דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט שטרקמן יהושע-השיל צבי ז"ל

בן רבקה ויצחק
נולד בפולין
בט' כסלו תרפ"ז, 15/11/1926
נפל בקרב
בב' אייר תש"ט, 1/5/1949
מקום נפילה: בית צפאפה
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 23 בנפלו

קורות חיים

בן יצחק ורבקה. נולד ביום ט' בכסלו תרפ"ז (15.11.1926) במושצ'סקו שבפולין. בשנת 1936 עלה עם הוריו לארץ סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר "תחכמוני" למד בבית ספר תיכון למסחר "גאולה".
מגיל י"ד היה פעיל בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא". במשך זמן קצר היה למדריך בתנועה ותודות לתכונותיו ומסירותו מונה לחבר הוועד. השתתף באופן ער בכל פעולותיה הארגוניות והתרבותיות.
הצטרף גם ל"הגנה", ובמסגרת הגדנ"ע עבר את תקופת האימונים. מטבעו היה מעמיק, רציני, ולא עבר על כל בעיה בלי להתגבר עליה וללבנה. הרחיב את אופקיו בקריאה רבת היקף בשאלות ספרות, דת, פילוסופיה ומדע, והשקיע עצמו בניסיונות לפתור בעיות קשות בחייו.
ברצותו להגיע למקורות מחקר הדת הפסיק את לימודיו בבית הספר התיכון שנה לפני הגמר ועבר ללמוד בישיבת כפר הרא"ה. בו בזמן למד בעצמו את הלימודים הכלליים וכעבור שנה עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. אז הצטרף לקבוצה הדתית "עלומים" (כיום קבוצת סעד) וחי בה במשך שנה. החיים שם השפיעו על הליכות חייו והוא היה לצמחוני, אולם אחרי תקופת השנה חל מפנה גם בהשקפת עולמו הדתית והוא עזב את הקבוצה ועבר ללמוד בטכניון העברי בחיפה במחלקה להנדסת בניין.
עם הכרזת המדינה התגייס וכחייל ראה בתפקידו חובה שאין לערער עליה. מילא את כל התפקידים שהוטלו עליו של משמעת ואחריות. רבה השפעתו על חבריו הייתה גדולה בגלל עמדתו הברורה והנבונה. שם לב לחברים המתבודדים מתוך דכאון ומרירות והשתדל לעודדם, בסבלנות ובהבנה נהג איתם והצליח במטרתו. האמין באמונה שלמה בייעודו של העם היהודי, וברומן, שהשאיר אחריו, המעיד על דמיון עז ופורה, הביע את השקפותיו ושאיפותיו. על אף עדינותו השלים עם אכזריות המלחמה, כי ראה בה אמצעי הכרחי להשגת מטרה נעלה.
שירת בחיל ההנדסה כרב טוראי. השתתף בפעולת התגמול בבלד-א-שייך על הרצח בבתי הזיקוק, בכיבוש חיפה, בקרבות הקשים על לטרון, בפריצת הדרך לבית גוברין, לאחרונה צורף לחבלני חטיבת "הראל", עבד בביצורים ובהטמנת מוקשים בנגב. השתתף במסעי כיבוש בפרוזדור ירושלים, הגיע עד מעבר לגבול מצרים בעוג'ה אל חפיר ושם נפצע ברגלו.
אחרי שהחלים סירב לקבל העלאה בדרגה ונשלח לפעולת טיהור השטח של מסילת הברזל העולה ירושלימה, בבית צפפה, ביום ב' באייר תש"ט (12.5.1949), שבועיים לפני שחרורו מהצבא ושובו לטכניון, פגע בו כדור האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לדמותו

ביום השנה לעצמאות ישראל הגיעה פתאום הידיעה על מותו של צבי - הוא נפל בב' אייר תש"ס, נפל יחידי בהרי ירושלים, נפל בימי שלום כביכול, אחרי שלחם בחיל ההנדסה כמעט בכל החזיתות.
הידיעה המעציבה הזאת באה עלי כרעם ובמשך זמן רב לא יכולתי לקלוט את העובדה. אמנם הרבה חברים נפלו, הרבה יקרים במלחמה לשחרור, אך צבי שייך היה למקרים האלה שקשה מאד להאמין ולהשלים עם העובדה המרה הזאת. ואולי מפני שהיה באמת מיוחד ואולי אישיות.
הכרתי אותו במשך עשר שנים, מרגע בואי ארצה, שכנים היינו עד התקופה האחרונה, רק כמה חדשים לפני מותו החלפנו דירה, ומאז התראינו לעתים יותר רחוקות.
ואף על פי כן הכרתי אותו מקרוב, וגדלנו יחד, לא יכולתי לחדור לתוך נפשו, כי סגור היה, והולך בדרכו המיוחד רק לו - אשר סלל לו בעמל רב.
הוריו גדלו אותו ברוח המסורת והעבודה. אך מחנכו העיקרי היה הוא עצמו, מעצמו קבל את הצורך לדעת וללמוד ולעבוד.
חניך ישיבת "בני עקיבא", בית ספר הריאלי "גאולה", עובר את שנת שרותו בקבוצת "עלומים" ומשם להשלמת חלומו - הטכניון בחיפה - להשתלם כמהנדס בנין. רק שנה הספיק ללמוד, כי צו-העם קרא לו, והוא הלך מבלי לפקפק רגע קט, כי ידע שזו חובתו וזכותו.
זוכרני אותו באחת מחופשותיו - נפצע באחת הפעולות, ויצא לאחת החופשות המעטות שלו. הוא ספר לי על חבר שנפל, בשקט דבר, בלי מליצות והתרגשות יתירה, - רק הכאב העמוק שקף מתוך עיניו.
כי זה היה טבעו. להיות שקט ולהשפיע על אחרים בשלוותו. בשקט קבל את תפקידו בארגון ההגנה ואחר כך בצבא, ורק דבר אחד בקש לחזור ללמודיו, להשתלם במקצועו.
ויום המקווה קרב. באחד הימים ספר לי מלא התלהבות, כי בקרוב עומד הוא להשתחרר, עומד לחזור ליעודו, לדרכו לעתיד. ומכיון שלא היה מאנשי ה"ג'ובים" נשאר עד הרגע האחרון ביחידה קרבית, כי לא חשב על המות, כי לא ידע עליו. וגם אנחנו האנשים הקרובים לו - לא חשבנו על האפשרות הזו כי גם צבי עלול לפול, יותר מדי גאים היינו עליו, על בחור ענו זה, אשר לא ידע גאוה מה היא, ועם כל זאת - לא היה איש פוגע בכבודו.
לאמו הוא היה הכל. הבן, העתיד. "צבי שלי" ולמען "צבי שלה", כל חייה, כל עמלה. אביו לא היה מעולם מתוכח עמו, צבי החליט כך, ודאי שהצדק כך. ולכן גם לא נסה להשפיע עליו להסתדר ביחידה בלתי קרבית. בן מסור ונאמן היה להוריו, והשתדל תמיד לעזור להוריו ולמלא את מבוקשם.
בפעם האחרונה שראיתי אותו שפע מרץ חדש, כי עתיד הוא לחזור לחייו הפרטיים.
מאז לא ראיתיו יותר. כאשר בקר אצלנו בפעם האחרונה, לא מצא אותי בביתי, אך הוא הבטיח לחזור שנית, לבוא בהזדמנות הקרובה - אך הוא לא זכה לבוא יותר ואני לא זכיתי לראותו עוד.
כן, צבי איננו עוד, עברו שבועות וחדשים מאז מותו, אך טרם הורגלתי למחשבה כי צבי הלך. הוא השאיר אחריו חלל ריק אשר אישלא יוכל למלאו. ואולי ימצאו הוריו נחמה בזכרונו, כי גם חייו הקצרים היו מלאים מעשים ותקוות.
ת.נ.צ.ב.ה.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

לזכרו - ק. ספקטור (מחנך)

נזיר חבריו. תלמיד חכם צעיר.
טפוס, שאינו מצוי בביה"ס התיכון הכללי. הוא בא לביה"ס התיכוני למסחר מביה"מ. היה בקי בהויות אביי ורבא. כולו אמר זך, תום, יושר וצמאון גדול לדעת.
מה שונה היה יחסו ללמודים מיחסם של חבריו בני גילו. ביחסו למוריו היה מעין מורא שמים.
הערצנוהו והוקרנוהו. ידענו שהוא אחד מרבי התפארת בעולמנו הדל.
והנה גם הוא בין הנופלים!
"אחד מני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כלה". מותם של בני עליה מסוגו של צבי שטרקמן ז"ל מטיל על חבריו, על כולנו, דאגה רבה ואחריות גדולה מאד.
מי ימלא את מקומם?
ק. ספקטור (המחנך).

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.