דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי סובול פנחס ז"ל

בן גיטל וישראל
נולד בפולין
בד' אב תרפ"ט, 10/8/1929
יחידות: פלי"ם
נפל בפעילות מבצעית
בה' אייר תש"ח, 14/5/1948
מקום נפילה: לבנון
נקבר בירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן ישראל וגיטל. נולד ב-10 באוגוסט 1929 בפולין. בן למשפחה אמידה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלטה המשפחה לרוסיה. שלוש שנים ישבה בסמולנסק, ובהגיע הפולש הנאצי גם עדיה - החלה בנדודים. בדרך הושמדו הוריו ופינחס נתיתם ונשאר גלמוד. בנדודיו הגיע לפרס ועלה משם לארץ עם "עליית ילדי טהרן" ב-27 בפברואר 1943.
הוכנס לקיבוץ יגור ולמד שם בבית הספר המחוזי. מתבודד ומכונס בתוך עצמו, מזועזע ממראות האימים והזוועה שראו עיניו. לבית הספר המחוזי נכנס מבוגר יותר ולא השלים עם הפיגור בידיעותיו, על כן עשה לילות כימים כדי להשיג את בני גילו בלימודים. אך מראות האימים שראה בילדותו הדריכו את מנוחתו. אי שקט תסס בנפשו והמריצו לפעולות. קשים היו חבלי התערותו בלשון ובחברה, אך הוא התגבר על כל המכשולים, קנה לו את השפה וגילה יכולת בכל עבודה. בכוחות עצמו חישל את אפיו.
ביישנותו והתבודדותו ליווהו גם בהתבגרו. שוחרי קירבתו הרגישו כי מתחת למעטה השלוה החיצונית גועשת בו סערת נפש. לאחר שסיים את בית הספר המחוזי התגייס לנוטרות ושירת בה כשנה. משם חזר ליגור ועבד בכל ענפי החקלאות.
ניחן בתפיסה מהירה בכל עבודה וגם הצליח. אך לא מצא מנוחה לנפשו: נכסף למשפחה - מה שהיה, כמשוער, אחד המניעים להתגייסותו לצבא הבריטי: אולי יישלח לאירופה ויצליח להציל שריד ממשפחתו, אם כי ידע שהוריו אבדו לו.
גם בצבא הבריטי הצטיין ועלה בדרגה. אולם השאירוהו בארץ ולאחר שבעה חודשים להתגייסותו פורקה חטיבתו. הוא חזר ליגור והתגייס ליחידה הימית בפלמ"ח.
עבר קורס מפקדי סירות. בפברואר 1948 הצטרף לבסיס אימונים של הפל"ים והגדוד הרביעי בסידני עלי. עזר בתחום האפסנאות והלוגיסטיקה.
ב-14.5.1948 התנדב לצאת לפעולת נחיתה בלבנון בראס-אל-ביידר שתכליתה היתה לפוצץ את הגשר על הכביש המוליך מצור לראש הנקרה ולעצור את פלישת הצבא הלבנוני. הכח, שהפליג בספינה עם נשקו, חומר הנפץ וסירות הנחיתה הקטנות, נתקל באש חזקה מן החוף. נתקבלה פקודת נסיגה, כשחזרו היחידות השונות לספינה, התברר שפנחס נעדר וההנחה היתה שנפגע במים וטבע. האש החזקה מנעה מלחפשו.
פנחס נפל ביום 14.5.1948. זכרו וזכר חבירו, יגאל יחיאל, הועלו בחוברת לזכרון השנים שהוציא קיבוץ יגור ליום השנה.
מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

חברים נפרדים מפנחס

"... עוד היום קשה לי להתייחד עם זכרו בלבד של פנחס...
ואני זוכרת את כל כולו, את בלוריתו הפרועה וחיוכו הלבבי...
מיום בואו אלינו עם קבוצת "הטהראנים" - מיד היה בן בית לכל דבר בתוכינו. לא דבקה בו רוח הגלות. רואה את היש אצלינו טהבין למציאות. כוחו של פנחס היה בתשוקתו ללימודים, בגודל רצונו ובתחושת האמת. הוא לא רצה להיות מרותק למציאות הקיימת כמות שהיא, אך השתדל למצות את כל האפשרויות הטמונות בחובם של אותם החיים. גם לאחר שעבר מחברת הנוער לכתות ההמשך, לא נותק הקשר שבינינו. ל "ימי ההורים" היה בא לחדרי, ובחיוכו הילדותי - לבבי מזמין אותי לשעה הקבועה. היה מחכה לי בקרבת מקום ושואל:
"על מה כעת לשים את הדגש?" וידעתי, שבזמן קצר יבוא הדגש במקומו.
פנחס, שעבר את אימת החורבן והשעבוד בגולה, הטיל את סערת נפשו הצעירה, הפצועה במעמקיה והצמאה לגאולה, במלחמה לתקומת ישראל בארצו ולגאולתו בה.
נלחם פנחס את מלחמתו כיהודי חפשי בארצו, אך לא זכה לחירותינו השלמה.
בפגישה האחרונה עמו חשתי כאילו באסון המתקרב, לחצתי את ידו ביתר חמימות. חייך לעומתי ואמר בבטחון: "להתראות אחרי הנצחון ואם ישתהה קצת, הרי בוא יבוא! הנצחון בא, אך פנחס לא חזר...
תהא נפשו צרורה בצרור החיים עמנו ועם בנינו.

שינדל


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

דברים מפי חברי המשק

"פנחס איננו... אך דמותו לא תישכח מלב אלה שהיכירוהו. הוא הקריב את חייו למען כלל ישראל. לא חזר מדרכו. הוא הלך אלי קבר בלב מלא עוז וביטחון, כי ידע את אשר לפניו והבין את תפקידו ותפקיד כל הנוער בארץ.
חמש שנים הכרתיו מתוך חברות קרובה. קשה היה להכירו ורק חבריו הקרובים ידעו את נפשו השקטה והנבונה והעריכוה.
היה נאמן בעבודתו ובכל מעשיו ובעל תפישה מהירה. זאת הוכיח בענף אשר עבד בו ואשר בו מילא את יום עבודתו במרץ ובמסירות. הוא הצליח במשך זמן קצר להשיג את שנות הלימודים שהפסיד בימי נדודיו והיה היחידי בין כל חבריו, אשר נכנס לכתה גבוהה.
גם בלימודיו התגלו כשרונותיו ושקדנותו ולילות רבים ישב ולמד, כדי לא לפגר אחרי כל חבריו לכיתה.
פנחס מתגייס לצבא. הוא לא חיפש הרפתקאות נעורים, אלא נסע בתקוה למצוא את שארית משפחתו. גם בצבא מתגלה כשרונו, ולאחר זמן קצר הוא עולה בדרגה. עם סיום המלחמה חוזר הוא לעבודה במשק, אך גורל משפחתו אינו נותן לו מנוח, והוא מתגייס ל"חטיבה", לימיה, כדי לצאת לגולה ולמצוא את קרוביו ובו בזמן למלא את המוטל על הנוער בתקופה זו. אך עם פרוץ המאורעות מחליט הוא להשאר בארץ ולהילחם, כי אינו יכול להשלים עם המחשבה, שהוא יהיה בארץ אחרת בשעה שחבריו ילחמו פה. כך יצא למלחמה, ובאחת הפעולות נפל חלל.
קשה להעלות על סף ההכרה, כי פנחס איננו ולא נראהו עוד בתוכנו עם חיוכו המתמיד על שפתיו, שהיה כה לבבי וטוב לכל אדם שבא אתו במגע. פנחס, אינך עוד עמנו, ובחסרונך נרגיש, ולמשפחתך שנותרה נספר אנו על חייך בארץ, דרכך והקרבתך את עצמך. זכרך יישאר לעד, יחד עם זכר עוד מאות בני הנוער, שהלכו באותה דרך ונפלו בה גם הם.

אברהם רוזנברג


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח