ונזכור את כולם

טוראי שוסטרמן ישעיהו ז"ל

בן שרה ואריה
נולד ברומניה
בה' אדר א תרפ"ח, 15/2/1929
יחידות: הגדוד הראשון, פל' א'
בהכשרת גבת, הנוער העובד 1946-1948
נפל בקרב
בד' ניסן תש"ח, 13/4/1948
מקום נפילה: משמר העמק
נקבר בקיבוץ גבת
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן אריה ושרה. נולד ב-15.2.1929 בעיר בריז'ן ברומניה. למד בבית-ספר עממי. במלחמת-העולם השניה, בהצטרף רומניה לגרמניה ולמשטר הנאצי, גורש הנער עם יתר היהודים לטרנסדניסטריה והופרד מהוריו אשר נספו בשואה. גדל והתחנך בביתה של איכרה אוקראינית, כך שגם את שפת אמו לא ידע. ברח ממקום הגירוש חזרה לרומניה ולמד את מקצוע האפיה. משם עלה לארץ ב-1944 עם שרידי הנוער מטרנסדניסטריה.
שהה שנתים במשק חפצי-בה ואחר-כך הצטרף עם כמה מחבריו לגרעין של "הנוער העובד" שהתארגן במקוה-ישראל ויצא להכשרה בגבת, ובהיותו גלמוד בארץ היתה לו קבוצת ההכשרה לבית ולמשפחה. התערה בחברה ובעבודה וראה את עתידו בהתישבות בקיבוץ. היה אהוב על כולם ואף הפעוטות בקיבוץ קראו אחריו תמיד "שייקה, שייקה". היה לו כשרון להתיידד עם כולם. לאט לאט נפקחו עיניו לראות כי כאן הבית, כאן המולדת. חיי השיתוף כבשו את ליבו. הוא הושפע מכח המעשים, העובדות ורחשי הלב.
התגייס עם קבוצת ההכשרה לפלמ"ח, במסגרת הגדוד הראשון - חטיבת "יפתח". ובחורף תש"ח השתתף בקרבות עמק בית-שאן, בפעולות-תגמול בחיפה ובפעולות בעמק זבולון, בעמק יזרעאל, בקרב הקשה על צנדלה ובשפרעם.
השתתף בקרבות משמר-העמק נגד כנופיותיו של קאוקג'י ושירת בתפקיד רץ-מקשר. נפצע, ובדרכו לנקודת איסוף הפצועים נפגע מפגז ונהרג ב-13.4.1948, הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבת.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

בן במולדת

גאה, שווה בין שווים, מושרש במולדת ישנה-חדשה, עמד ישעיהו בעמדתו מול מסתערים. מה זכרונות ומחשבות עלו בו? מה שונה היה מצבו בעמדתו מול מסתערים. מה שונה היה מצבו עתה ממצב אותו ילד נרדף ע"י הגרמנים, שלאחר מות הוריו אומץ ע"י אכרה אוקראינית, עלה נידף, ללא קרובים, ללא מולדת!
הוא שתה את כוס התרעלה יחד עם כל יהדות אירופה, ובבואו ארצה - כמו נתחדשו חייו. הוא התגבר על כל הזכרונות, על כל הסיוטים והסתגל לסביבה ולנוף, כשבלבו אהבה גדולה לארץ.
פגשתיו בראשית מלחמת השחרור, כשכולו נלהב וער למתרחש בארץ, ומתוך דבריו השקולים והמרוכזים אפשר היה לראות את מסירותו הנאמנה.
וכך התחיל את הסיפור העגום על תולדות חייו: "נולדתי כמדומני ב-1929! אתה מתפלא שאיני אומר לך בדיוק את יום-הולדתי? אולם לא תעודותי בלבד נלקחו והושמדו, אלא גם הורי וכל משפחתי... עליתי ארצה ב-1944 וכעבור שנתיים של חינוך, בעלית-הנוער, התגיסתי לשורות הפלמ"ח. זה נתן לי כוח לעמוד עם כל שברשותי להגן על העם והמולדת - כשם שהמולדת והעם מגינים עלי".
במלים אחרונות אלו גלומה כל גדלות המפעל הציוני, גלום הקשר ההדדי של הניצולים עם הבית החדש, - קשר שלמענו הקריב ישעיהו את חייו.
ר.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

גורל...

קשה להעלות על הדעת את היעדרו של שייקה, ועוד יותר קשה לי לכתוב על-כך. רק לפני זמן קצר נהנינו בצותא, כשהוא היה מספר בעליצות המיוחדת את קורות-היום הרגילות, מעשיות וצ'יזבטים. כשרון היה לו, שכל מוצא שפתיו - הומור ופקחות היו טבועים בו. והרי כה רב הסבל שבחור צעיר זה סבל משך כל ימי חייו הקצרים. הוא עבר את כל מדורי הגיהנום של החיה הנאצית. בגיל צעיר, בודד וגלמוד, נשאר בעולם של שוחרי-טרף, עולם העט עליו להשמידו, ללא אח ואוהב ובלי דעת לאן לפנות.
הכרתיו כשעוד לא ידע את שפת עמו. שכן אחרי מות הוריו אמצה אותו גויה באוקראינה, שדאגה לכל מחסורו ואהבתו כבן, אך כבר אז פיעמה בו האהבה לעם. ואף רגע לא פקפק אם להפרד ממאמציו. עם האפשרות הראשונה להצטרף אל עמו - עשה זאת במלוא ההכרה.
כשרונו להתידד עם אנשים היה לשם-דבר. חזיון קבע היה בקבוצה לשמוע את שמו יוצא מבין שפתי תינוקות שאך זה התחילו למלל: "שייקה!" "שייקה!" - צעקו הפעוטות, וצחוקם מהדהד בעמק.
אדם חדש היית, שייקה, וכאדם חדש, כבן למולדת שהיתה לך לאם, יצאת להגן עליה ונפלת.
יהי זכרך ברוך.
מ. לנדמן

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

בקרב האחרון

עם היוודע דבר ההתקפה על משמר-העמק יצאה מחלקת-גבת לעזרת המשק הנצור. שייקה השתתף בכיבוש משלט והתחפר עם מספר חברים בעמדה כדי לקדם התקפת-נגד. אך לפני שנסתיים הקרב נפצע באחת מידיו, ובעמדו פצוע אמר לחבריו: "המשיכו חזק, אני אגש לבדי לעמדת העזרה הראשונה". אולם בלכתו נפגע ע"י כדור שני בראשו...
וכך תמה פרשת חייו של נער עברי שחרב עליו עולמו בנכר ומצא במולדת חיק אם מסורה.
מלא הכרה והבנה עמד על משמרתו - רצה להחזיר שילומים למולדת שנתנה לו בית, חידשה את חייו - ונתן את הכל.
י. קורנר

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.