דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סרן ברמן רחביה ז"ל

בן טובה וצבי
נולד בפולין
בכ"ב טבת תרע"ו, 1/1/1916
יחידות: מפקדת הראל
תפקיד: קצין מנהלה
נפל בעת מילוי תפקידו בלווי שיירה לירושלים
בי"ט ניסן תש"ח, 28/4/1948
מקום נפילה: שער הגיא
נקבר בירושלים
בן 32 בנפלו

קורות חיים

ברמן רחביה, בן צבי וטובה, נולד ב-1916 בפולין ועלה ארצה בשנת 1921. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים. עוד בילדותו נרתם בעול העבודה ועזר להוריו כמחלק חלב. כנער ער ובעל מחשבה תוססת מצא לו נתיב לתנועת "הנוער העובד", על אף האווירה המסורתית שחונך בה.
משהתבגר, היה במשך זמן קצר לאחד ממדריכיה של תנועת "הנוער העובד" וממתווי דרכיה. יצא לעבוד בפרדסי הסביבה, ובערבים היה מתמסר ללימודי ההנדסה, אשר חיבבם ביותר. כחבר התנועה המגשים את רעיונותיה, להם היה מסור בלב ונפש, יצא להכשרה לעין חרוד כחבר גרעין "אלונים". עם עליית הגרעין להתיישבות היה אחד מראשוני החברים של קיבוץ אלונים.
חבר ער, היה עמוד-תווך בחברה, נלהב ובעל דמיון, המשפיע על חיי קיבוצו מעשרו הרוחני. אוהב ספר ומרבה בקריאה. שאף להשכלה ולמד בשעות הפנאי. היה בין הוגי הרעיון של פיתוח תעשיית עץ אלון במקום, ושקד על הרחבת שאר ענפי המשק. את שירותו ב"הגנה" החל בגיל צעיר.
היה בין ראשוני הפלמ"ח, השתתף בפעולותיה של פלוגת הפשיטה בסוריה בימי מלחמת-העולם השניה. במאבק על ההעפלה היה ממפקדיו ופעיליו. מפקד פלוגה במחנות עבודה שונים, מפקד בפלוגת נוטרי החוף. מספר מפקדים ומדריכים מאנשי הפלמ"ח נשלחו ליטול את ה"פיקוד הפנימי" על יחידת "נוטרי החוף", שמתפקידה היה שמירת חופים מפני פלישה (יחידה זו הוקמה עוד בשנת 1942 ופורקה חודשים אחדים לפני תום מלחמת העולם).
תפקידם של מפקדים אלה היה לארגן יחידה זו, הפזורה לאורך החופים להכינה לקראת הבאות. רחביה היה בין מפקדים-שליחים אלה. דרכה של קבוצת מפקדים זו לא היתה סוגה בשושנים. פעולה בלתי ליגאלית בתוך כח משטרתי חייבה זהירות מוחלטת כלפי חוץ, תוך כדי מתח מבפנים. אולם הגרעין האנושי הטוב הזה נואש מכל פעולה מסוג זה, באשר הנסיונות הראשונים לא הצליחו.
רחביה בכשרון ארגוני, מעוף והעזה, התמדה ורוחב לב ניגש לפעולת החזרת הבטחון בעצמם למגויסים, הרמת קרנה של היחידה כלפי חוץ. ואמנם תוצאות עבודתה של קבוצת מפקדים זו, הבליטה במיוחד את הצלחתו האישית של רחביה. הוא מנה כהישג ראשון את עצם קיום היחידה על אפם וחמתם של השלטונות, והסיק את המסקנות:"תפקידנו לא עם המלחמה התחיל ולא עם המלחמה יסתיים". ובזה הוא קבע את מהות היחידה ותפקידה לעתיד.
מה רבה היתה דאגתו כשנודע לו על כוונות השלטון, לפירוק היחידה, ומה רב היה חלקו בשכנוע לקבלת החלטה סופית על המשך השירות. ואמנם, ההוראה ניתנה, והחומר האנושי הטוב והמתאים החל "מתפטר" ועובר להמשך שירותו "ללא מדים" ביחידות הפלמ"ח. הזרע אותו זרע וטיפח, רחביה, נתן את יבולו. רק לעתים רחוקות מצא לעצמו שעה קלה כדי לבוא הביתה.
חביב היה רחביה על הילדים, במעשיותיו, בשיריו העליזים ובמשחקיו המחוכמים. גם קשי התקופה וגודל התפקיד לא העיבו את חיבתו לילדים. הוא סיפר להם על יוסף טרומפלדור וסיים: "יוסף טרומפלדור היה אז גיבור וניצח, והיום, גבורים רבים לנו ובודאי ננצח." השקיע את עצמו כולו בתפקידים של מחתרת והצלה.
עם ראשית 1948 שימש בתפקידי הבטחת השיירות, ואחר-כך בתכנון לקראת שחרור חיפה. באפריל 1948 נתמנה לקצין המנהלה של מבצע פריצת הדרך לירושלים, מבצע "נחשון".
ביום 21 באפריל נסע לרגל תפקידו בלוית כמה פקידים בראש שיירה לירושלים. השיירה הותקפה על-ידי כנופיה ערבית ממארב בבאב-אל-ואד. מספר מכוניות נפגעו וחסמו את הדרך. בקרב שהתפתח לתפיסת המשלט הדרומי בבאב-אל-ואד נפגעו אנשי פלמ"ח, בתוכם רחביה. במצב קשה הועבר לבית-החולים "שער ציון", שם מת. ב-28.4.1948 נקבר בסנהדריה בירושלים. השאיר אחריו אישה ושני בנים.
בעלון הקיבוץ שהוקדש לזכרו (יומן מס' 1052) נדפס גם מכתבו האחרון, ובו השורות: "כאנשי קיבוץ ידענו כל השנים לקראת מה אנו צועדים, ולא במקרה אנו במערכה זו. גם אני התכוננתי לקראתה..."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מפי האב

רחביה נולד בד', דחול המועד, סוכות תרע"ו, בעיר ריפין שבפולין. בשנת 1924 עלתה כל המשפחה לארץ. זמן מה גרנו בתל אביב. בינתיים, עד שעברנו לבני ברק, למד רחביה בבית ספר "תחכמוני". מתוך רצון לחנך את רחביה בדרך המסורת ולשמור עליו מפני ההתפקרות, נשלח לישיבת "עץ חיים" בעיר העתיקה בירושלים. שם שהה שנה וחצי.
ירושלים המכונסת בחומות העיר העתיקה והחיה את חייה המיוחדים העיקה על רוחו של רחביה, והוא החל לדרוש להעבירו למקום אחר. ואם כי הלך בדרכי הישיבה ושקד על לימודיו, הרי נפשו תססה ולא ידעה מנוח עד עזבו את ירושלים. לפי בקשת ההורים המשיך את הלימודים בתלמוד תורה "תפארת ציון". גם כאן לא רצה להמשיך עד שנתקבל לבית הספר העממי בבני ברק. עם גמרו את לימודיו החל לעבוד על ידי בבנין והוסיף להשתלם בשיעורי הערב של ביה"ס הטכני "מונטיפיורי".
את עיתותיו הפנויות הקדיש להקמת סניף הנוער העובד בבני ברק. רחביה השקיע בסניף, מרץ מסירות ויזמה. חברותו בהגנה מתחילה בגיל צעיר. כבר בתקופת המאורעות תרפ"ט מילא תפקידים בארגון ההגנה המקומי. מיד לאחר המאורעות נכנס באופן רשמי להגנה.
אחת התכונות שציינו את רחביה היה צמאון ללימודים. התמסר להשתלמות במקצוע ותיכנן תכניות להבא. אך חינוכו התנועתי, הוציא אותו ממסלול החיים הרגילים והוא יוצא להכשרה. מפאת מצד מיוחד בבית, נדרש רחביה לעזרה. חדשי הימצאו בבני ברק, היו לו חדשים של סבל נפשי בלתי פוסק. לא יכול היה לעמוד בזה, הפסיק את עזרתו וחזר להכשרה.
כאב, שמחתי, כמובן, לכל ידיעה טובה עליו. ואכן הרגשתי בו ברחביה סגולות מיוחדות העתידות להביאו לדרך חיים נכונה. כפי שתיאר לו בדמיונו, עליתו האישית החלה עם הצטרפותו לשייח אבריק, נראתה לי טבעית מאוד, באשר ידעתיו והכרתי את תכונות הנפש שלו.
על דרך חייו ומעלליו בהגנה, יעידו חבריו שהיו במחיצתו והכירוהו מקרוב. אני יכולתי רק ללוותו מרחוק, כלוות אב את בנו בנמצא בריחוק מקום.
רחביה נפל בדרך לירושלים בה בילה חלק מילדותו וכך נשלם מעגל חייו. ונחמתי היחידה היא, כי רחביה שיתף את עצמו בגופו ונפשו בשחרור הארץ ושחרור ירושלים ובזה נתן את חלקו בהקמת מדינת ישראל.

דברים נוספים לזכרו נמצאים, בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

רחביה עם הילדים

... באותו זמן, כבר היה רחביה טרוד בראשו ורובו בעניני המלחמה. והנה הגיע יום הולדתה של עפרה ורחביה בא לבלות את היום כולו אתנו.
חביב היה רחביה על הילדים במעשיותיו, שיריו העליזים ובמשחקיו המחוכמים. בבואו בערב לביתנו, אם כי לעתים רחוקות, מחמת היותו עסוק, מיד היתה מקיפה אותו להקת הילדים. והילדים - זה על כתפו וזה על גבו, זה סתם מושך בבגדיו והוא רחביה משתובב עמהם כאחד מהם. גם קשי התקופה וגודל התפקיד לא העיבו על חיבתו לילדים.
יצאנו עם בוקר ליער. בתחילה הצטיידנו בתפוחי-אדמה, ורחביה הפך מיד לכעין מנהיגם של הילדים. התפזרו הילדים לקושש עצים עד שנערמה ערימה 'נכבדה'. הצתנוה, בכדי לצלות את תפוחי האדמה, וכולנו שמחים סביב האש. והיום יום אביב מקסים ביותר, כאלה, אשר יעניק לנו לעתים, חודש אדר. מאחר שנשכח המלח בבית, הלכתי להביאו. בחזרי, לא נשמע קול הילדים. נתקרבתי בחשאי ופתאום נתגלה מחזה מרהיב. סביב הרמץ, שבו רחשו תפוחי האדמה הצלויים, ישבו הילדים כשעינהם נעוצות ובולעות את רחביה המספר. הוא ספר להם על יוסף טרומפלדור וסיים: "יוסף טרומפלדור היה אז גיבור ונצח, והיום גבורים רבים לנו ובודאי ננצח."
ניבא ולא ידע מה ניבא.לא ידע שדברים אלה נצטרך לומר עליו אחרי זמן כה קצר. הילדים - חבריה של עפרה, לא ישכחו אותו, וזכרו יהיה שמור בלבם תמיד.

הדסה שפיר.

דברים נוספים לזכרו נמצאים, בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

על רחביה

רחביה איננו בחיים.
דומה, כי אין משפט הטומן בחובו סתירה גדולה מזו.
רחביה - האיש התוסס, רחביה היוצר והמפעיל -
האמנם הלך מאתנו לבלי שוב?

אינני זוכר כמעט מפעל בתוכנו שלא היה רצוף במרצו ואונו של רחביה נתברך ביכולת ההפעלה. היה מדביק בהתלהבותו את כל חבריו. נדלק משתלהב וסוחף אחריו רבים.
הנה - מפעל חטיבת העצים, זה המפעל שהיה מצער בראשיתו והפך להיות רחב מידות ורחב אפקים, באחריותו.
ותעשית הפחמים! מקצוע נדיר זה אשר בא לנו מידידים בהר הכרמל. בזכות מי נקנה?
ואחר כך תעשית הידיות. האין היא ראשית מסדה של הנגריה, זו רבת הרעש דהאידנא שעליה גאותנו?
וכשצריך לסלול כביש באלונים ומחליטים לעשות זאת בכוחות עצמיים - מי יכול להזיז את הענין? מי אם לא רחביה! ומפעל הגגות? כמה מרץ ועמל, כמה תנופה הושקעה בו?
וכשבאים ימי גיוס, מעתיק רחביה את מלוא מרצו ותנופתו לשטח הצבאי. מראשית ימי הכח המגויס - הוא מלווה אותו, הוא צועד את צעדיו. ימי החורשה במשמר העמק, עבודה ואימונים בעמק הירדן. עליה בגליל מלחמת חיפה העברית עד שחרורה ולבסוף מבצע 'נחשון' ופריצת הדרך לירושלים. כאן בא הסוף. מלאכותית בא. בחטף, כבלתי יאומן.
סערו קרבות בארץ, געשו ימים. צבא גדול קם לנו צבא כובש, עז מחץ רב מעללים היאומן כי רחביה לא היה שותף לזה?
אי המרץ והתנופה שהלכו ואבדו?

אלונים ירוקים, אלונים שריגים, אילנות שבסלע - היו אתם גלעד לזכר האיש ומפעליו!
היו אתם - מעמיקי השורש רחבי הנוף עתירי הגזע -
היו אתם - לו יד עולם.

ערב פסח תש"ט
מאיר סלוצקי
(לימים אלוף מאיר עמית ושר בממשלת ישראל)

דברים נוספים לזכרו נמצאים, בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מפרי עטו

מדבריו

חיי הקבוצה אינם קלים, אך את המוצא מהקשיים אין לחפש בעזיבה אלא בהתגברות ובירור חברי.

דבר אחד צריך להיות ברור. לא צריכה להצטבר אצל החברים מרירות ומה שיש להם, עליהם להגיד באסיפה ובגלוי.

עלינו לברר לעצמנו מה הם הצרכים והפרובלימות של קבוצתנו. לדעתי הם כעת:
א. השגת עבודה
ב. גדול החברה
ג. פעולה משקית רצינית עם העליה על הקרקע.
קיומה של המסגרת הקיבוצית תלויה בהבנת החברים את תפקידיהם התנועתיים בחיים יותר עמוקים בשטח אותן האידיאות שיצרו את הקבוץ
הקבוץ כמכשיר לקליטה חייב לחנך את העולים להבנת תפקידיהם החלוציים.

ידענו. הליכתנו לקיבוץ, לחיי קומונה אינה הליכה של בודדים אשר מבקשים תקון לחייהם, המתנזרים בחוגם הצר ומקווים להיוושע. לא! הליכתנו יש בה משום קפיצת נחשונים ההולכים לפני המחנה ואשר רק בו רואים אנו את המטרה.
מכאן, ערותנו המיוחדת לקליטת עליה, הנכונות להתמזג עם יוצאי גלויות ותרבויות שונות. מכאן גם ראייתנו את עבודת התנועה.
אנו חניכי תנועת הנוער העובד רואים את העבודה בתנועה כזכות וחובה הליכתנו להדרכה ושליחות הוא צו חיים.
בעצם הימים האלה - ימי המגור - עלו צעירים עברים להתדבק להרי הגליל לעבדם ולשמרם.
אדמת טרשים וסלעים ועבודה רבה יצטרכו להשקיע, עד אשר תתן האדמה את יבולה.
ימי חג, היו לנו הימים האלה, כי על אף הכל אנו עולים
הפורעים השביתו את שמחתנו, הפילו את חברינו יהודה ויעקב, שעמדו על משמרת האומה. את שמחת החג שלנו הפרו, אך העבודה נמשכת במלא המרץ והיא תימשך עדי נהפוך את כל שממות הארץ לאדמה פוריה.

מפרי עטו

מכתבו האחרון

לעליזה, שלום רב!

הפעם אני שמח במיוחד לכתוב לך. הדברים מתקדמים בכיוון הרצוי - הרגשת הסיפוק מהעבודה כאן היא רבה, זהו המפעל הגדול ביותר של ההגנה, שנעשה עד כה.
אני מתגעגע מאוד אליך ואל הילדים. אינני פוסק מלחשוב על עפרה - האם הילדים מזכירים אותי? האם עפרה מציירת ואיך מתקדם עודד בדיבור? - ובקשר אתי, אני עובד קשה מאוד ולפעמים נופלים מהרגלים. אין שעות עבודה קצובות, עובדים 24 שעות ביום. הספקתי לא מעט לטוס באויר וההרגשה היא עצומה!
עד עכשיו שלחנו שתי שיירות גדולות לירושלים והבטחון רב. הענינים מנוהלים כראוי, ההרגשה היא שיש עם מי לנהל את הענינים - כשאגיע הביתה יהיה הרבה על מה לספר.
קיבלנו היום הודעה, שאיש לא ישוחרר לסדר, ועל כל הקצינים לבלות את החג, עם אנשיהם. זו כנראה הפעם הראשונה בימי חיי, שלא אהיה בסדר אתכם. למעשה עוד אינני מאמין, שלא אגיע לחג הביתה. כרגיל יש לי יותר מזל מאשר שכל, אבל ההגיון מחייב שלא אוכל להיות בסדר. נצטרך להתגבר על זה, ותסבירי ליקרים, למה איני יכול להגיע.
אבקשך, עליזה, למסור שלום לכל חברי הקבוצה ולידידינו.
כאנשי הקיבוץ ידענו כל השנים לקראת מה אנו צועדים, ולא במקרה אנו במערכה הזו. אני גם התכוננתי למערכה, אולי לא במידה מספקת, ולכן כה מובנת ההרגשה הטובה והרוח הלוחמת של חברינו. אנו מתחשלים תוך קרב ועבודה והמטרה תושג. היא הכרחית.
הערבים מפנים כפרים, והרבה, לו ראית! כמה טוב לנסוע בכפר עזוב, שרק לפני ימים היה זורע מות על כל יהודי עובר. הם מפנים, אבל לנו אין לאן לפנות. לכן הרצון דרוך, הכוח ישנו והנצחון יבוא. לא מליצות, עובדה. הבחורים לוחמים טוב, וילחמו עוד יותר טוב לקראת ימים של שלטון העם היהודי על ארצו.
מסרי שלום לכל החברים וחג שמח לכולם ושלום לכל הילדים.

17.4.48

להתראות בקרוב
רחביה