דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט קנטור צבי ז"ל

בן רחל ומשה
נולד ברוסיה
ב תרפ"ט, 1929
יחידות: גדוד מוריה
נפל בעת מילוי תפקידו
בו' תמוז תש"ח, 13/7/1948
מקום נפילה: מעלה החמישה
נקבר בקיבוץ קרית ענבים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

קנטור צבי בן משה ורחל. נולד ב-1929 ברוסיה הלבנה, וב-1935 עלתה המשפחה לארץ והתישבה בירושלים. גמר בהצטיינות את תלמוד-התורה "מזרחי" ועל סמך הצלחתו בלימודים בבחינת-הכניסה התקבל למחלקה הששית של הגימנסיה העברית ברחביה. גם שם היה מטובי התלמידים, היה פעיל בחייהם הציבוריים, ייסד קופת "עזרה הדדית" ושקד להיטיב לזולת בשעת דחק. באותה תקופה התמחה בהעתקתם ובתרגומם של כתבי-יד עתיקים בהדרכתו של נחמיה אלוני. חיבוריו על בעיות "עם ואדם" והתקופה הסוערת העידו על מחשבה מעמיקה וכושר ביטוי. בגלל קשיים חמריים הפסיק את לימודיו אחרי סיום מחלקה שביעית נכנס לעבודת פקידות בלשכה הראשית של הקרן-הקיימת-לישראל. במידותיו הטובות נתחבב על הפקידים הותיקים והקשישים. היה פעיל ב"צופים" ובגדנ"ע. הגיע לדרגת מ"מ ושירת בהדרכה ובאימונים בנשק קל.
כשהחלה מלחמת-השחרור אמרו להשאירו בהדרכה, אך הוא ביקש להעבירו למחלקה קרבית ונתקבל לחי"ש. נתמנה למ"כ ושירת בגדודים "מכמש" ו"מוריה", בליווי שיירות לתלפיות ולמקור- חיים. השתתף בקרבות ובפעולות רבות באומץ ובמסירות, ובין השאר- בפיצוץ הטחנה בבית-צפאפה. הועבר להגנת נוה-יעקב הנצורה, וכמפקד בעל כושר חינוכי ויחס חברי הצליח להעלות את ה"מוראל" של אנשיו בתנאי המחסור והתלאות. הוא מיזג בתוכו את דמות המפקד-המחנך והרע. ואכן אנשיו היו יוצאים אחריו בבטחון גמור- בין בשעת פטרולים וסיורים ובין בפעולות קרב. וגם כשהעבודה בחפירות וביצורים היתה הכרחית, היה מצליח להתגבר על התמרמרות האנשים, שזה חודשים לא ראו את הבית והיו מבצעים את המוטל עליהם. בין היתר כתב: "אין דבר העומד בפני הרצון, זוהי סיסמת עמנו מימים ימימה, ואף עתה היא נותנת לנו מרץ, שתקום פה ארץ ישראלית ושלטון יהודי בה ... לבסוף נצליח בדרכנו".
משנקע רגלו בשעת התקפה על התחבורה הערבית בכביש הראשי שמחוץ לכפר וכושר-הילוכו נפגם, מצא לו תעסוקה ליד המרגמה, ובלבד שלא ישב בטל. בשעת פינוי נוה-יעקב (16.5.1948) חזר ירושלימה ורצה לעבור לפלמ"ח, אך הוכרח "להתבטל" בגלל ההכרח לרפא את רגלו. משהבריא חזר לשירות במשלטים בדרך לירושלים ונפל בהתפוצץ פגז בבית פפרמן ליד מעלה- החמישה ביום 13.7.1948 בו ביום נקבר בקרית-ענבים.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

אילו ניתן לי לטעון בפני ועדת החקירה

כ"ד באדר א' תש"ו
כששמעתי לראשונה את ההצעה להקים ועדת-חקירה לא"י, שתפקידיה יהיו לחקור את מצב יהודי אירופה, את רצונם לעלות ארצה ישראל, לשמוע עדויות שונות ולחקור את אפשרות הקליטה של הארץ עצמה וכו' - נתמלא לבי רוגז והחלטתי, שאין אנו צריכים להעיד בפני הועדה. הדבר היה לי ברור למדי! מכיון שבוין הציע להקים את הועדה הזאת ומכיון שהצהרתו היא בניגוד גמור למה שקוינו לשמוע, הרי שהתכוון בוין לאשר את הכרזתו ע"י ועדת החקירה. ואמנם - יכול להיות שכך יהיה הדבר, אולם לבי אומר לי, שתוצאות הכרזת ועדת החקירה תהינה טובות מאלה של בוין. בטוח הנני, שאותם ארבעת חברי הועדה שבקרו בימים אלה בפולניה, בגיטו ורשה, ראו את מצבם הכללי, את רצונם של היהודים לעלות ארצה בכל תוקף וכו' לא ישאר לבם קשה כאבן עד כדי כך, שיסכימו עם העובדות הקיימות לפי שעה בארצות הכיבוש הגרמני לשעבר. עד כמה שהזכירם יעלה פרי, איני יודע; אך בטוח הנני, שאם ימסרו את העובדות כמו שהן, בצבען השחור כל כך, אז אולי...
מתוך דברי האחרונים אפשר להבין, כי מסכים אני עם כך, שתהיה קיימת ועדת חקירה בגלל פעולותיה האחרונות, אך אין זה כך, בימים הראשונים שהתחילה לפעול, כבר החלטתי בלבי שצריך להעיד בפניה, צריך לסייר איתם במקומות שהם עומדים לבקר, להסביר להם בסבר פנים יפות, לרכוש את לבם בין אם ע"י הסברה שכלית והתנהגות שכלית כלפיהם ובין אם יתעורר אצלם רגש של רחמים ממה שראו ושיראו עיניהם. אמנם אין אנו רוצים שיפעלו למעננו מתוך רחמים, אלא שיוכיחו, אלה שצריכים להיוכח, כי הצדק תובע מהם להבין, כי כך הוא הדבר, כי תביעתנו צודקות ונכונות לגמרי.
ולכן, אילו ניתן הדבר בידי, הייתי באמת שולח תזכיר לועדת החקירה. ורצינות רבה מעורר בי הענין הזה. אמנם לא הייתי שולח את מה שאני כותב כאן, דרושה לכך הכנה נפשית וגשמית גם יחד, דרושה חקירה מדוקדקת אם נכונים דברי שאני כותב אם לאו וכד' (מכאן אפשר להבין שאני כותב את דברי אלה, כי אני מוכרח לכתוב חיבור ולאמיתו של דבר לא הייתי שולח זאת לועדה, אך לא הייתי שולח זאת לועדה, אך לא זו כוונתי).
הייתי ראשית כל מסביר את ענין הטרור בארץ. את האשמות הכבדות שמטלים עלינו הוא ענין זה. ואמנם פוסח הוא, העניין, על שתי הסעיפים, או יותר נכון, שתי הסעיפים - (האחד התומך בזה תמיכה מוסרית והשני שאינו תומך) שוים בכוחותיהם. ואין לדעת אם כוחם יגבר של אלה התומכים בזה והרואים שאנחנו צודקים בכל מאת האחוזים והטרור צודק בהחלט, או שיגבר כוחם של השוללים אותו והתומכים בדיכואו. בינינו לבין עצמנו הריני אומר, כי הטרור הקיים (של הארגונים הפורשים: אצ"ל ולח"י) אינה הדרך, אולם בפני ועדת החקירה הייתי רק רומז לכך, שאיני מסכים אתם ומן הצד השני הייתי מרבה לדבר על הצדק שבמעשיהם, כי צודקים אנו בכלל וכד'. לא הייתי לוקח על עצמי לתאר את אפשרות קליטת הארץ, כי אינני בקי בכך כל כך. כמו כן לא הייתי מטפל בשאר הדברים שהם ירצו לשמוע כאן. מוטב להשקיע מרץ בנושא אחד או בשניים ועל שאר הנושאים יחשבו ויפרסמו אחרים. הנושאים האלה (השניים) שכל נער בימים אלה מתעניין בהם הם: עניין הטירור וענין הערבים. על הראשון הייתי דן במלואו ועל השני: דיון חלקי. למשל, לא אלך להציע, מה לעשות בערבי ארץ ישראל.
(הערה למורה: הייתי נותן כאן את דעותי במלואם אך הזמן לא הרשה לי).

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

אלו התהלך נביא בתוכנו כיום

כ"ו בחשון - תש"ד
זמן רב עבר מאז פסקה הנבואה בישראל. דורות רבים היינו בגולה ובארץ בלי נביא, ובכל זאת היה העם ממשיך לנהוג במנהגי התורה ובדתה, ולא סבלו מן החוץ. ובכן רואים אנו בזה שאין העם זקוק לנביא, בשעה שהוא מדריך את עצמו בדרך הטובה ובדרך הישרה, אבל בימינו כשישראל סובל בכל תפוצותיו ואין לו נביאים, שיוליכו אותו בדרך הטובה, מנבא כל אחד לעצמו, לפעמים גם בפני החברה, את הרגשותיו מה הוא מרגיש שיתרחש בסוף המלחמה, איך האויב יכשל, איך ישראל תהיה ממלכה בפני עצמה, בא"י, וכו'. ולפעמים בלילה, לפני שאני נרדם בשכבי במיטה, או בבוקר כשאני מתעורר, לפני שאני קם, או אפילו בחלום, מפרש אני לעצמי מה שאני רואה בדמיוני מהנעשה בגולה, איך נשחטים אחינו אי-שם, איך מתגוננים הם בגיטאות, ומה אני חושב לבאחרית הימים. נבואות קטנות אלה מתחלחלות בי, ומבקשות להן תשובה, מה הטוב שיהיה לנו בעתיד, ואיך נחדש את ימינו אחרי הגלות הארוכה הזאת. לילה אחד בשכבי, ראיתי בדמיוני היה טורפת במדבר, שרצה לה בלי מעצור משמידה את החיות הקטנות, אשר לא יכולות להתגונן בפני צפורניה הגדולות ובפני שניה החדות וכו', היא אוכלם ושורפם בלהט עיניה הלוהבות, השואפות לשתות דם נקי, דם חף מפשע, רצה היא ימינה ושמאלה, טורפת ואוכלת, אך בטנה כה שמן, עד אשר התפוצץ, וסופה של חיה זו כסוף כל החיות שנטרפו על ידה. חיה טורפת זו היא היטלר הרשע, שנראה בדמיוני כאריה טורף, רץ וטורף ואין אנו יכולים לעצור בעדו, כי תנופתו רבה וחזקה תנופה שהכין אותה במשך עשרות בשנים, וכעת הוא מוציא אותה לפועל.
"אין דבר העומד בפני הרצון", זוהי סיסמת עמינו מימים ימימה, ואף עתה היא נותנת לנו מרץ, שתקום פה ארץ ישראלית ושלטון יהודי בה, ואם לא נצליח בה כעת, נצליח בעוד 10 שנים. ואם לא נצליח בה בעוד 10 שנים, נצליח בעוד 20 שנה, וכו'. אבל לבסוף נצליח בדרכנו.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

