דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי גולוגובסקי ירחמיאל ירח ז"ל

בן טובה ועמנואל
נולד בגרמניה
בכ"ט חשוון תרפ"ח, 24/11/1927
בהכשרת רבדים
נפל בקרב במיבצע מכבי ב'
בה' אייר תש"ח, 14/5/1948
מקום נפילה: דיר איוב
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 21 בנפלו

קורות חיים

גלוגובסקי ירחמיאל ("ירח") בן עמנואל וטובה. נולד ב-24.11.1927 בהאלה שבגרמניה, עלה עם הוריו ב-1934.
בבית-הספר העממי בחיפה הצטיין בלימודים ובהנהגה וכשסיים לימודיו הוצעה לו סטיפנדיה ממחלקת החינוך להמשכת לימודים תיכוניים, אך ויתר על כך ברצותו לעזור להורים. למד חשמלאות ועבד בערבים. למד והתכונן עד שעמד בבחינת-בגרות בהצלחה.
היה חבר פעיל ואחר-כך גם מדריך בקן "השומר הצעיר" בחיפה ושימש מופת לחבריו ולחניכיו בהתמסרות רבה לרעיון ולמעש, דרש מהם הרבה ועוד יותר מעצמו, דרש וקיים. עבר מנעוריו את כל שלבי השירות ב"הגנה" בתקופת הדיכוי הבריטי. השתתף במבצעים ביגור, ביריה ועוד.
בינואר 1948 הצטרף להכשרה מגויסת של חברי תנועתו בכפר-מנחם, עמד בראשה ושמר על דמותה הרוחנית ועל כוננותה המעשית. משצורפה ההכשרה לאחד מגדודי הפלמ"ח השתתף בליווי שיירות לירושלים. משנשארו תקועים בעיר בגלל ניתוק הדרך אל השפלה השתתף בקרבות ובכיבושים בקסטל, שעפט, קטמון, שייך-ג'ראח ובהגנת העיר.
משהגיעתו הידיעה על שחרור חיפה כתב: "אכן עכשיו הגיע תורה של ירושלים. המצב כאן קשה יותר, אבל אני משוכנע שנוכל למשימה שתוטל עלינו. אנחנו נלחמים כאן באויב גדול וחזק מאיתנו. יש לנו הרבה פחות מאשר לו.. אבל ללא ספק נבצע את המשימה שהוטלה עלינו, כי אנחנו יודעים בדיוק מה היא המלחמה הזאת ואף נוכל לו.."
ביום הסתלקות הבריטים מירושלים והציפיה להכרזת המדינה יצא למבצע "מכבי", לפריצת דרך ירושלים אל השפלה, ובקרב ביום, 14.5.1948, הושאר פצוע קשה בשעת נסיגה מהסתערות על משלט דיר איוב, באזור שער-הגיא. כשחזרו כוחותינו, ביום המחרת, אל המקום לא מצאוהו עוד.
רק ביום 28.2.1950 הובא לקבורה להר-הרצל בירושלים, יחד עם כל עצמות החללים שהועברו משטח האויב באזור לטרון.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתבו האחרון

ירושלים 3.5.1948

אנו נמצאים כעת במועדון "מנורה". מכאן אפשר לכתוב. לא יזיק, נכתוב. משהו על חיינו חיי צבא כבר כתבתי. אך דעו חבריא, כדי להבין חיים אלה צריך לחיות אותם. רק עתה אני מתחיל להבין את התנהגות החיילים ביחס לסדר ונקיון. אנו חיים כאן מהיום למחר ולא מביטים הלאה. הלאה יש רק דבר אחד יקר (בעצם שנים) אחד וראשון הוא ההכשרה שלנו ועתידה, שני הם החיים של כל אחד ואחד, כי בלי קיומם ממילא אין הכשרה. חבל כאן רק על דבר אחד והם החיים, כי כל רגע אפשר לספוג את הכדור האחרון והכל נגמר.
לספר יש לנו חומר לימים. זה פחות מחודש מאז עזבנו את כפר-מנחם, אך עבר עלינו הרבה מאד. החברים הם חיילים טובים. הכתה שלנו מסתערת ומתקדמת גם מול אש וכדורים שורקים. אנו והכשרת נגבה בדרך כלל כתות מתפרצות בקו ראשון. יש לנו להתגאות על חברינו, כי אנו היחידים כמעט השומרים על צביון ההכשרה. החברים נמצאים לרוב בפעולה. מתחילים להתרוקן, אין רצון להעמיק לחשוב, אדישות להרבה תופעות, אין כל פעולה ומתח רעיוני או התענינות פוליטית. הדבר פשוט לא יתכן בתנאים הקשים שלנו.
ר. וב. מחלימים. הם כבר יורדים מן המיטות. אנו מבקרים אצלם בקביעות. ג. נפצע בשיך ג'רח, הוא מבריא ונמצא בקסרקטין עמנו.
דרישת חזק לכל הקן והגדודים מכל החברה.

חזק ואמץ
ירח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מירושלים הנצורה

לכל החברה חזק!

אתמול עלינו עם שיירה לירושלים. היה זה אחד הרגעים הגדולים והרגשניים ביותר בחיינו, אחת החויות שלא תשכח לעולם, כשם שהמבצע של ביריה אף הוא לא נשכח.
המונים עמדו בצדי הרחובות והריעו לכל מכונה. המכוניות עברו בשיירה. למעלה ממחצית השעה, כולן לא משורינות עמוסות מזון.
נשים בכו משמחה, זקנים וזקנות פרשו ידיהם בתפילה ונתנו קמיע לדרך צלחה. הגישו יין וקוניאק לכבוד הבאים. גם בעיני שלנו כמעט עמדו דמעות, כל הזמן נפנפנו בידים והרימונו את הנשק.
יש להבין, ירושלים נמצאת במצור, חוסר מזון ומים, אין סגריות ולא כל שכן שוקולד. על בשר חולמים וצורת ביצה כבר שכחו. שלושה שבועות לא באה שיירה (רק פעם באו מספר מכוניות) ועצם הפריצה (לא עבודה שלנו) משמשת עדוד רוחני וגם מטריאליסטי, הבאנו הספקה לשבועיים...

מחנה צבאי, אפריל 1948

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

לחניכיו

חבריה! מדבר אני כאן כרע, כידיד בוגר יותר, שחי בתנועה גם בגילכם. ואילו עתה תפקידי להובילכם בדרך התנועה. דרך קשה מלאת מכשולים. דרכו של עם עני, עם עתיק וגם חדש, המנסה לבנות לו מולדת.
דעו חברים ולעולם אל תמוש מלבכם צרת ישראל וצרת העולם כולו.
ארשנו לנו את העבודה, את הבנין כשותף בדרכנו. לכו בדרך זו. היו אנשי עבודה, הגנו על כבודה והשגיה. ואם בשלח תאחזו יהיה זה נשק טהור אשר לא ירצח מן המארב. נשק שנועד לבנין ולא להרס ולעולם העדיפו את האת על פני החרב. יחד עם זאת דעו לשמוח. דעו להיות צעירים. להיות אחים ומסורים זה לזה ולכל אדם, לכל נצרך.
חבריה! הכל פתוח לפניכם ואילו אתם לא תמיד יודעים לקבל את היפה והטוב. החשבתם פעם על כוחה של קבוצה מלוכדת, חמישה עשר אתם - זהו כח רב. ואילו אתם מעלים את הקטנות על נס ואת הגדולות מזניחים.
ולסכום מגמתנו צריכה להיות קבוצת חברים בתוך גדוד חברים וחברות, קבוצה אשר חיה עם התקופה, אשר פועלת, יוצרת, לומדת, עולה ומתעלה.
דצמבר 1946

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.