דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט קמחי שלמה "שלומק'ה" ז"ל

בן גיסיה-הניה ויעקב
נולד בתל אביב
בי"ג ניסן תרפ"ה, 7/4/1925
יחידות: פלי"ם, הגדוד הרביעי
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב בלווי שיירה לירושלים
בכ' אדר ב תש"ח, 31/3/1948
מקום נפילה: חולדה
נקבר בקיבוץ חולדה
בן 23 בנפלו

קורות חיים

שלמה, בן גיסיה-הניה ויעקב, נולד ב-7 באפריל 1925 בתל-אביב. למד בבית-הספר העממי "תחכמוני" ואחר כך מ-1935 למד בביה"ס "ביל"ו". בגיל צעיר הצטרף לנוער העובד. היה חבר ועד הסניף ובאותה עת הצטרף ל"צופי-ים זבולון" ואח"כ עבד לסקציה הימית של "הפועל" בת"א. התאמן בסירות מפרש ובסירות ספורט והשתתף בתחרויות חתירה רבות. למד חרטות והיה לחרט ברמה גבוהה.
ב-1944 הצטרף לפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח) עבר קורסים שונים בין היתר למפקדי סירות, לפני צירופו לחולית החבלה של הפלי"ם בפיקודו של אלוף (במיל) יוחאי בן-נון, נאמר לו ע"י מפקדו שיוצאים לפעולה שרוב משתתפיה לא יחזרו. חשב, שקל והכריע להצטרף.
בתקופת היותו בחולית החבלה עסק עם אחרים בהרכבת ובניסוי הטורפדות בבריכות הדגים בקיבוץ כפר רופין (אותן סירות שהופעלו לפיגוע באוניות המצריות במלחמת השחרור). ב-1946 עבר קורס מפקדי כיתה בג'וערה, פעל בהעלאת מעפילים (שבתאי לוזנסקי), השתתף כאיש החוליה של הפלי"ם בתכנון ופיגועים בספינות המשמר הבריטיות ובאוניות הגירוש הבריטיות. השתתף בפיצוץ משטרת החוף בכפר ויתקין וגבעת אולגה.
ב-1947 נשלח מטעם הפלי"ם לקורס חובלים שהתקיים בטכניון - להובלת עולים באוניות מעפילים. הקורס נמשך חצי שנה ובתקופה זו השתתפו החניכים בהגנה על חיפה ועל הנמל מפני התפרעות הערבים. עוד בהיות הצבא הבריטי בנמל, שלמה נשלח לשם עם חבריו מהקורס מצוידים בנשק.
באו ימי פריצת הדרך לירושלים שקדמה למבצע "נחשון", והוא נשלח עם מחלקה מהפלי"ם לפעולות חבלה ופיצוץ אוביקטים צבאיים ערבים ליד טול-כרם. משם עבר לשרונה שם אימן והכשיר עולים חדשים שגויסו לצה"ל.
בליל כ' באדר ב' תש"ח 30-31 במרס 1948 יצא עם חבריו בשיירה מחולדה לירושלים. בצאתם מחולדה הותקפו מ-3 כיוונים על ידי כח ערבי גדול בשיתוף עם הלגיון הערבי, האדמה היתה טובענית ובקרב ארוך ואכזרי זה נפלו 15 חללים, חלק גדול מהם נשרפו במשוריין שפוצץ ע"י מפקדו. שלמה היה בין החללים. בכ"ב באדר ב' תש"ח. (2.4.1948) הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולדה, עם שאר החללים.

אלבום תמונות

תעודות וחפצים

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

חברים מספרים

מרים ורומי בן פורת:
הכרנו את שלומקה בנוער העובד. טרם גיוסו לפלמ"ח-פלי"ם היה פעיל בחוג המשוטטים שחרשו את הארץ לארכה ולרוחבה, ואף העפילו במסעותיהם לחרמון הסורי שאחת ממטרותיה היתה להכיר את הארץ. מרים ורומי סיפרו על תקופת היותם עם שלמק'ה באותה שכבה בנוער העובד והלומד בתל אביב. מרים מספרת שהיתה תקופת חברות ביניהם שהתבטאה בכך שלאחר כל ערב פגישה בנוער העובד ליווה אותה למשק הפועלות.
תמיד אמר:"למה את רצה?", ענתה לו כי במידה ותאחר תמצא דלת נעולה.
פעם אחת הפעולה הסתיימה מוקדם יותר ובדרכם למשק הפועלות עצרו ושוחחו ופתאום שלמק'ה שאל אותה:"מרים אפשר לנשק אותך?", קיבל תשובה חיובית והם התנשקו בשפתיים, אך לא ידעו שצריך גם לחבק. בצחוק אמרה מרים "לא ידענו אז שצריך גם לחבק". מרים התגייסה לאי.טי.אס. רומי ושלמק'ה התגייסו לפלמ"ח.

מרדכי בן פורת (מוטק'ה):
הכרתי את שלמה בסתיו 1945 כאשר התקבצנו מתנדבים מכל פלוגות הפלמ"ח לקורס ימי בפלוגה י'. עם ההכרות התידדנו, ידידות שנמשכה עד נפילתו בקרב. שלמלה לא היה רק ידיד שלי, כולם אהבו אותו על חיוכו התמידי והנכונות הקבועה שלו לעזור, לתת כתף, ולעשות זאת בלי חשבון ועם חיוך שאומר "על לא דבר". לאחר הקורס עברנו לקיבוץ מעברות, גרנו באותו אוהל ועבדנו יחד במטעי הבננות של הקיבוץ. ב-1946 נפרדו דרכינו, כל אחד הלך לקורס אחר ולתפקידים שונים. שלמה גויס ל"חוליה" שהיתה לימים ל"שייטת".
ליחידה זו גויסו הטובים והנאמנם ביותר. במרץ 1948 ריכזו את כולנו מכל היחידות למבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים ובקרב הראשון נפל שלמה. תמיד אזכור אותו עלם חמודות עם תלתלים ועם חיוך תמידי המוכן לעזור בביצוע כל משימה ולתת כתף לכל אחד.

דוד:
מאז ילדותי היית עבורי אח, אבא, חבר ורע. יכולת הנתינה שלך היתה עבורי - ללא גבול. תמיד הקרנת שקט ושלווה, בטחון ועצמה, את האני מאמין שלך - יהיה טוב ואל תדאג. משיחות עם חבריך בפלי"ם, כולם עמדו חיוכך התמידי, והנכונות שלך לעזור בביצוע כל משימה, לתת כתף לכל אחד, ולעשות זאת ללא חשבון. ועל היותך איש רעים ואהוד על כולם. על אופיך השקט והרציני שאפשר להתמודד בהצלחה בבעיות הקשות הדורשות תבונה, אומץ ותושיה רבה, בפעילות שכזאת.

מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

אחיו מספרים

אחיותיו מספרות:
שלמקה היה ילד סגור מאוד. לא שיתף איש בנעשה איתו.
השקיע כל מרצו ופועלו בנוער העובד ואחר כך בפעילות הימית בצופי-ים זבולון ובסקציה הימית של הפועל תל אביב.
בהופעתו החיצונית תמיד שמר על ניקיון ולבוש נקי ומסודר.
בתקופת פעילותו בועד הסניף של הנוער העובד בתל אביב דאג לשלוח את אחיו דוד להכשרה צעירה בקיבוץ אשדות יעקוב ב-1943.
עם גיוסו לפלמ"ח-פלי"ם לא סיפר לנו כמעט דבר על מעשיו ופעילותו.
בתקופת החיפושים של הבריטים אחרי אנשי המחתרות החביא שלמקה את תמונותיו בין פחי הפח מהגג שבצריף בו גרנו, שכונת מכבי הישנה.
כחודשיים לפני שנפל סיפר למרים כי הוא במסגרת פעילותו בחולייה הדביק חומרי נפץ לדפנות ספינות המשמר הבריטיות בנמל חיפה, והפעולה הייתה מאד קשה ומסוכנת ולא הוסיף דבר.

אחיו דוד מספר:
מאז ילדותי בבית ובבית הספר, שלמקה שהיה גדול ממני ב-3 שנים היה המשענת שלי, שמר עלי ודאג לי.
בהיותי בן 13 דאג שלמקה לשלוח אותי להכשרה צעירה באשדות יעקוב. שם קיבלתי ערכים בנושאי הציונות ובנושאים כללים נוספים. ב-1945 ההכשרה הצטרפה לפלמ"ח לפלוגה א' בקיבוץ יגור.
באחת השבתות שביקר אותי יצאנו לטייל במורדות הכרמל, עלינו לכיוון עוספיה ודלית-אל-כרמל. השיחה שערכנו הייתה על ערכי הציונות העפלה ההתיישבות, ההגנה וכדומה.
כשעברנו על יד קבוצת ילדים מהמשק אמר שלמקה:"למען ילדים אלה אתן את חיי".
צחקנו והמשכנו בדרכנו. כמדומני שבאותו טיול נתן לי שלמקה שעון במתנה.
בהתקפה שהייתה על קיבוץ יחיעם בינואר 1948, לשם נשלחתי כמפקד כיתה ע"י מפקד פלוגה ד' ישעיהו גביש, נפצעתי אנושות מפגיעה בראשי ואושפזתי בבית החולים "רוטשילד" בחיפה.
שלמקה היה אז בקורס חובלים בטכניון, סעד ותמך בי מדי יום ביומו. אחרי צאתי מבית החולים הייתי בבית הבראה וחזרתי לצופים א', איתם התאחדנו להקמת "מכון אילון" לייצור כדורים עבור ההגנה ואחר כך לצה"ל במלחמת השחרור.
בהיותי שם בחופשה קיבלתי מכתב מחברה בו כתבה שאחי נפל. אני ומשפחתי לא קיבלנו כל הודעה מכל גורם כל שהוא על נפילת שלמקה.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח