דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי מושקוביץ מלאכי ז"ל

בן סוניה וברוך
נולד בתל אביב
בי"ג שבט תרפ"ט, 24/1/1929
יחידות: הגדוד השלישי
נפל בקרב במיבצע יפתח
בי"א ניסן תש"ח, 20/4/1948
מקום נפילה: נבי יושע
נקבר בנבי יושע
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן ברוך וסוניה. נולד ב-24.1.1929 בתל-אביב. למד בבית-הספר העממי "נס ציונה" ואחר כך בגימנסיה העברית "הרצליה". התחבב על מוריו וחבריו שהתבלט מביניהם בשאיפותיו ומצפונו. ידע להוכיח את חבריו בדברים שקולים ומתונים וללא פשרות. התמסר ללימודים ריאליים ושאף להיות מהנדס מכונות. הגיע להשגים ניכרים בספורט וקיבל את הגביע הנודד על שם "סטם" הניתן על-ידי הגימנסיה. גם חובב מוסיקה היה.
חבר ה"הגנה" מגיל 15. שמח ונרגש מאוד הודיע לאביו:"אבא, הערב אני מוזמן להשבע אמונים לארגון. ומהיום אני מתחיל למלא תפקיד כחבר השורה ולקחת חלק פעיל בהגנת ארצנו" בעל מרץ היה ובוטח בעצמו. חבריו ספרו כי במצבים הקשים ביותר הוא היה מעודד אותם.
עם סיום חוק לימודיו בשנת תש"ז יצא עם חבריו "הצופים" להכשרה מגויסת בקיבוץ דפנה. שם קרא הרבה והתעניין בשאלות הכלכלה המדינית.
עם פרוץ מלחמת השחרור השתתף בסיורים ובקרבות בגליל העליון ועבר קורס חובשים. בקרב על כפר-סולד נפצע ולאחר שהחלים חזר לפעולות. במכתביו הביתה הגיב נמרצות על שמועות של הלך-רוח פשרני ורודף שלום בכל מחיר שכאילו התפשט בעורף. "כנראה שעודכם בני גלות, אנו לא ניכנע לא לנייטרלים ולא לבני דודינו.... עושים את העבודה ממש ורוצים לגמור אותה אחת ולתמיד".
יצא לקרב האחרון בו השתתף התנדב, כי רצה להיות עם חבריו בפעולה.
נפל בי"א בניסן תש"ח (20.4.1948) בקרב על משטרת נבי-יושע. הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בנבי יושע ב-20.5.1948.
אחותו סיפרה:"מאז חיינו לא היו יותר אותם חיים. אמא ואבא לא התגברו על מותו של מלאכי והחיים של כולנו היו כבר סיפור שונה לגמרי."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

היה מלאכי - ואיננו!

מי שהכירו הרי משפט זה אומר לו הכל: מלאכי - ואיננו, איזה נגוד מושלם. סמל לערנות ולחיות - חדל מלהיות.
ספורטאי היה מלאכי, ספורטאי טוב מאד - אם גם רק חובב. לא הרבה מזמנו יכול היה להקדיש לספורט. הרבה תפקידים וחובות היו לו; היה תלמיד הגימנסיה, שאף להרחיב את אפקיו הרוחניים אך לא הסתפק בכך. נפשו היתה עדינה ומלאת רגש לאמנות והיה לוקח חלק בכל הפעולות המוסיקליות בגימנסיה. בהיותו בעל הכרה לאומית נכונה וחזקה פעל הרבה בשטח הבטחון - התאמן ואימן אחרים ומילא עוד תפקידים שונים בשטח זה, שלא כאן המקום להרחיב עליהם את הדבור. היה חבר פעיל בתנועת הצופים, ומדי שנה בשנה, בימי החופש, היה יוצא, תחילה למחנות עבודה, ואחרי כן, כתום שנות למודיו בגמנסיה, יצא להכשרה מגויסת. ואם כי נתון היה לכל העכובים הרבים האלה מצא ובכוח מרצו הנפשי והגופני גם יחד את הזמן המועט לעסוק גם בספורט, אשר מאד אהבו.
ולא רק ספורטאי טוב היה מלאכי. גם עניו היה כספורטאי. והיתה זו ענוה אמיתית, שאינה מודגשת. אם שהית זמן-מה במחיצתו, יכולת להבחין כי ספורטאי הנהו, אבל גם אם היית זמן רב עמו לא יכולת לדעת, - אם לא התענינת בכך במיוחד, - כי בעל שיאים הנהו, ומה הם הישגיו בספורט. השתתף בהתחרויות מתוך רצינות גמורה ורצון לנצח, אך לא התפאר בהישגיו לא בפני חבריו וגם לא בפני עצמו.
אכן מידה יקרה היא ולא נפוצה וחבל על היקר הזה אשר הלך מעמנו

