דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי אדמוני משה מוסה ז"ל

בן יונה ואברהם
נולד בתימן
בא' סיוון תרפ"ז, 1/6/1927
גוייס ב-8/1945
יחידות: הגדוד הרביעי, פל' א'+ד', חטיבת הראל
בהכשרת רגבים
נפל בקרב במיבצע נחשון
במלחמת העצמאות
בכ"ח אדר ב תש"ח, 8/4/1948
מקום נפילה: הקסטל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 21 בנפלו

קורות חיים

אדמוני משה (מוסה) בן אברהם ויונה. נולד ב-1.6.1927 בצנעא, תימן. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1930. בשנותיו הראשונות היה חלש בגופו ובבואו לארץ חלה בהרעלת-קיבה חמורה עד כי נואשו מחייו. החלים, התחזק והיה לנער בעל כושר גופני, גבה-קומה ויפה-מראה. למד בבית-הספר העממי בחולון. מילדותו היה ער, תוסס ודינמי. שלא כרוב התלמידים מיאן "ללכת בתלם" ולא פעם גרם "צרות" למוריו, אך מהיותו פיקח ובעל הומור ידע להפיג את המתיחות בינו ובין מוריו על-ידי אימרה ממולחת והלצה חריפה.
בגלל סכסוך עם מחנכו החליט לעזוב את לימודיו באמצע שנת-הלימודים בכיתה ח' ולעבור לחיי עבודה. הוריו ומוריו ביקשוהו לסיים תחילה את הלימודים, ומשה באחת: "החיים ילמדוני יותר מאשר בית- הספר". הוא השתלם שנה במלאכת המסגרות בתל-אביב, אך העיר ושאונה נמאסו עליו והחליט לצאת להכשרה. יצא לקבוצת כנרת. נקלט שם יפה והתאקלם בחברת-הנוער. התמסר לענפי-המשק השונים בהתלהבות יתירה, והיה מלא גיל כשזכה להיעשות טרקטוריסט. בקבוצה התפתח בגופו וברוחו. נעשה מיושב בדעתו, מרוסן ומאופק ודן בבעיות שונות בכובד-ראש ובהבנה. ביחוד העסיקוהו שאלות המעמדות והמפלגות, ורבים הופתעו מחריפות מוחו.
אחרי עשותו שנה בחברת-הנוער, התנדב לפלמ"ח. אף כי נטה מתמיד להרפתקאות והחדש והזר קסמו לו, לא התגייס לצבא הבריטי - ברירת הגיוס השניה שעמדה לפניו - כבשה אותו, ויתר על ברק הצבא ובחר בחיי עמל והקרבה. בפלמ"ח בא על סיפוקו, ובו ראה את תוכן חייו.
כשעברו עליו שנתיים בפלמ"ח נאלץ לחזור לבית-הוריו כדי לעזור להם. נכנס ל"אגודת השומרים" וחדשים מספר היה שומר על סוס בבאר-טוביה. אך השמירה החדגונית לא היתה לפי רוחו, והוא התפטר. עבד קשה כפועל-בנין בחולון ועזר להוריו להקים בית קטן בשכונת-עם. בקושי רב הסתגל לחיי פועל עירוני. לא יכול לשאת את מצוקת הוריו ואת חוסר-העבודה הממאיר. היה אכול ספקות ביחס לעתידו ומלא מרירות. נאבק והתלבט וחלם על שיבה לקבוצה. שאף לתקן את החיים ולעזור לבנינה של חברה סוציאליסטית יציבה בערכיה. היה סוציאליסט מהכרה, ממדריכי הנוער במפלגה "לאחדות עבודה". באמרות מוטעמות ושקולות פנה אל חניכיו ודרש מהם לעשות מהפכה בחייהם, להתכונן לחיים קשים ולצאת מן הערים אל רחבי הארץ, כי "יעודנו אינו בהצלה בעת זעם ורדיפות, אלא בקיבוץ-גלויות בלתי-פוסק ובנין הארץ".
בעיני חבריו, ביחוד בני עדתו, היה דמות בלתי-רגילה. למרות היותו צנוע ועניו בלט בין החברים. הופעתו האצילית, פשטותו, יושר-לבו, חריפותו, התמרדויותיו, לא תמיד נסתיימו בהצלחה אך מעולם לא הרפה מהן, ועמידתו על שלו - קסמו לרעיו. "כאשר היה משה מסתכל בך, היית הולך אחריו...", אמר עליו אחד מחבריו.
בערב הכרזת או"ם היה נסער עד מעמקיו, אך כבר ידע את הצפוי ואמר לחבריו: "אין דבר, נצא מיד למערכה". הצטרף מיד לשורות, לא נח ולא שקט עד שנסע למשרד הפלמ"ח לברר משום מה לא נקרא עדיין.
בשמעו כי בימים הקרובים ביותר ייקרא לשירות, לא הסתפק בכך והחליט להצטרף בינתים אל הלוחמים בחולון. היה מפעילי החי"ש המקומי, מראשוני המתנדבים לפעולות. באומץ ומסירות-נפש יצא למשימות קשות ביותר. היה במחלקה ששמרה על בית הקרן-הקיימת-לישראל בבית-דגון, השתתף בקרב על תל-א-ריש ובפיצוץ בית-החרושת לקרח באזור. בהתקפת תל-א-ריש גילה אומץ-לב בלתי-רגיל. לדברי חבריו זינק על ערבי ושסעו לשנים.
בקרב זה נפל אחד הלוחמים ומשה, יחידי מכל המחלקה, הוציאו משדה-המערכה ונשאו איתו נוסף על נשקו הוא ונשק האויב שלקח.
חזר אל חבריו יגע ומגואל בדם חברו ודמעות בעיניו: "אפסו כוחותי, אך אותו לא יכולתי להשאיר".
כעבור זמן-מה נקרא לפלמ"ח לגדוד "הפורצים". שמח כי שוב הוא בין חבריו ו"הם יפעלו בודאי ביתר מרץ". מבסיסו בחולדה יצא לפעולות בסביבה. בבואו הביתה היה אומר לאמו: "אל תדאגי, יהיה טוב. אני ובחורים כמוני נטהר את ארצנו מפולשים". כעבור חדשיים הועבר בסיסו לקרית-ענבים, לפני כן קיבל חופשה ובא להיפרד מהוריו.
"להתראות בארצנו החפשית!" - איחל. "עכשיו בודאי לא אחזור במהרה. משם לא יתנו לנו חופשה". לא חזר.
נפל עם רבים מבני מחלקתו בקרב על הקסטל, ביום 8.4.1948, בצאתם להחיש תגבורת.
הובא לקבורה בקבר-אחים במעלה-החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר להר-הרצל בירושלים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מדברי אחותו