תקופת העליה הראשונה לארץ

י"ט באלול תש"ג
זה ימים אחדים אשר עזבנו את בבל ועלינו ארצה אחרי שבעים שנה בגלות. לבי דוי בראותי את חורבן הארץ, ארץ שוממה, אבלה.
יום יום הנני שואל את עצמי אותה שאלה בראותי את חורבן הארץ: מדוע לא נבנה בית מקדש שני? אבותינו חטאו לכן גלו ומתו, אבל אנחנו הדור הצעיר מה חטאינו ומה פשעינו?
איה אותם גבורי ישראל אשר מסרו את חייהם לתקומת ישראל וגדולתה? אך למה לנו לשאול איהם? נהיה אנחנו גבורי עמינו, נאזור אנו את מתנינו ונצא לקרב נגד המושלים. מדוע ימשלו בנו גויים, ויאמרו: איה אלוהיהם? ואנו נחריש? אך מצאתי נחמה לעצמי: אגדל מעט אז אמלא את חובתי. בינתיים יום יום בקומי בבוקר השכם אני ואבי יוצאים לשדה השומם לעבוד את עבודתנו. עדיין השדות שוממים, הגנים מלאים עשב פרוע, הבתים חרבים למחצה, והשמים קודרים.
בצרת בארץ, כל אדם משתדל לעבוד את עבודתו במהירות כדי לאכול כבר מזיעת אפו.
הימים חולפים, השנים עוברות, השדות כבר נתנו את פרים פרי עמל ידינו, הגנים משקים אותנו בריח נעים. הילד הקטן נהיה לגדול, השמים נהפכו ויהיו לתכלת, ואף אני גדלתי, הכל השתנה ואף הבטחת ה' התקימה, קמה המהפכה בעולם ישראל השתחרר ממושליו, דברי הנביא ועדודיו רחפו מעל לראשינו, בית המקדש השני נבנה. אבן על פני אבן, עד אשר נגמר היסוד התחילו שאר הבניות עד שבית המקדש כולו נבנה.
ומה רבה שמחתי שבא הדבר בלי שנצטרך במלחמה, ה', רב את ריבנו ועכשיו קבלו הגויים תשובה לשאלתם, איה אלוהיהם? אלוהינו מסביבינו ובתוכינו.
נבנו אז בארץ בתי ספר אשר בו למדנו ובילינו את רוב ילדותינו, בתי מוסד חשובים עזרה ליתומים אשר אבותיהם מתו בגלות וכו' התחילה התפתחות כללית בארץ-ישראל. ישראל שב לארצו, וכל איש כבר יושב תחת גפנו ותאנתו.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

