היד לכתוב דברים, שכבר כל כך הרבה אנשים אמרו אותם וכתבו אותם. יש מן החלול בתפארת המלים שנאמרות בכל מאמר ומאמר שמיועד להעלות על הניר את זכרונו של חבר ודוקא חבר פשוט אשר כל המלים היפות אינן הולמות, לרושם שהוא השאיר לנו.
להיזכר בברוך לא נחוץ לחבר משפטים יפים. בכדי להיזכר בברוך צריך להתישב מסביב למדורה ולשיר, צריך לצאת למחול אין-סופי מיגע ומלהיב. זאת היא הדרך המתאימה ביותר לתמונת החיים והשמחה אשר ברוך השאיר לנו. הוא היה תמיד הראשון לכל דבר העלול לקשר את החברים ולשמח את ליבם. הוא אשר תמיד דרש חיים חברתיים תוססים, שתמיד רצה לראות סביבו שמחה וששון. אין זה הולם לזכרו של ברוך המחשבה האיומה שהוא נשתתק לעולם. שאף פעם כבר לא נשמע את שירתו שאף פעם לא נרקוד איתו , שהוא מוטל אי שם רחוק מכל יד דואגת, באיזה שדה פתוח - שהוא ישכב שם עדי עד.
כיום אנחנו ניגשים להגשמה. זה לא טבעי, זה כמעט ולא מתקבל על הדעת שברוך שהתקשר לזאת בלב ובנפש לא יהיה אתנו. אי אפשר להשלים עם המחשבה, הוא לא יהיה ביום עליתו על הקרקע של קבוצנו העצמאי. את מקומו, איש לעולם לא יוכל למלאות. אנחנו נצטרך להגשים כל זאת בלעדיו, אבל אנחנו נשאף בזכרו כח ואומץ להמשיך את הדרך הקשה של הגשמה חלוצית.
אנחנו כיום כדרכו של עולם, חיים שמחים ועליזים, אבל בבוא עת ה"יזכר" אין כבר דעתנו יכולה להתבדח. לנגד עינינו נשאת דמותו של ברוך בעוז ובכח ואין ביכולתנו לסלקה. אין גם ברצוננו לעשות זאת.
ברוך נפל באמונה, שהוא לא נופל לשוא. אמונתו תמצא הצדקה בהמשך חיי חברה ובנין. חובה לנו לממש את אמונתו זו בישראל חפשית וגדולה ושחברתו תהיה חוליה בל-נתק של השרשרת הגדולה של ההתישבות העובדת. במסירות ובשקידה נמלא את רצונו זה.

מתוך עלון 'אצלנו' הכשרת שפיים מס' 4

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.