רב"ט רוטמן יעקב ז'ק ז"ל

קורות חיים

בן יוסף ורבקה. נולד ב-29.11.1911 בברוקלין שבניו-יורק. למד בבית-ספר עממי בניו-יורק, לשם עברו הוריו בהיותו ילד. היה ילד פיקח ואניין רגש. עם תום לימודיו בבית-ספר עממי נתקבל לקולג' אופסלה שבניו-ג'רזי. שם נתקל, זו הפעם הראשונה, בגילויי אנטישמיות. לאחר שנודע לו כי במועדוני התלמידים אינם מתקבלים יהודים כחברים יסד מועדון יהודי והיה נישאו. בימי מלחמת העולם השניה שירת בצי המסחרי של ארצות הברית כקצין רדיו ראשי באניה מובילה חמרי נפץ. בספטמבר 1945 השתחרר. בכתב השחרור צוין לשבח שירותו הנאמן. עבד כמשרטט ראשי במפעל בנין מכונות, ובו בזמן שימש כמרצה למכניקה באוניברסיטה "קולומביה" בניו יורק. מאבקו של העם היהודי לעצמאותו הלהיבו. "כאשר קראתי אמר כי 40 מיליו ערבים לוחמים נגד 400.000 יהודים החלטתי להיות ה-400.001". התקשר עם אנשי ה"הגנה" העוסקים ב"רכש" (רכישת נשק והברחתו לארץ) והיה בין פעיליה בארצות הברית. ביוני 1948 הפליג לארץ כאחד האחראים לאניה "קפלוס" שהובילה נשק ארצה. האניה נתפסה ומפקדיה, והוא ביניהם, נאסרו. אחרי השתדלויות רבות שוחררו והמשיכו דרכם באותה אניה, בשינוי שמה ודגלה, והגיעו לארץ בספטמבר 1948, אחרי נסיעה קשה בחוסר דלק, מים ומזון, אך ברוח טובה. רבות שמע בימי המסע הארוכים על הארץ, ביחוד מפי חברו אריה קסלמן ז"ל (אשר נפל אף הוא במלחמת השחרור), הארצישרלאי היחידי שבאניה, אולם המציאות בארץ עברה על כל השערותיו. כמוקסם התהלך ז'ק על אדמת ארץ האבות. "מי שנע בארץ הקטנה הזאת מרגיש כאילו הגיע לצירו של העולם, לגרעינו של המוסר, של האתיקה, של הדת" כתב באחד ממכתביו. התפעל מאד מהנוער הישראלי: "כשיורקים לו בפנים, אינו אומר כי יורד גשם ואוי לו ליורק" כתב.
החליט להשתקע בארץ. התנדב לחיל-האויר הישראלי. בשירות חיל האויר נשלח לאיטליה. נפל בתאונת אוירון בקרבת רומא ב-31 בדצמבר 1948. גופתו הועברה למדינת ישראל והובאה לקברות בנחלת-יצחק ב-6.3.1949 הניח אשה וילדה בארצות הברית.