אריה עטר (אטרמן)
מורהו להתעמלות

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

למלאכי תלמידי כי איננו

איכה מלאכי! איכה תלמידי היקר! בסערת מלחמת השחרור, בערב חג החרות ובערב חרות ישראל נפלת חלל בקרבות בגליל ובדם לבך סללת את דרך הנצחון לעם, אתה ואמנון חברך אתך, הנאהבים והנעימים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.
מה נעמת לנו מלאכי יקירנו. כמו חי הנך נצב לנגד עיני בין כל תלמידי כתתך. בלורית בהירה, עינים תמות וזכות, לבן שינים. כך אראה אותך עומד בכיתה ונושא דברך, אתה מופיע כמצפון הכיתה, וחבריך מקשיבים לדבריך, כי נבונים הם ושקולים. אתה דורש מהם שיודו על האמת, שלא יתפשו לשקר. כי אוהב אמת היית בכתה, וכאיש אמת נהגת בחיים.
זוכר אני את פגישתנו האחרונה כאשר בקרת אותי בבית הספר לאחר שנפצעת בפעם הראשונה. כמה הרבית לספר על חבריך ועל התפקידים הגדולים שמלאתם בשחרור הגליל. "הצופים שולטים בגליל מאה אחוז". ולא נבא לי הלב, כי זאת היא פגישתנו האחרונה, כי דוקא אתה, מלאכי, תשרף במוקד העקדה, תשרף כליל באהבתך הגדולה, אהבת העם והמולדת.
מר לנו, כי שכולנו אותך. איכה ינוחמו הוריך? איכה תשא יגונה אמך הורתך? מה כואב הלב על זיו עלומיך וחמדת נעוריך, אלו י"ט שנות חייך שנגוזו ואינם.
מלאכי היקר! לא מלאך היית, אבל בן-אדם היית, בן יקר. חבר מסור ותלמיד נאמן. לי אבד תלמיד נבון ויקר, איש האמת, אבל הוריך העלו על העקדה את בנם, את יחידם אשר אהבו, את מלאכם. ולפני הוריך הדוויים אעמוד, את ידיהם אלחץ בדומיה ויחד אתם אבכה מר על אבדן בנם, ותפילה חרישית תדובבנה שפתי:"אל אלוהי הרחמים, אלוהי ישראל! אביו ואמו של מלאכי ואנחנו מוריו חנכנו אותו לקראת השעה הזאת. טיפחנו בו את אהבת האמת ורוח החרות ונפחנו בו את אהבת ציון. אנחנו אשמים לו! אנא סלח לנו כגודל רחמיך, ופרוש את כנפי רחמיך על כל בית ישראל והגן על בניהם ונצור אותם, שמרם מכל צרה ומכל תקלה, וצרור בצרור החיים את נשמות כל הנופלים, ועמם את נשמת מלאכי היקר שנפל בי"א בניסן תש"ח בקרב על מבצר נבי יושע".

ישראל ליפשיץ
מחנכו, גמנסיה הרצליה

29.11.1948, תל-אביב.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח