דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט פיש עדני "עדי" ז"ל

בן צפורה ויעקב זאב
נולד בתל אביב
בז' שבט תר"צ, 5/2/1930
בהכשרת נגבה (א'+ב'), השומר-הצעיר
נפל בפעילות מבצעית בפירוק מוקשים
בכ"א תמוז תש"ח, 28/7/1948
מקום נפילה: הקסטל
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 18 בנפלו

קורות חיים

פיש עדני בן יעקב-זאב וצפורה, נולד ביום ז' בשבט תר"ץ (5.2.1930) בתל-אביב. סיים את בית-הספר "נס-ציונה". למד שנתים בגימנסיה "שלוה". בשנת 1947 גמר את בית-הספר המקצועי העירוני "שבח". נתקבל כחרט לבית-חרושת וכעבור חודש עבד כבעל-מקצוע עצמאי. היה מהיר-תפיסה וזריז מאד. במחלקות העליונות של בית-הספר הצטרף ל"השומר הצעיר" ושימש כמדריך בתנועה.
בדצמבר 1947 התגייס לגדוד החמישי של הפלמ"ח. סיים בהצטיינות קורס מ"כ ונשלח לקרבות ליד חולדה, לנגבה, לדליה ולשער- הגיא. באחד הקרבות הקשים בשער-הגיא, לא היה מפקד הפלוגה במקום. המערכה התלקחה, נפלו קורבנות ורבו הפצועים ועדני ביניהם, פצוע קל. היה הכרח לחזור לבסיס בעת שהדרך כבר היתה חסומה בפניהם. עדני נטל על עצמו את הפיקוד, פרץ את המחסומים, התקיף את האויב בגלותו גבורה ותבונה והחזיר את הפצועים ואת הבריאים, כ-40 איש, אל הבסיס.
ביולי 1948 עבר בהצלחה קורס לקציני-חבלה. לחם בהרי ירושלים, רמת-רחל, האוניברסיטה, בית-החולים "הדסה", כביש יריחו, שייך-ג'ראח ועוד. בכל עת מצוא כתב אל הוריו, ובמכתביו באה לידי גילוי נשמה רגישה ועדינה. היה חרד מאד לשלום הבית. "ספרו על ההפצצות אצלכם... מכתב טוב לפעמים ממעיל לחימום נפשו של פלמ"חניק... אמא! אם את לבי הייתי יכול לשלוח במעטפה זו אליך הייתי עושה זאת".
"אצלנו זה צחוק - סיכון כמעט אינו קיים" - חזר וטען. גם בשכבו פצוע כתב שהוא "מבסוט"... וביום נפילתו שלח פתק אפייני : "ושוב אני מודיע לכם בשמחה שמיותר לדאוג"... נפל בכ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948) בבערו מוקשים על הר הקסטל. הוא נפגע ממוקש נעל. למחרת היום נקבר בנחלת-יצחק. מדברי מפקדו: "כאיש שלחם עם עדני ביחידה אחת בקרבות רבים, עלי להזכיר את אומץ-רוחו ועוז-לבו. תמיד גילה כשרון פיקוד למעלה מהמצוי". אביו שינה את שם משפחתו ל"עדי", כינויו של הבן בבית.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

ממכתביו

3.1.48
חזק!
... משונה, קשה להעלות על הניר ביום את ההרגשות, המחשבות וההרהורים המעוקלים שבלילה. מסביב חושך, הגדר מוארה ו-50 מטר ממני מטע בננות המשמש מקום מסוכן בגלל החיפוי הטוב שהוא יכול לתת למתקיפים. אולם הפצצות בארגז כאילו נוהמות בזעף אל מול אותו נבזה שירהיב עוז בנפשו להתגרות בי.
משונה! יש לפעמים, כאשר הרוח מצליפה בזעף על גג הפח של העמדה ואתה עומד מול חושך ענקי מסביב והרגשה של זקיף אויל אופפת אותך - אז נעים למשש את הקנדי ולהחליף לחיצה עם נצרת הפצצה. מול האור מרים תן את ראשו ומיבב יבבת געגועים - על מה? לא אדע. והרובה מתרומם באטיות כמתגנב והכדור נכנס בעצמו לקנה, אבל אסור לירות סתם, והתן עומד עוד רגע וגומר בנהי תמרורים, רץ ובורח כשזנבו העבה רודפו מאחוריו. אז כאילו אתה מתחיל לחיות את הלילה. עצי הבננות משפילים קומתם לפני רוח משתוללת זו הפעם המאה ובכל זאת ננעצות העינים בעלים השסועים...
ופתאום צמרמורת: תנשמת ירדה בצריחה אחרי הפרפר, והשינים נוקשות זו לזו מקור. יש חשק לפתוח באש, לזרוק רימון ומיד להשמיע שאגה ולומר: "כאן אני החזק והשליט". לעת בוקר אתה מוליך גופה עייפה על זוג עצמות קפואות ומוריד מהגב את ידיד הלילה הכבד ונפרד ממנו: להתראות בלילה הבא! גם אתכם, רימונים, עוד אזרוק... אני מבטיח לכם. האור נדלק בחדר ופרצופים שבעי שינה מנהמים ברוגז: "כבה את האור..." "שכב כבר לישון".
אך אין דבר. השמירה עוד תימאס והתשוקה להכריז באש "הנה אני כאן" עוד תבוא על סיפוקה. רק סבלנות, לא הרבה, מעט.


נגבה, ט"ו בשבט תש"ח (26.1.48)
שלום לכם הורי ואחותי היקרים
... עתה אנסה לבקש מכם עוד דבר אחד קטן והוא כה פשוט: אל תדאגו!!! לשם מה הדאגה? מלאו גם את הבקשה הזאת והרביתם שמחתי פי שנים. ועתה, אמא, ספרי מעט: מה שלומך? איך המרגש, כמו שאומרים? תסלחי לי, אבל עוד טובה עשי לי: הרגישי עצמך בטוב והרבית שמחתי פי שלושה. ומה בכלל בבית? ספרי מעט חדשות. ומה שלומך, רינה'לה? רינה! לכי בשבילי לקולנוע. כשאבוא אחזיר לך את חובך ואני אלך במקומך. טוב? דרך אגב, אני עברתי כאן משלב של לימוד הציונות לביצוע ממשי, אם כי הלימוד נמשך. נתנסיתי בטיב הציונות בפרק העוסק בשאלה הערבית. ההקשבה בשעת הלימוד הראתה תוצאות טובות. אך על יתר הפרטים ועוד מעשיות - עם שובי הביתה. ומתי? לא אדע. ייתכן בעוד חודש, אולי פחות ואולי יותר, אחרי הכל "המדינה קודמת". נו, צריך לסיים. ייתכן שבשבוע הבא לא תקבלו מכתב. אל תדאגו, אנו עומדים לנסוע לחברינו... מיד שנגיע אכתוב.
היו בריאים, שלום וכל טוב לכולכם!
בנכם


14.3.48
... לך אבא, אני מוכרח להגיד שהייתי מבסוט ממכתבך האחרון. זה עידנים שלא כתבת - ולכן החלטתי מיד לכתוב לכם מתוך ידיעה ברורה שבאותו קו תנקוט בעקביות כלפי. נכון?
ולאמא: לו את כל לבי הייתי יכול לשלוח במעטפה זו אליך - הייתי עושה זאת. רק אל תדאגי והיי בטוחה כי בנך בריא ושלם ולדאגה בכלל אין מקום...
שלכם



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח