דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן הווש אמנון "לצי" ז"ל

בן מגדלנה ושמואל
נולד ברומניה
בי' אלול תרפ"ח, 27/8/1928
יחידות: הגדוד הרביעי
תפקיד: לוחם
נפל בקרב במיבצע חורב
בג' טבת תש"ט, 4/1/1949
מקום נפילה: רפיח
נקבר בקיבוץ כנרת
בן 21 בנפלו

קורות חיים

הווש אמנון ("לצי") בן שמואל ומגדלנה. נולד ביום 27.8.1928 בארד, טרנסילבניה, רומניה. עלה ארצה ב-1946. בעיר-הולדתו למד בבית-ספר רומני. שפת-אמו היתה הונגרית. בעלותו לארץ הצטרף ל"חברת-הנוער" שעבדה בהכשרה באפיקים. התערה בעבודה ומצא ענין בלימודיו. שתקן מטבעו. עבד במטעי הבננות. אחר-כך התגייס לפלמ"ח.
ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946) נלקח למעצר ללטרון, בהיותו כלול ברשימת החשודים של ממשלת המנדט. בשנת 1947 הצטרף לקיבוץ מעגן. שירת באחד מגדודי חטיבת "הראל". השתתף כמתנדב בכל פעולות החטיבה באזור ירושלים. היה בחוליות הסיור שיצאו לאיתור צירים להעברת הכוחות.
לילה אחד נשלחה חוליה בת שני סיירים לסיור באזור משטרת הרטוב. אחד הסיירים היה אמנון הוואש, סמוך למזבלה של הכפר הבחין בתנועה קלה. הוא התקרב ותפס בתצפיתן ערבי מוסווה היטב. השבוי נחקר ולמידע שמסר היה ערך אופרטיבי מכריע, בעקבות דיווחו אישר המטכ"ל לפתוח ב"מבצע ההר". בהיותו קצין-סיירים מוכשר השתתף גם בפריצת הדרך לנגב. היה עשוי ללא-חת ובעל רוח-קרב בלתי-רגילה.
אחרי כיבוש ניצנה הוביל הווש כוח מחלקתי להסתערות, ובמהלך הקרב נהרגו המ"מ ושני מ"כים. המ"כ השלישי נפצע. אמנון הזדקף, צעק "אחרי" והסתער על היעד בראש הכוח. הוא נפגע מצרור ונהרג במקום, כאשר הכוח מילא את פקודתו וכבש את המוצב.
נפל ביום ג' בטבת תש"ט (4.1.1949). הובא לקבורה בטקס צבאי בכנרת ב-5.1.1949. אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל. הניח אח בקיבוץ מעגן. אמו עמדה להגיע לארץ.

אלבום תמונות

תמונות מהשירות בפלמ"ח

תמונות משפחתיות

תמונות מתקופת הנעורים

תעודות וחפצים

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו

איני יכול לא להזכיר דמות, שבשבילנו - ובשביל כל סייר עברי - היא דמות מחנכת; דמות של איש, שלו הזכות המלאה להיות במסיבה זו: אמנון.
עוד לא נגלה עליו הכל. הוא הגיע לשיא בתפקיד ובהכרה. מבלי לבקש פקודה נוספת הוא מילא את המוטל עליו.
אני זוכר: גדודינו היו במשלטי י. אמנון יצא לסייר בכפר י. הוא לא מילא את התפקיד בלילה הראשון. הלך בלילה השני. הלך בלילה השלישי. המשיך בלילה הרביעי - אז הוא שהה שעה בתוך הכפר, ראה את מדורת האויב, שמע את דברי חייליו היושבים על ידה.
חזר ומילא את התפקיד.
זאת היתה דבקות למטרה: צבאית ומוסרית.
זהו אופי הסייר.
תמיד הוא חזר בריא ושלם. אמנון השתלב בתוך הסיירים כדמות אגדתית, שבה לא יפגעו.
הוא יצא - ונפל.
לאורו צריך להתחנך.

דברים שנאמרו במסיבת הסיום של קורס סיירים.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - רומי

.... וכך שרכנו על פסגות ההרים בואכה בית לחם - כשהמייסר על הגב - והמצלמה דרוכה ביד....
ליד המעין הבהלנו כלב מגודל ומגושם מרבצו. החל מסתלק כשזנבו בין רגליו...
נטלתי רובי ופגעתי בו ממרחק..
מצויין... פגעת. הוא גוסס. גמור איתו...
כאשר נדמו היריות ויללותיו של הכלב - חייך אלי.
"ראית? הוא ידע שהוא הולך למות, הפחד הזה בעיניו, ראית כעצד קפל את זנבו בין רגליו וברח, הפחדן העלוב...
למטה ב"טרסה" השלישית החלו בוקעות יללותיהם של מספר גורי כלבים שמתגלגלים היו באורה של חמה...
דרכתי את רובי וצלפתי - לא כלום. שנית דרכתי - לא כלום. שלישית...
"הנה להם" - אמר - "הרי גורים אלה, הסתכל בהם, בכלל לא ירגישו ביריות, הרי בטוחים הם כי חיים הם ושיחיו ושלעולם יהיו מתגלגלים באורה של חמה... לא, לא תפגע בהם, - כאלה אינם נפגעים לעולם..."
נטלתי רובי על השכם והמשכתי דרכי בעקבותיו כשהמצלמה מתדפקת. לצדי חסרת אונים ועלובה - וכי כיצד יכולה זו להנציח מעמד זה שלו...
... תומך היה בזרועי כשהורידוני מהמכונית והובילוני תוך כתלי בית החולים.
המראות מטושטשים היו סביבי. הרגשתי רק את הכאב צובט בבטני.
וכשהשכיבוני וכיסוני היטב ועמדו להיפרד מעלי קרב ושח לי: "היה בריא... להתראות..." וחייך.
"כן", אמרתי לו..., "יהיה בסדר"
לא - אז לא האמנתי כי עלי להחזיר ולאמר לו אותם דברים עצמם... וכי מי האמין שאמנון....
כיצד היה חוזר ואומר? - איך שזורקים את החתול תמיד יפול על רגליו...
ומוסיף: לאן ששולחים את הסייר, תמיד יחזור לבסיסו...
ואמנון לא חזר לבסיסו.
רומי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

קטעי עיתונות