בן שנתיים היה משה בעלייתו ארצה חלש היה בשנותיו הראשונות ורבות הן הפעמים שחלה בחדשיו הראשונים
בעליתנו ארצה חלה הילד בהרעלת קיבה חזקה וקשה, עד כי אבדה תקוה לחייו וכבר אז נלחם בגורלו המר ורק בכח הרצון לחיים העז חי. משה הבריא , התחזק והוא גדל בגופו וברוחו מיום ליום ומחודש לחודש ומשנה לשנה עד אשר היה לבחור יפה מראה, גבה קומה, פיקח, ער, נבון, מרוסן ומאופק. ומה נהנתה ומאושרת היתה אמא כשהסתכלה בו ובמיוחד בו, כי לא פעם אמרה האם זה ילדי אשר גסס בידי זה כמה פעמים. האפשר להאמין לזאת ?
20 שנה גידלה וטיפחה אמא את משה היקר שלנו ויותר לא זכתה. ב 9 לאפריל נפל אחינו בידי פולשים זרים כשחש לפריצת הדרך לירושלים. מאיתנו הלך לבלי שוב, לא נשכחך ואפילו לרגע אח יקר. דמותך לא תסור מאיתנו לנצח. תמיד תלוה אותנו במבטיך בחיוכך ובקולך. לא נשכח את דבריך "אמא , אל תדאגי יהיה טוב אני ועוד בחורים כמוני נטהר את ארצינו מפולשים זרים" תמיד אמר וחזר "אמא אל תדאגי"
וגם בהיותנו בפעם האחרונה בבית אמר "אמא , אל תדאגי , יהיה טוב, להתראות אמא, בארצינו החופשית" היתה זו הפעם האחרונה.
ברוך זכרו לנו במותו. גדול הכאב ומר הזעם אך היאוש רחוק מאיתנו נתיבם של בחורנו, כמותו, שנפלו, יאיר לנו את הדרך קדימה. בן עשרים במותו

אחותו רבקה.

רשימות לזכרו

מדברי ב.כ

הרהורי יגון בנפול משה אדמוני ז"ל
משה, בגן הירוק עבדתי, והנה נפשי הומיה. והשמש כמו חרדה לשלומך ובעת תשחק השמש ולא תבכה בעינה. בשחקה תעציב כל הלבבות.
הערב שוקט, העצים שותקים, העבים קופאים, הים שותף בזיו השקיעה. אך יגון מר מאין בא. מי זה אשר מוצץ את דמי ומי הוא זה, אשר נושך את לבבי. מי הוא זה אשר לחש תקוות וניבא רע מיהו ?
ופתאום טרם יבוא הלילה נפשי זנחה בקרבי, על כפרת שמים בהירים, עודך עליז וצוהל גלגלת דבריך על קני-סוף ירקרקים בשיחי יער רטובים.
פגע בך שוד מר, כפופת ראש תפרפר לה נשמתך ופתאום הנה ניתק ממך אור השני ונפלה נשמתך כתרדמה ומנוחה עטפתך
הוי אחי ירדת למנוחת מרום, אהבה שלוחה נפשינו אליך נאזינה אליך מכשתקפתך דמות שחורה, בה , רוח הומיה.
מי יתן ויבוא והבין לבבנו לקראת, אחינו ידידנו אהבנו את נפשך בתוכנו ובקרבנו דבריך בלבבנו אחינו. ודבריך יותר לא ישמעו לאזנינו המבקשות קולך. גם אם עודם בחיים, הרי שבתבל נפזרו.
כך דומם ישבתי וחשבתי, האילנות נעו ושחו אלי, אילמות עמדו המצבות, אך גם הן חמלו עלי. את הכל נשאה הרוח בדד בדד נשארתי, ידע לב את לבך וכעין תפילת בקשה וחרדה שמעו אזני ביגוני בבכיתי החרישית. ובדמעותיי הרותחות ואזי אני לוחשת לך משה משה...
משה, במשעול המתרומם, בין הרים וסלעים בין שירת ציפורים בתוך עצי הזיתים נקברת אחי ידידי, ודבריך חוזרים ונובעים בלבי ככאב בלי ש ם וכיגון בלי תמרורים
נקטפת מעיננו אחי ותהו ישאר בלבנו ומנוחת קברך תסער בלבנו לנצח

ב.כ

רשימות לזכרו

דברי חבר

קשה היה להאמין וקשה להאמין כיום שלא אוכל לראותך ולא אוכל להרגישך ביננו. דמותך תלווה אותי מדי היפגשי עם החבריא ונדמה תמיד, שהינך אתנו וקשה להאמין ולהשלים עם זאת על העדרך מאתנו.
משה נפל בקרב על הקסטל בעת יצא לתגבורת, להציל את היחידה מחי"ש ירושלים ולהציל את הקסטל לבל יפול בידי מרצחים ויחסמו את הדרך לירושלים.
ובעת הילחמו בחירוף הוא ומחלקתו נגד אלפי ערבים שצבאו סביב, פגע בו כדור המרצחים ומשה נפל, נפל עם מספר חברים אשר השתייכו כולם לאותה מחלקה אשר בה נקשרנו איש לרעהו
אותו יום בהגיע הידיעה נדהמתי, לא יכולתי אף לחשוב לרגע, שמשה איננו עוד והלב לא הסכים לא הסכים במאום. משה היה בחור נאמן, תמיד יצא לפעולות המסוכנות ולא ירא ולא חת מפניהם. היה תמיד בין הראשונים לכל פעולה. היה חביב על חבריו היה מתבדח עם כולם ואהבתי את בדיחותיו האופייניות לו ובאמצע חייו התוססים והצעירים נגדע הפתיל.
אך משה, לא לשוא היה פעלך כי יש גמול להם ואנו ממשיכים את אותה המסכה והיעוד שהצבנו ולא נחנו, כי אתה וחבריך הורית לנו זאת

חבר.

רשימות לזכרו

דברי רבקה ק

משה אליך אדברה ויותר לא תשמעני קולך באנו הדבר מפניו חרדנו, לפני כשנה נפלת על מזבח שחרור המולדת. מאז עברנו הרבה. הקרבתכם בחורי ישראל הביאה לנו חופש ודרור מלא בארצנו. גרשתם את הזוממים לכלותנו.
קשה להשלים עם העובדה שיותר לא נראך בחור כארזים. נעצמו לנצח עיניך הלבביות המחיכות.
לא הספקנו להכירך היטב כי משחר ילדתוך הקדשת חייך ונפשך למען המולדת. הערכנו את הקרבתך ועל זאת גאותנו
לחסד אזכיר לך את שיחות הרעות שהתנהלו בינינו, חבל שנגדעת. ראיתי בך אדם ישר שהצדק נר לרגליו למען זאת נלחמת בכל בקרובים וברחוקים אך אין דבר, סוף הצדק להגיע
זכרך יהא שמור אתנו תמיד.


מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבית הפלמ"ח

קטעי עיתונות