הדור המגביה לעוף ומשפיל לזחול מכל מי שהיה לפניו

ו' בטבת תש"ו
עדיין לא היה קיים דור, שכל בניו צדיקים ואף לא דור של רשעים, שאין בו צדיק. אין אנו מוצאים אף פעם בתנ"ך סיפור על השמדה, שכל המושמדים היו רשעים, ובדרך כלל אותם הצדיקים שנשארים באותו הדור הראוי להשמד נצלו איזו דרך שהיא. למשל: בזמן המבול, שכידוע, הגיע העולם כולו לשיא החטאים, היה בכל זאת אדם כנה שלא חטא ונצל. כמו כן בזמן הפיכת סדום ועמורה ניצל לוט ומשפחתו. העונשים הללו, שבאו על החוטאים, באו בגלל חטאים לאלוהים וידועים הם לנו מן התנ"ך.
אם נשקיף במבט כללי ביותר על דורו של נוח ועל דורנו אנו, נסיק בטעות, לפי דעתי, כי חטא דורו של נוח מאוד מאוד וקיבל את עונשו על חטאיו. ודורנו אנו, שאנו מעריכים אותו לדור של חטאים ופשעים אנושיים כלפי כל העולם, לא קיבל את עונשו, הרי שדורנו טוב מדורו של נוח. מסקנות כאלה יכולים להסיק אנשים דתיים המאמינים במעשי אלוהים לפי העובדות, האותות והמופתים שבתנ"ך. לדעתי דורנו הוא הדור המושפל ביותר במובן המוסרי מכל הדורות שקדמו לנו. אינני מתחשב בעונשים מן השמים שבאו על דור מסויים, ז"א שהוא חטא יותר, אלא מביט אני על דור זה לפי ידיעותי המעטות ממה ששמעתי וקראתי בספרי ההסטוריה על דורות קודמים ובעתונות של הזמן האחרון.
בעסקי בשאלה זו, אני רוצה להגדיר את עצמי במקצת: האם הביאה הטכניקה - שבמשך הימים מתפתחת יותר ויותר - אושר לאדם אם לאו? והיות ואני מסכים עם העובדה שכל מה שהדור מגביה לעוף, הוא משפיל לזחול מכל דור שהיה לפניו - אני מסיק, שכל מה שהטכניקה מתפתחת יותר, היא מביאה שואה על העולם. כמובן, שלא נוכל להגיד אותו הדבר כלפי התפתחות מדעי הרוח, למשל, שכל מה שמדעי הרוח מפותחים יותר נשקפת יותר סכנה לעולם. אולם גם כאן דרוש שימוש נכון בלימודים אלה, כמו שכותב שד"ל, כי שימוש בלתי נכון בפילוסופיה הורסת את חייו הרוחניים של אותו אדם וכד'.
עשרות מליוני נפשות נשמדים מן העולם בגלל אמצאות המלחמה החדישות, ולדעתי, יבוא עוד פעם קץ לעולם, או לפחות לחלק מן העולם, לא מן השמים, אלא, בידי אדם. בטוח הנני, כי אילו היה לגרמנים (מבלי שיהיה ידוע לאחרים ג"כ) סוד הפצצה האטומית לפני שנה, כשראו קרב קיצם. הם היו משמידים ארצות שלמות ומוחקים אותן מעל פני האדמה. אולם, יד הגורל גרמה לכך, שהנאצים יגרשו מגרמניה את אותה אשה, שהיתה יהודיה, והשתתפה בהמצאת הפצצה האטומית הכבירה ואח"כ נתגלה הדבר לאנגלים ולאמריקנים. האמנם שומרות שתי הארצות הללו לעצמן את סוד פצצת האטום לבל יתגלה לשאר ארצות, כי אכן נשקפת סכנה לעולם, אם ישתמשו בהן במלחמות הבאים. יש דעות האומרות, כי לא תקומנה יותר מלחמות עולם, כי הפחד מפני הפצצה האטומית גדול עד מאוד והיא תמנע מלחמת עולם שלישית. אולם אני חושב, שסוד כוחו של האטום יתגלה לשאר הארצות ואז תהיה נשקפת לעולם סכנה כפולה ומכופלת, ידוע הדבר, כי מאחר שאיזו מדינה שהיא מחליטה שלא תערוך עוד מלחמות, מספר מלחמותיה רב בהרבה מלפני ההחלטה. כהוכחה לכך ידועה לי, לדאבוני, רק עובדה אחת: בזמן המהפכה הצרפתית החליטו הצרפתים שלא יערכו עוד מלחמות, ובאמת היו להם מלחמות (שהם לבדם פחדו אותן) אחרי ההחלטה הרבה יותר מאשר לפניה.
והרי הטכניקה אינה כוללת מכשירי מלחמה בלבד, ונשאלת השאלה, האם גם התפתחות המכונות העוזרות לחיי יום יום של האדם, מביאים שואה עלינו, או לא? לדעתי, הטכניקה במובן זה מביאה ברכה לאותו הדור המפותח בה ביותר. אמנם יש טענות, כי רבוי המצאות המכונות למיניהן משפיל את ערך הפועל העוסק באותה המלאכה. למשל: המכונות העוזרות לתפירת הנעליים מקטינות בהרבה את רווחיו של אותו סנדלר התופר את הנעליים בידיו. ומכניסות יותר רווחים לבעלי בתי החרושת לנעליים. דוגמאות מסוג זה אפשר להביא לרוב, אולם לא כאן המקום. הטענה הזאת נכונה כשלעצמה, אך אם נתבונן בשאלה במובנה הרחב, נראה שאין הדבר כך והמצאות מכונות כאלה מביאות אושר (גם עושר) לאדם.
יש מלומדים המוכיחים, כי בעוד עשרות שנים לא יוכל העולם להכיל את מספר אנשיו, ולכן דרושות יותר מכונות חשמליות, או לא חשמליות, שיוכלו ליצר יותר; מכונות לעבוד השדה, לזריעה בו וכד', כדי להפיק את מה שאנו מפיקים מן האדמה בכמות גדולה יותר, במהירות וכד'. אני חושב כי אין חשבון זה נכון, והעולם יכול להכיל את מספר האנשים שבו אפילו בעוד אלף שנה, גם אם לא תהיינה מלחמות ולא ישמדו מליוני נפשות. ובאמת בזמן המלחמה מן הצד האחד מכונות ושאר אמצאות השמידו נפשות - ומן הצד השני היו סוגי אמצאות שמלאו תפקיד חשוב לאנושות.
מסקנותי הן: אין להגיד במוחלט, כי כל מה שהדור מגביה עוף הרי הוא משפיל לזחול מכל שהיה לפניו, אלא בדברים, כגון הכתובים לעיל, ובדברים מסויימים אין הדבר כך, כמו שכתבתי. אלא, שמרובה הסכמה לאנושות כולה מן האמצעות המשמידות מאשר מן האמצאות החיוביות.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.