דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן סוקניק מתתיהו "מתי" ז"ל

בן חסיה ואלעזר-ליפא
נולד בירושלים
בכ"א שבט תרפ"ט, 1/2/1929
יחידות: טייסת 100
תפקיד: טייס
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ו אייר תש"ח, 4/6/1948
מקום נפילה: מול חופי תל אביב
נקבר בירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן הפרופסור אלעזר-ליפא והמחנכת חסיה לבית פינסוד. נולד בכ"א בשבט תרפ"ט בירושלים. למד בגימנסיה רחביה והיה פעיל בתנועת "הצופים", חבר הכשרת הצופים בעין-גב, בהכשרה מגויסת בגבעת חיים ובנען. מתוך אהבת והמולדת, שנתן לה ביטוי יפה בחיבוריו, היה גם נאה מקיים ומגיל 15 ואילך נטה שכם למעשים טובים ומועילים בתפקיד פקח בהג"א, קשר ב"הגנה" וכו'.
בטיול הגמנסיה לקיסריה נהרגו ארבעה מחבריו מרסיסי פצצה. הוא נפצע קשה ובמצב זה הגיש "עזרה ראשונה" לחבריו הפצועים. בחלקו כרוזים מטעם ה"הגנה" נגד הטירור של ארגוני הפורשים נאסר על ידי שוטרים בריטיים, שלא הבינו את תוכן הכרוזים.
מילדותו נשא את נפשו, לשרת את עמו ומולדתו בכיבוש האויר, וזמן מה התאמן במחנה חיל האויר הבריטי בעקיר.
בסוף חיבורו "מה חובתי לעמי ואעשנה", שכתב בגיל 15 וחצי, כתב: "אני חולם על תעופה עברית. אני חולם על ישוב, אשר חבריו הם בוגרי הסתדרות הצופים, ושדה תעופה קטן בצדו. תיווצר חברת התעופה הלאומית, כדוגמת חברת הספנות הלאומית שקמה, והיא תפתח קוים לכל חלק בעולם. ארץ ישראל תיעשה מרכז התעופה במזרח, ארצנו תתפתח, ושמה של הארץ העברית יינשא בפי כל העמים, כמו שחזו זאת הנביאים הקדמונים".
משהחלה מלחמת השחרור, בחורף תשכ"ח, התנדב כחבר פלמ"ח לגרעין הראשון של חיל האויר. השתלם במטאורולוגיה, דרש לשתפו גם בטיסות ונמצא מוכשר לכך. פעל ב"פרימוסים" בהפצצות תכסיסיות על ריכוזי ערבים, כסיוע לכוחות הקרקע של ה"הגנה", ובהבאת מזון ודואר לירושלים העתיקה, לכפר עציון, ליחיעם ולישובים מנותקים ונצורים אחרים.
במלחמה נגד צבאות ערב שירת במטוסים גדולים ומשוכללים יותר. השתתף בפועל בהפצצת עזה (עליה מסר ברדיו "קול ישראל" תיאור מלבב בפשטותו), אשדוד וריכוזי האויב בעמק הירדן ובצפון הארץ. היה ראשון לכל התנדבות מתוך אושר וסיפוק נפש, שניתן לו לשרת את המולדת במקצוע שהוא חלם עליו מימי ילדותו. לא עצרתו כל סכנה ממעשי הקרבה. היה אהוב וחביב על חבריו.
בשובו מהפצצת אשדוד, ביום הששי, ב-4.6.1948, יצא במטוס עם חברו דוד שפרינצק להפציץ את אניות הצי המצרי, שניסו להרעיש את חוף תל-אביב, פגע בהן ועזר להנסתן. המטוס הופל והוא עם חברו טבעו בים.
במכתבו האחרון כתב מתי: "דבר אחד ברור, נמאסה כבר המלחמה!!! יש לקוות שתיגמר מהר. יותר מדי קרבנות הקרבנו כבר וזה מספיק".
בפקודת המטכ"ל מיום 29.9.1949 הוענק לשמו תואר "פקד אויר".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מה חובתי לעמי - ואעשנה

(נכתב בגיל 15 וחצי)

פרשת השלטון הבריטי היא פרשה של התנקשויות בזכויותינו בארץ שניתנה לנו בתוקף אותה הצהרה ידועה... הסיבות לכך הן שונות. ייתכן שהפקידים הקולוניאליים הם אנטישמיים; ייתכן שזוהי הפוליטיקה הבריטית מלונדון. אך העובדה נשארת עובדה. בריטניה לא רצתה לתת לנו בית לאומי ושלטון אוטונומי - דבר נחוץ לנו כל כך בשעה זו, כשאנו נלחמים עם העולם כולו כדי להביא עוד יהודים לחוף מבטחים. בזמן האחרון שמענו שמועות על שינויים בפוליטיקה: החלפת הנציב. הבוקר שמענו על בריגדה יהודית העומדת לקום. אך כל אלה הם עוד בגדר של שמועות.
אם עד כה סיפקה לנו הגולה את רובו של הנוער הצעיר והרענן שהיה מוכן להקריב את עצמו על מזבח המולדת, מעתה שוב לא תעשה זאת. ראינו את האנשים שירדו מעל ספינת "ניאסה" ויודעים אנו כי הבאים אחריהם לא יהיו שונים במאומה. על כולם עבר מה שלא עבר על אדם בעולם. דברים שגם אורפיאוס בשאול לא חלם עליהם! לנוכח עובדה זו צריך הנוער העברי בארץ לעשות את חשבונו ולמלא את חובתו. זוהי גם החובה שאני חושב למלא לעמי. לא ייתכן כי חמישים אחוז מבוגרי בית ספר תיכון יהיו פקידים או אנשים הנוסעים לאנגליה או לאמריקה. עשרים וחמישה - בעלי מקצועות חפשיים, ופחות מעשרים וחמישה יצאו לחקלאות.
אנו יודעים כי אם יש לנו אילו תקוות לקבלת ארץ ישראל, הרי זה רק על ידי כיבושה התמידי. על ידי כל נקודת התישבות גדל שטחה של ארץ ישראל היהודית: עוד דונם ועוד דונם! ויש חבל ארץ שעד הזמן האחרון היה שומם - הלא הוא הנגב, שטחו הוא מחצית ארץ ישראל וסיכויי ההתישבות שם גדולים מאד, ביחוד אם תתגשם תכניתו של לאודרמליק. לכן, חושב אני, שעל הנוער העברי הגומר בית ספר תיכון לעשות חשבון פשוט ולמלא את הפקודות של המוסדות הלאומיים, שיחלקו אותו בין ההגנה לבית החקלאות. ההגנה וההתישבות הלכו בד בבד מאז וכך ילכו תמיד. ואולם לדעתי קודמת החקלאות וחשובה יותר.
לי כשלעצמי יש חלום המזדהה עם חובה זו ועם הכרה בערך המעשה הזה. אני חולם על תעופה עברית, אני חולם על ישוב שחבריו הם בוגרי תנועות הנוער החלוציות ושדה תעופה קטן לצדו. בכל ערב חוזר אני מהעבודה באויר הביתה לקיבוץ. תיוצר "חברת התעופה הלאומית", דוגמת "חברת הספנות הלאומית" שקמה, והיא תפתח קוי אויר לכל העולם. ארץ ישראל תיעשה מרכז התעופה במזרח, ארצנו תתפתח ושמה של הארץ העברית יינשא בפי העמים כמו שחזו זאת הנביאים הקדמונים.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

פנינו לעזה

גם אם לא נחשוב עצמנו כרומנטיקאים גדולים ואנשים בעלי סנטימנטים, הרי נאמר בפשטות שהיה זה לילה יפה, שקט. הירח היה כמעט במילואו וכל הסיכויים להצלחה היו שלנו. ראשית, ברור היה, שהמצרים אינם מצפים להופעתנו; ושנית, היתה זו הפעולה הגדולה הראשונה שלנו מאז ה-15 במאי. בקיצור, על פעולה זו הרחבנו שעות מועטות לפניה וכולנו ציפינו לקביעת האנשים היוצאים. לא עבר זמן רב ובאה הרשימה אשר כללה גם אותי בתוכם, בצירוף הוראות: בשש בערב יחכה לכם טנדר ויקח אתכם לבסיס; אין להניח שיהיה קר ולכן לא כדאי להביא מלבושים נוספים.
