ונזכור את כולם

טוראי מושקוביץ בן-ציון "בנו" ז"ל

בן אדלה ושמואל
נולד ברומניה - בוקרשט
בד' כסלו תרפ"ד, 12/11/1923
יחידות: הגדוד הראשון, גח"ל 47
נפל בקרב
בב' תשרי תש"ט, 5/10/1948
מקום נפילה: ח'רבת מחאז
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 24 בנפלו

קורות חיים

בן שמואל ואדלה. נולד ב-12.11.1923 בבוקרשט, בירת רומניה. גמר בית-ספר עממי ואחר-כך עבד במחסן טכסטיל והיה פעיל בתנועת נוער ציונית.
ב-1941 גויס לעבודת כפיה בהוצאת אבנים מהנהר סירט ובעבודות אחרות וסבל קשה מהיחס העוין אליו ולשאר היהודים. פעם קיבל חופשה ל-48 שעות וכשאיחר לחזור, איחור של יום אחד, בגלל אזעקה ושיבוש תחבורה בצומת הרכבות בפלוישטי, נדון לששה חדשי מאסר. זמן מועט אחרי תום מועד מאסרו ושחרורו מהכלא שוחררה רומניה מהכיבוש הגרמני ויצאה מהמלחמה.
ב-1944 חזר למקום עבודתו, למד את מלאכת האריגה והצטרף ל"השומר הצעיר". כשהתקרב תור גיוסו לצבא הרומני הודיע לאמו, שאחרי עבודת הפרך בשירות רומניה שוב לא ישרת אצלה בצבא, אלא בצבא של עם ישראל בארצו.
ב-1946 יצא עם חבריו ב"נתיב הבריחה" לקיבוץ-הכשרה של "השומר הצעיר" באיטליה ומשם העפיל ארצה בפברואר 1947. הצטרף לקיבוץ זיקים שליד רחובות, נקלט בחיי החברה והעבודה והשתדל ככל האפשר לשלוח סיוע למשפחתו. ממכתביו נראה, שבסוף חורף תש"ח היה בעבודה, בשמירה ובהגנה בקיבוץ שמיר שעל גבול סוריה.
ימים אחדים אחרי הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב כתב להוריו: "ודאי משמחת גם אתכם הההכרה במדינת ישראל, אך הכרה זו לא באה בקלות, ומאבקנו כיום הוא על הפיכת הכרזה זו לממש, באבידות קלות או כבדות... רק עוד שבוע יהיה המאבק בלתי-שוה מבחינת הנשק והציוד, עד שיגיענו הנשק, ואחרי הנצחון נתחיל יחד עם העולים החדשים בבנין המולדת לקראת עתיד טוב יותר".
שבועיים אחרי הכרזת המדינה כתב: "באשר אלי, אני נמצא בשמיר על הגבול הסורי - אחת ממדינות ערב התוקפות. פה לא קרה עד כה דבר, רק בחלק המערבי של הגליל היו קרבות קשים. כוחותינו הצליחו לכבוש שתי נקודות חשובות ולהשמיד את האויב אשר ניסה פעמים מספר לפרוץ לגליל בחלקו המערבי אשר הוא היחידי דרכו יכלו לעשות זאת".
שירת בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח" (פלמ"ח) ונפל בקרבות בחירבת מאחז, מזרחית לרוחמה ביום 5.1.1948, הועבר לנחלת יצחק ביום 15.11.1949.

אלבום תמונות

מפרי עטו

שמיר, 18.5.48

(מתורגם מרומנית)

יקירי!

קבלתי מכם 2 מכתבים לפי כתבתי והמיועדים לנורברט. מלבד מכתב יחיד מנורברט לא קבלתי דבר. אני מחכה לידיעה ממנו על מקום המצאו עתה על מנת להעביר אליו את המכתבים. הדאר פועל בעצלתיים ואיני מתפלא שמכתבכם שנשלח בפברואר הגיענו רק לפני כמה ימים. ומכתבכם מחודש מרץ, קיבלתי בסוף החודש. אני, כמובן, כתבתי לכם לפני ואחרי קבלת מכתבים אלה. באשר לנורברט, אני מתענין בעזרת חבר שיסע לרעננה מקום שכונם של עולים חדשים. איני יודע אם הוא נמצא בארץ או עודנו בקפריסין. בימים אלה אדע בברור ואז אודיע לכם.
עדיין לא קבלתי כל אישור מצדכם על קבלת 2 ל"י אשר ... חייב לי אותם וצריך להמציאן לכם. נא לאשר קבלתם.
ודאי משמחת גם אותכם ההכרה במדינת ישראל. אחרי גלגולים רבים בכל פינות העולם חלק מעמנו מצא לעצמו מקום מנוחה לאחר ההכרה בישראל. אך הכרה זו לא באה בקלות, ובאשר למנוחה, אשר פרושה שקט - שקט זה צריך להכבש ויכבש באבדות קלות או כבדות. מאבקנו כיום הוא מאבק של הפיכת הכרזה זו לממש. והלוחמים הם החלוצים הותיקים וילדיהם - הדור החדש שקם וחונך בצורה מורלית נעלה. חנוך זה כוון לקראת מאבק לכבוש מדינה זו ויכול אני לומר שהצליח. האויב סבל אבדות רבות וקשות, המאבק אינו שוה מבחינת נשק, אך בחומר האנושי והטקטיקה שלנו - לא יוכלו לנו כל מדינות ערב.
רק עוד שבוע יהיה המאבק בלתי שוה עד אשר יגיענו הנשק. אנו נשליט שקט, והערבים יברחו כשם שברחו פעמים רבות לפנים ואנו יחד עם העולים החדשים נתחיל בבנין המולדת לקראת עתיד טוב יותר.
באשר אלי, אין לי רבות לכתוב לכם. הקבוץ בו אני נמצא לא הותקף עד כה על ידי הערבים היות ופה בגליל כוחותנו חזקים יותר ובינתיים הצבא הלבנוני אשר תקף בכונה לפרוץ מעבר לגבולתינו נסוג תוך אבידות קשות.
קבלת תמונתו של נורברט וקרובתי הקטנה משמחים אותי מאד.
במכתבים הבאים הייתי רוצה למצוא תמונות אחרות. כתבו לי כל אחד בפרוטרוט.
בנשיקות
בן ציון


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

שמיר, 31.5.48

(מתורגם מרומנית)

יקירי

אני מתחיל ע"י ההודעה שנורברט נמצא סוף סוף בארץ. אני מתאר לעצמי שמכתבו יגיע אליכם לפני מכתב זה. הודעתי לכם במכתב האחרון שאני מתענין בו. ברגע שרציתי לטפל בו דרך הקבוץ הארצי, קבלתי מכתב מנתן קרויטורו ונוכחתי מיד שהוא שינה את שמו מנורברט לנתן. הוא נמצא בקבוץ תל עמל בעמק בית שאן, דאר בית אלפא. בינתיים מפני המצב איני יכול להתראות עמו, אך בהזדמנות הראשונה אעשה זאת. בכל אופן תדעו שהוא נמצא בקבוץ במסגרת החברה שעמה עלה ארצה, חברה אשר שיטותיה שונות לגמרי מאלו אשר בגולה, היא קבלה חנוך מיוחד הניתן בקיבוצים, הם עובדים חצי יום ולומדים חצי יום. הקבוץ בו נמצא נתן הוא אחד היפים בארץ.
באשר אלי, אין לי הרבה לכתוב לכם, אני בריא ושלם ונמצא עדיין בשמיר. זאת מפני המצב בארץ. אף קבוץ צעיר אינו יוצא להתישבות. הקבוץ שלי אשר נוצר ברחובות מורכב משני גרעינים, האחד אשר עשה את הכשרתו כאן בשמיר ואח"כ יצא להתיישבות.
מצב הקבוץ שלי ברגע זה קשה מאד היות והחברים נדרשים להתגייס לצבא ואין אנו יכולים להקים את משקנו.
בשבילי אין הבעיה קיימת היות ואני נמצא בשמיר על הגבול הסורי - אחת ממדינות ערב התוקפות. פה לא קרה עד כה דבר, רק בחלק המערבי של הגליל היו קרבות קשים. כוחתינו הצליחו לכבוש 2 נקודות חשובות ולהשמיד את האויב אשר ניסה פעמים מספר לפרוץ לגליל בחלקו המערבי אשר הוא החלק היחידי דרכו יכלו לעשות זאת.
במידה ותוכלו לשלוח עוד עתונים, עשו זאת. אני, בכל אופן, מודה לכם. נא לשלוח לי ספר או שנים מעניינים. אני מודה לכם על הקביעות בה הנכם כותבים לי ואשתדל לעשות זאת גם כן.
אנא כתבו לי
שלכם, בן ציון


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח