בנדור שלום אברהם אברום ז"ל

בן רפאל
נולד בוינה, אוסטריה
ב-7/7/1928
עלה ב-1939
גוייס ב-1946
יחידות: הגדוד הראשון, פל' ד', חטיבת יפתח
בהכשרת מעוז ב', 1946-1949
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949
נפטר ב-19/6/2014

קורות חיים

אברהם שלום נולד בווינה שבאוסטריה ב- 7 ביולי שנת 1928, למשפחה מתבוללת. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית הוכה שלום על ידי התלמידים האחרים בכיתה בנוכחות המורה, שלא התערב, ובעקבות זאת לא שב לבית הספר. בנוסף העסק של אביו הוחרם ולאחר מכן גורשה משפחתו מדירתה. ב-1939 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. שלום היה חבר במחנות העולים בתל אביב והצטרף להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ רביבים. ב-1946 התגייס לפלמ"ח ופעל במסגרת הפלי"ם. במלחמת העצמאות היה חייל הגדוד הראשון בחטיבת יפתח במסגרתה לחם נגד אנשיו של קאוקג'י במשמר העמק, בקרבות מלכיה ובמערכה על הנגב שהיה נצור על ידי הצבא המצרי. לאחר שיחרורו מצה"ל עבד בחקלאות לזמן קצר, אך לא מצא סיפוק בעבודה זו. ביוני 1950 הצטרף לשירות הביטחון הכללי, בהמלצתו של רפי איתן, שהיה מפקדו בצה"ל. תחילה שובץ כמאבטח אך ביקש לעבור לתפקיד אחר. ב-1952 התמנה למפקד יחידת המבצעים בירושלים וב-1954 יצא לשליחות מטעם "המוסד" בחו"ל. שימש סגן מפקד מבצע החטיפה של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל‏ איסר הראל תיאר אותו: "איש מבצעים מובהק, מתכנן מעולה, אדם בקי בכמה וכמה לשונות ובעל ניסיון בפעולות בחוץ לארץ"‏. בשנת 1962 היה סגן מפקד יחידת המבצעים וניהל את החיפושים אחר יוסל'ה שוחמכר‏. בהמשך התמנה לסגן ראש אגף ב"מוסד" ולראש אגף מבצעים בשב"כ. בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן מונה ב-1972 לראש אגף האבטחה, ומיסד וכונן מדיניות אבטחה כוללת לנציגויות מדינת ישראל בחו"ל כמו גם במטוסים וספינות. בשנת 1980 מונה לראש השב"כ. ב-12 באפריל 1984, לאחר השתלטות מחבלים על אוטובוס בקו 300 של "אגד", הורה שלום לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, להרוג שני מחבלים כפותים שנתפסו במהלך ההשתלטות של צה"ל על האוטובוס, מתוך עקרון שמחבלים לא יוצאים חיים מפיגועי חטיפה ומיקוח. יתום מילא את ההוראה והמחבלים חוסלו במכות. לאחר מספר ימים נודע לשר הביטחון משה ארנס שבידי העיתון "חדשות" תצלום שצילם אלכס ליבק ובו נראה אחד מהמחבלים מובל חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס והוא הורה על מינוי ועדת בדיקה בראשות האלוף במילואים מאיר זורע ("ועדת זורע"). אנשי השב"כ שהעידו בוועדה מסרו, בהוראת שלום, עדות שקר לפיה האשם ברצח הוא קצין צה"ל יצחק מרדכי שהשתתף בחקירת המחבלים לאחר שהורדו מהאוטובוס. כן ישב בוועדה יוסי גינוסר אשר סייע בתיאום העדויות מבפנים. המלצות הוועדה הביאו להעמדת יתום לדין משמעתי על שסטר לאחד המחבלים, ובהעמדת מרדכי לדין משמעתי על שהכה בהם באקדחו. הליכים אלו הסתיימו בזיכוי. באוקטובר 1985 פנו אל אברהם שלום שלושה בכירים בשב"כ, בהם המשנה לראש השב"כ ראובן חזק, ודרשו ממנו להתפטר מתפקידו בעקבות הפרשה. שלום סירב והדיח את חזק מהיות ממלא מקומו. בעקבות האירועים האמורים נוצרו בתוך השב"כ מחנות שתמכו מצד אחד בשלושה ומצד שני בשלום ומקורביו. על פי ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, הופעל לחץ מצד מקורבי אברהם שלום על עובדים לתמוך בראש השירות מול הפורשים. גילון טען כי בכיר בשב"כ המקורב לשלום פעל להחתמת עצומה בקרב העובדים למען אברהם שלום. השלושה פנו בפברואר 1986 אל היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר ומסרו לו את פרטי הפרשה הידועים להם. לאחר בירור, דרש זמיר את פיטורי שלום בתמורה לכך שלא יפתח בחקירה נגדו. שמעון פרס ויצחק שמיר שהיו אז ראש הממשלה וממלא מקומו בממשלת אחדות לאומית, תמכו בשלום וסירבו לדרישתו של זמיר‏. במאי 1986 הורה זמיר לפתוח בחקירה נגד שלום ואנשיו, בניגוד לעמדת הממשלה, תוך שהוא טוען שהוא בעל הסמכות הבלעדית להורות על חקירה‏. שמעון פרס ויצחק שמיר הביאו לעזיבתו של יצחק זמיר ומינו במקומו את יוסף חריש, אולם הסערה הציבורית שהתחוללה לא אפשרה סיום שקט של הפרשה. לקראת סוף יוני 1986 הוחלט לסיים את הפרשה בהתפטרות שלום ואנשי שב"כ אחרים שהיו מעורבים בפרשה תוך שנשיא המדינה חיים הרצוג מעניק חנינה לשלום ושלושה אנשי שב"כ נוספים עוד טרם העמדתם לדין. שלום הוחלף ביוסף הרמלין אשר שב לשירות לאחר שעמד בראשו בעבר. בבקשת החנינה שלו כתב שלום שחיסול המחבלים נעשה "בסמכות וברשות". לטענתו, פעל על פי הוראה מראש הממשלה יצחק שמיר שלא לתת למחבלים לצאת בחיים מפיגועי חטיפה ומיקוח. שלום גם טען שדיווח לשמיר על חיסול המחבלים לאחר מעשה. שתי הטענות הוכחשו בידי שמיר‏. ועדת בדיקה של הפרקליטות, בה היו חברים יוסף חריש, יהודית קרפ, עדנה ארבל ויצחק אליאסף, לא מצאה תימוכין לדבריו של שלום ואף הצביעה על סתירות בגרסתו של שלום‏. בסוף 1985 הוטל על שלום לישר את ההדורים עם ארצות הברית לאחר חשיפת הריגול של יונתן פולארד עבור ישראל. לאחר פרישתו מהשב"כ החל שלום לעבוד עבור קבוצת שאול אייזנברג‏, בהמשך היה דירקטור בתעשייה האווירית לישראל. כאחרים המעורבים בפרשה, בהם אהוד יתום שנבחר לכנסת, ויוסי גינוסר אשר שימש במגוון תפקידים ציבוריים, לא נמנע שלום מפעילות ציבורית ומהבעת דעתו ברבים. הוא היה חבר במועצה הציבורית של תנועת "המפקד הלאומי", והביע דעתו כנגד גדר ההפרדה בנימוק כי הפגיעה שזו גורמת בזכויות הפלסטינים עלולה להביא לטרור רב מזה שהיא עשויה למנוע. ב-30 בנובמבר 2003 התראיין שלום לעיתונות, וביחד עם שלושה ראשי שב"כ בדימוס אחרים, עמי איילון, יעקב פרי וכרמי גילון קרא לשרון להגיע להסכם עם הפלסטינים, ולהבין כי קיים צד שני לסכסוך, אשר סבלו הוא גורם מרכזי להמשך הסכסוך. אברהם שלום נפטר ב-19 ביוני 2014. המידע באדיבות ויקיפדיה ואתר שרות הביטחון.

אלבום תמונות