דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי גרייצר דוב ז"ל

בן חיה ויעקב
נולד ברמת גן
בכ"ח טבת תרפ"ו, 14/1/1926
יחידות: הגדוד הרביעי
במחלקת משמרות
נפל בקרב
בד' אייר תש"ח, 12/5/1948
מקום נפילה: גבעת הרדאר
נקבר בקיבוץ קרית ענבים
בן 22 בנפלו

קורות חיים

גרייצר דוב בן יעקב וחיה. נולד בכ"ח בטבת תרפ"ו (14.1.1926) ברמת-גן. מגיל שנתים וחצי גדל בכפר-יהושע, מקום התישבות הוריו. הצטיין בלימודיו, בסדר ובדייקנות. חיבב את הטבע וביחוד היתה חדה הסתכלותו בעולם החי.
משנתיתם מאביו בגיל 11, ועוד קודם לכן בתקופת המחלה הממושכת של אביו, העמיס על עצמו - ביחד עם אחיו - את עול המשק למעלה מיכולתו ועם זה לא הזניח את לימודיו בבית-הספר. אחרי סיום כיתה י' השתלם בסמינריון של תנועת המושבים בירושלים. לא השתתף בעסקנות בחברת הנוער, אך הצטיין בעזרה לזולת. כשעמד מישהו לפני עבודה שהיא למעלה מיכלתו - מיד בא דוב ונטה שכם. בגלל סיבות משפחתיות הוכרח לוותר על רצונו להתגייס לבריגדה העברית.
ב-1946 התנדב לפלמ"ח ונשלח למחלקת משמרות, ששהתה בגבעת השלושה. הוכיח יכולת מרובה בשדאות הפרט והכיתה, זריזות ואומץ לב. גם שם נתגלו סגולותיו מהבית: נשיאה בעול ואימונים ותלאות בלי תלונה ובנכונות תמידית לעזור לכושלים.
יפה-תואר, טוב-לב, נכון לכל קריאה, נתחבב מאד על כל חבריו. במסעות אסף רשמי תצפית מעולם החי ומוצגים בשביל חדר- הטבע של בית-הספר שבכפרו. בהתחשב בחובתו למשק המשפחה שוחרר מעבודות במקום חניית יחידתו, והיה בא רק לאימונים ולפעולות הפלמ"ח השונות שבמחתרת, בהן הצטיין בזריזות ובאומץ במצבים מסוכנים. חיפה בנשק על הורדת מעפילי האניה "לנגב" והשתתף בפריקת בית-הנשק של הצבא הבריטי בתל-ליטוינסקי. אחרי החלטת עצרת האו"ם היה עוד קשור למשקו, אך משגברו הפעולות נכנס לשירות מלא.
באביב תש"ח עלה לירושלים והשתתף בפשיטות על סריס, בית-סוריק, בית-אכסא ונבי סמואל ונשבע לנקום את דם מפקדו שנפל שם. משקיבל חופשה וחיכה לשיירה שיסע בה אל השפלה. השתתף בכל פעולה קרבית בסביבה.
כשעמדו אנשינו ללכת לכבוש את תחנת הראדאר, לבל תימסר לערבים, ניצח את מפקדו וחבריו בדרישתו העקשנית לשתפו בפעולה זו.
אומרים כי אדם המקבל מכה רצינית במקום מסוים, ימנע ככל האפשר מלחזור לאותו מקום, ועל אחת כמה וכמה שלא ימהר לקחת נקמה. ואילו דב היה זמן קצר בלבד לפני כן שותף למכה הקשה לרגלי אותו הראדאר, כשניסו להגיש עזרה ראשונה לאנשי נבי סמואל. בכל זאת חזר דב והתנדב והלך בשנית.
בדרך חדר כדור אנטי- טנקי למשוריין שנסע בו ושם נפל ב-13.5.1948. בו ביום נקבר בקרית-ענבים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו

30.3.49

דב!!!

החבוב והשקט שבתוכינו, האהוב והחרוץ והאמיץ! מדוע קטלהו המות? - איננו מבינים.
רצית סעד ועזר, ידעת - דב. פיגרת בעבודתך אחרי האחרים בא דב לעזרתך. וכך גם בקרב, התרמיל לחץ על כתפו של מישהו בא דב ומחלצהו מצרה זו. ככה הכרנו כולנו את הנער מכפר-יהושע.
יום הדמים של נבי סמואל. הקרב התפתח גם בסביבת תחנת הראדאר שעל יד מעלה החמישה. יוצאת תגבורת ודב כרגיל גם הוא בין היוצאים.
הוא רץ ומתרוצץ עם המקלע. מסביב נופלים חברים. דב מחפה על הנסיגה גומר את החיפוי נסוג, ואת המקלע אינו עוזב. וגם זכרון הנופלים אינו עוזבו דב נשבע נקם!!!!!
המלצנו לתת לדב שחרור על מנת לעזור בבית. השחרור מתקבל. קשה פרידתו של דב מהנוף. לפני הנקם, אך אחריות הבית משכנעת אותו והוא משלים. הוא מתכונן לנסוע. אך רוצה הגורל ואין אפשרות לרדת לשפלה. דב ממשיך לצאת לפעולות, אינו מוותר.
מסתמנת אפשרות ירידה לשפלה - "פעולת מכבי". דב אינו רוצה לותר על הפעולה ומחליט, שמיד מהמשלטים יתפוס מכונית והביתה.
אך כאן הוא נתקל לראשונה בסרוב מפקדיו לקחתו עמם. החלטתינו נחושה: דב צריך להגיע הביתה במהירות. דב מנסה לשכנע אך אינו מצליח. נהיינו חרשים דב נשאר. ופתאום ה-15 במאי - הבריטים עוזבים את תחנת הראדאר ונכנסים לשם ערבים. יוצאת פלוגה לכבוש הראדאר. דב בא ומציע את עצמו. לא מסכימים לו. אך הוא טוען: "האני שנשבעתי נקם, לא אצא?" - וכי כנות כזו לו תשכנע?
דב יצא ומצא שם את מותו.
נפל הטוב שבנינו. הלך לנקום ונקמתו נקמת שמשון.