וכך היה. הטנדר חיכה ב-6 - ונסענו. כאשר הגענו לבסיס ראיתי כבר את אוירונינו עומדים במקומותיהם וכאילו גאים היו כי המגן דוד הכחול מתנוצץ בגאוה על כנפיהם. מסביב להם התרוצצו המכונאים ושאר בעלי המקצוע אשר בדקו בדיקה אחרונה את האוירונים. עבודה אחראית למדי היא זו, ואמנם אין הם מזלזלים בה. לא עבר זמן רב ונקראנו פנימה לחדר המבצעים. על השולחן הגדול היתה מונחת מפה גדולה ומדויקת של עזה, כשעליה מצוינות מטרותינו.
החדר היה מלא אנשים ועשן סיגריות. לאחר שניות מספר השתרר שקט וקצין המודיעין שלנו פתח ואמר: "מטרתנו הלילה היא הפצצת מטרות צבאיות באזור עזה". ואז המשיך בתיאור כוחות האויב בסביבה ובקביעת מקום התותחים האנטי אויריים. מיד תפס את מקומו קצין המטאורולוגיה שמסר פרטים על העננים וגבהם והוראות בקשר לדרכנו למטרה. הסיכויים היו טובים למדי. כעת הגענו לפרטים מעשיים יותר של ההפצצה. התברר לי שתפקידי בהפצצה זו יהיה לשמש כמכוון פצצות. כן נודע לי שאני יוצא באוירון הראשון ועלי יהיה לזהות את המטרה, להטיל עליה פצצות תבערה ופצצות נפץ. פצצותינו תשמשנה כציון למטוסים האחרים שיגיעו בזה אחר זה בהפסקות של חמש דקות. קיבלנו מפות מדויקות וכל אחד מאתנו פרש לפינה אחרת בבסיס כדי להתעמק בהן וללמוד את הדרך בה נעבור. כיוון טיסתנו הוא ישיר - לעזה, ולאורך קו מסוים. עלינו להגיע למטרה בגובה מסוים, לצלול ולהפציצה. מיד אחר זאת - "לגשת" למטרה שניה ולהפציצה.
שעה וחצי לפני שעת ההמראה. ישבנו על כוס תה וסנדביץ' ושוחחנו בינינו על דא ועל הא, קצת צ'יזבט על טיסות קודמות וסתם רכילות. לאיש מאתנו לא היתה זו הפצצה ראשונה. רבות עשה חיל האויר שלנו ולא פירסם כלום בציבור. פרסום פעולותינו כעת מסמל רק מעבר לתקופה חדשה.
שיחת רעים זו נמשכה עוד זמן מה, אלום אני עזבתיה מיד. היה עלי לגשת לאוירון ולפקח על העמסת הפצצות. ההעמסה נגמרה, והאוירונים החלו "נוהמים", "משתעלים" - לעבוד. מחוגי שעוני התקדמו בינתים. 15 דקות לפני שעת האפס הגיע הטייס הראשון שלי ונכנסנו לאוירון. אחרי הבדיקה הרגילה של המכשירים הניע את המטוס.
יצאנו בדרך הצדדית לתחילת המסלול - וחיכינו. ראיתי והנה שאר המטוסים נוסעים לאטם ונעצרים אחד אחד מאחורינו. מצב רוחנו היה מרומם. סוף סוף ניתנה לנו ההזדמנות להעביר את החזית אל לבו של האויב המצרי!
שתי דקות לפני ההמראה עבר על ידנו מפקד הטייסת, הציץ לשניה קלה לאוירון והרים את אגודלו כלפי מעלה, כסימן לדרך צלחה. בשעה המצוינת לפי פקודת המבצע פתחנו את מנוף הדלק והחילונו רצים במסלול, כשמהירותנו גדלה והולכת. שניות מספר ואנו באויר. התחלנו לאסוף גובה - ופנינו לעזה.
הלילה היה נהדר. הירח זהר והאיר לנו את הרקיע והשרה שקט בלב. קרעי עננים הופיעו אי שם במערב. בדרכנו למטרה ראינו את תל אביב - או, נכון יותר, לא ראינוה. וכאן מוכרח אני לספר בשבחם של תושבי תל אביב כי הם עושים עבודה יפה ושומרים על ההאפלה!
אנו בדרך. החילונו לזהות את מקום הימצאנו. העיר הערבית א' מתחתינו; לפנינו ט'. המתיחות גדולה. עוד שניות מספר ואנו בעזה. לפתע ראינו שלל אורות לא הרחק מאתנו. לאחר בדיקה נוספת קבענו סופית: זוהי עזה. בלתי מואפלת בהחלט. נזכרתי בתל אביב ונוכחתי שהמצרים, אם יעזו, יתקשו יותר למצוא את תל אביב! הרחובות מוארים, מחנות הצבא זוהרים ממש. לא היה לנו קושי רב בזיהוי המטרה. טסנו דרומה כ-6 ק"מ ופנינו מזרחה. רצינו לבוא למטרה כשהירח משמאלנו. האוירון החל לטוס ישר למטרה. מכיוון עזה נראו כמה כדורים זוהרים עפים בשמים. אולם הם לא הדאיגונו; הם היו רחוקים. אנו מתקרבים למטרה. הפצצות מוכנות. "ימינה", "שמאלה", "ישר" - אלו המלים היחידות שנשמעו באוירון והן היו מכוונות לטייס. פצצות התבערה ופצצות הנפץ נפלו בשריקה עזה. מיד פנינו שמאלה וחיכינו שניות מספר. פתאום הואר כל השטח באור בהיר, ואחריו - התפוצצות חזקה ודליקות מספר. אז ידענו כי פגענו פגיעה ישירה במטרה. הרגשתנו היתה יותר טובה והתחלנו לחפש את המטרה השניה. היא נמצאת בקלות וגם שם חזרה אותה הפרשה: "ימינה", "שמאלה" וכו' - וגם כאן היתה פגיעה ישירה.
החילונו חוזרים לבסיס. לפתע ראינו פגזים אדומים זוחלים מעלה מעלה ומתפוצצים לא הרחק מאתנו. אלה היו תותחי ההגנה האנטי-אויריים של המצרים. בלי כל "חכמות" טיפסנו יותר גבוה, כדי להימלט מהם. ולמען האמת: ברגע זה לא היתה הרגשתי מזהירה ביותר. אולם כל זה לא ארך הרבה וכבר אנו הרחק מן האש. התקשרתי עם הבסיס ומשם הודיעו שהכל בסדר. לא עבר זמן רב ואנו מעל לבסיס. ביקשתי רשות ירידה והיא ניתנה מיד. עשינו עוד סיבוב וירדנו. נסענו למקומנו, המנוע נהם עוד שניות מספר והשתתק. נראה היה כי גם הוא מרוצה הפעם.
אנו היינו ראשונים ליציאה ואחרונים לחזרה. הסתכלתי סביבי וראיתי פנים צוהלות, כולם "מבסוטים". הפגיעות היו, כנראה, ישירות. לא הספקנו לחשוב הרבה וכבר הועמסנו על טנדר בחזרה לחדר המיבצעים. שם חקרונו חקירה קפדנית מאד על ידי קצין המודיעין שקבע בסיכום שהפעולה היתה מוצלחת.
אחרי שעה כבר הייתי במיטה, וכאשר התעוררתי למחרת בצהרים קראתי בעתון: "חיל התעופה העברי הפציץ הלילה מטרות צבאיות באזור עזה. הפגיעות היו ישירות. כל מטוסינו חזרו בשלום לבסיסיהם".
וכך היה באמת!


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו