דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט גלעדי בנימין בני ז"ל

בן אילה ומשולם
נולד בירושלים
בו' טבת תרפ"ט, 19/12/1928
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא"
בהכשרת כפר גלעדי, התנועה המאוחדת
נפל בקרב במיבצע יורם
בב' סיוון תש"ח, 9/6/1948
מקום נפילה: לטרון
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 20 בנפלו

קורות חיים

גלעדי בנימין ("בני") בן משולם ואילה. נולד בו' בטבת תרפ"ט (19.12.1928) בירושלים. חניך בית-החינוך לילדי העובדים על שם חיים ארלוזורוב בירושלים. למד שנה במקוה-ישראל ומשם עבר לבית-הספר המקצועי "עמל". מנערותו היה חבר "התנועה המאוחדת" ואיש השורה.
אחרי שנת לימודים ב"עמל", והוא בן 17, הלך להכשרה מגויסת של הפלמ"ח ועשה בגבת, באפיקים, בכפר- גלעדי, בשמיר, בעין-גב ועוד. עם סיום הקורס למ"כ בדליה נשלח להדריך ולאמן בכנרת אשר אליה נקשר בכל לבו, ולאחר זמן נשלח משם לאמן במחנה-האימונים של גבעת-השלושה. עם פרוץ מלחמת-השחרור השתתף בהגנה על עין-זיתים ובהתקפה על עין-זיתון. אחר-כך הועבר לליווי השיירות לירושלים ואל בסיס גדודו בחולדה. במסגרת הפלמ"ח השתתף בקרבות של שייך-ג'ראח, קטמון, דיר אבו-טור, שעפט, בית-צפאפה, מר-אליאס, הראדאר, דיר-איוב וכו'.
מעל לטרון נמצא רכס ההרים אשר שימש כמרכז הטרדה של תותחים ומרגמות על כביש ירושלים-הרטוב וירושלים-לטרון. כוחות חזקים של הלגיון התבצרו במוצבים שעליו, ביחוד בשני המוצבים העיקריים. בקרבות לפריצת הדרך לירושלים, הסתער בני כמפקד כיתה על אחד המשלטים ברכס לטרון. עוד בתחילת הקרב, נתקלו באש חזקה של האויב. בני, הסתער מספר פעמים עם כיתתו על עמדות האויב והשמידן, אך באחת הפעמים, ניסה להסתער לבדו על עמדת מקלע על מנת לחסלה ברימון. רימון של אויב התפוצץ ובני נפצע פצעי מוות ב-9.6.1948.
ערב לפני הקרב אמר לחבר קרוב ששאלו " בניה מה מעיק עליך?", "אני מרגיש שמהקרב הזה אני לא חוזר".
הועבר להר הרצל בירושלים ביום 17.11.1949.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

ההודעה על נפילתו

בהפוגה הראשונה בחודש יוני 1948, אחי, יצחק יצחקי ז"ל, חזר מפעולה בלטרון וביקש שאתלווה אליו ואל חברו שיבדל לחיים ארוכים, אריה קוזיק לביתו של מפקדו בני גלעדי ז"ל שנפל בקרב בלטרון. אחי ז"ל נפצע באותו קרב בצורה קלה, אחי היה צריך למסור למשפחה את הבשורה המרה. כאשר הגענו לבית, האמא ישבה ואמרה לאחי "אני כבר יודעת מה בפיך - אני חלמתי שבני נהרג" והיא תיארה בפרטי פרטים היכן ואפוא הוא נפגע - ליד עץ -בבטן וכו'. אני הזדעזעתי ויצאתי והתישבתי במדרגות ואחי אמר לי "זה לא יאומן איך היא מתארת במדויק את מה שקרה" לצערי, כעבור שלושה שבועות אחי ז"ל נהרג בזמן הצגת הפייט בסרפנד. ב-1973 שכבתי בבית חולים הדסה לחדר הזה נדמה לי, שגב' גלעדי באה לביקור ואני זיהיתי אותה ובקשתי שתתקרב אלי. אמרתי לה "לעולם לא אשכח את היום בו הודענו על מותו של בני גלעדי ז"ל ועל החלום והתיאור שלך" היא סיפרה לי, שאף אחד לא מאמין לה וקראה לידידה או קרובת משפחה, שהיתה בקרבתה ואמרה עכשיו כולם יאמינו לי, הנה העדות על החלום המר.

אריה קוזיק, כיום בעלי, מסר לאם את המדליה שקיבל על כיבוש קטמון כי בני היה המפקד ולא זכה לקבל את המדליה... "בני גלעדי היה המפקד שלי ונתן לי פקודה להיות בתצפית בגג שבמנזר סן סימון ושם הוא פקד שאשכב מתחת למזרון ששימש הגנה נגד כדורים ונדווח על תנועת האויב כאשר הכדורים שורקים מכל עבר."
. . .

שלום, שושנה קוזיק.