דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

סא"ל קנמון אינגבר עמוס פולי ז"ל

בן חיה ויעקב
נולד בעפולה, ישראל
ב-25/12/1925
גוייס ב-3/1944
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא", פל' ח', חטיבת הראל
תפקיד אחרון: מפקד פלוגה - מ"פ
שוחרר ב-1949
נפטר ב-29/7/1994

קורות חיים

עמוס נולד להוריו חיה ויעקב בעפולה ב-25 בדצמבר שנת 1925. ההורים עלו מפולין מהעיירה נג'רן בשנת 1919. שם המשםחה הוחלף מאינגבר לקנמון עם עליית ההורים לארץ. עוד טרם לידתו. התרגום אינגבר (זנגויל, ג'יג'ר) לקנמון נבע מאי הכרת התבלין. המשפחה התגוררה בקיבוץ מזרע עד היותו בן 4 שנים לערך. בגיל 4-5 עברו לעפולה, שם שימש האב יעקב קנמון כראש המועצה של ההנהגה. בגיל 6-7 גר בחיפה שם למד בכיתות  א'-ב'. בגיל 8-9 גר בכפר ויתקין, שם עבד אביו בפרדסים. המשפחה עברה עקב מחלת הקדחת שתקפה את אימו חיה, והמלצת ד"ר יפה לעזוב את האיזור "מוכה הקדחת". בגיל 10-11 גרו בכפר סבא, שם אביו עבד במועצת הפועלים. בכפר סבא למד בבית ספר יסודי "אוסישקין". בגיל 12-13 עברה המשפחה לתל אביב, אביו עבד בבניית לשכת המס של ההסתדרות. הוא למד בבית החינוך של ילדי העובדים ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה.  עמוס היה חבר בתנועת הנוער "גורדוניה" ולאחר מכן ב"שומר הצעיר". במסגרת לימודי הגימנסיה, גויס לארגון ה"הגנה" ואז גם התגבשה קבוצה מאיזור הרחובות: גורדון, פרישמן, ריינס - אשר לימים התגייסה יחד ל"הגנה" ולפלמ"ח, היוותה מאוחר יותר את הבסיס לרזרבה התל-אביבית של הפלמ"ח. בגיל 16 שנה עזב את הגימנסיה ועבד כנער שליח בסוכנות היהודית. בין השאר כשליח וכעוזר של דוד הורוביץ, לימים נגיד בנק ישראל. הורוביץ ניסה לשכנע אותו ללמוד כלכלה, כי המדינה צריכה מדענים/כלכלנים. עמוס חשב כי הפלמ"ח חשוב יותר. באפריל 1944 נסעה כל הקבוצה התל-אביבית באוטובוס לקריית ענבים כדי להתגייס לפלמ"ח. הגייס היה דוד כפרי מנען והם התגייסו לפלוגה ח' של הפלמ"ח. במסגרת הפלוגה שהו בקריית ענבים ועבדו בעבודות סבלות בתחנת הרכבת של ירושלים, העמסת פוטש [אשלג] מים המלח לרכבת בירושלים. כמו כן שהו ברמת רחל לאימונים ומגורים. עמוס עבר קורס מפקדי כיתות ברמת יוחנן ובג'וערה. בין לבין, הדרכה של חברי הכשרת גינוסר, סיורי מיפוי ברחבי הגליל לקראת ליל הגשרים. הדרכה בביריה, כחלק מקבוצה  של המחלקה הדתית של הפלמ"ח יחד עם סמלים יהודיים יוצאי הצבא הבריטי. הם נועדו לאמן יהודים במחנות הפליטים ובעיירות באירופה. הדרכה בביתניה את המועמדים ליציאה לשליחות של מסתערבים וצנחנים לאירופה. בליל הגשרים, יוני 1946 היה חבר בקבוצת ההטייה אשר פוצצה מטעני דמה קטנים במגרש הכדור רגל ליד טבריה. הדבר גרם לבריטים למהר לשם ולא לשים לב לפיצוץ הגשרים. ב"שבת השחורה" שהה בגנוסר ועסק הסתרת הסליקים. בסוף שנת 1946 יצא עמוס לרזרבה. הגיוס מחדש נתבצע עם פרוץ המאורעות לאחר החלטת הכ"ט בנובמבר 1947. היה מאבטח באיזור הפרדסים סביב בית דגן ומקווה ישראל. במסגרת זו נכח באירוע של רצח שבעת הנוטרים ליד יאזור ואף פיקד על חילוץ הגופות של ההרוגים מהשטח. ליווי שיירות לריושלים וארגון השיירות מתוך בית הקרן קיימת בתל אביב בצמוד לאליעזר אמיתי אשר היה אחראי על ארגון הפטרולים. השתתף בקרב סריס הראשון, בחודש מרץ 1948 מחלקת הרזרבה עולה לירושלים לקרית ענבים. עמוס משרת כמפקד כיתה. מפקד חטיבת הראל היה יצחק רבין וסגנו יוספלה טבנקין. הפלוגה שלהם הייתה הפלוגה המסייעת של הגדוד הרביעי. שימש כמפקד מחלקה וכסגן מפקד פלוגה במסגרת הקרבות לשחרור הדרך לירושלים. השתתף בקרבות הבאים: תפיסת המשלטים של רכסי קרית אילן וקריית ענבים. סייע בחילוץ שיירות שנתקעו, כולל השיירה של מכבי מוצרי ויענקלה סטוצקי שנהרגו. שהות בקריית ענבים, קרבות הרדאר, נבי דניאל, קרב הקסטל בו נהרג עבדל קאדר אל-חוסייני. שימש כמפקד יחידת המשוריינים של הגדוד ונלחם בערבים אשר ניסו לחלץ את הגופה. השתתף בקרב בית איכסה ונבי סמואל. היה בכוח הלוחם שנכנס להר ציון ולקטמון. השתתף בקרב ג'נרלי ובקרב בית מחסיר. לפני ירידת החטיבה לנגב, בלחץ של טבנקין, יצא לקורס קצינים, במטרה להדריך את המפקדים הצעירים ברוח הפלמ"ח [ראש גדול, שיקול דעת, אחריות ולא דרגים ופקודות וביצוע פקודות ללא שיקול דעת]. עמוס נשאר כמדריך בקורס הקצינים השני. בהמשך עבר להיות קצין הדרכה של פיקוד מרכז. בשנת 1951 השתחרר מצה"ל, כהמשך לשירות בפלמ"ח. הוא היה קצין הדרכה פיקודי וכן פיקד על פלוגה שישבה בין גזר למגדל צדק ונלחמה בגנבי עדרים. עם השחרור הוצב ל"מילואים" בהקמת חטיבה 10. המילואים הוגדרו כארבע ימים בשבוע בין 5 ל-12 בלילה והומרו אחר כן לשירות קבע. עבר קורס מפקדי גדודים תחת יצחק רבין. לאחר מכן מונה לקצין אג"ם חטיבה 10, בשנת 1952 עבר לאג"ם - מבצעים. בשנת 1953 שימש כסגן מפקד גדוד 13 בגולני. בשנים 1954-1958, קצין מבצעים פיקוד צפון, קצין אג"ם בהגמ"ר ומפקד גוש בכרמל. בשנת 1958 עזב את צה"ל ושרת במלואים כקצין אג"ם בהקמת אוגדה 36 וחזר לקבע. מפקד גדוד אצל אריק שרון, סגן מפקד חטיבה 9 וחטיבה 13. שנות ה-60 בפיקוד צפון. השתתף בכל הקרבות עם הסורים סביב המאבק על המים, בכנרת, החולה.  בשנים 1962-3 קצין אג"ם באוגדה הצפונית. שנת 1963 - מפקד מחנה 80. לאחר מכן הלך ללמוד בפו"ם ובאוניברסיטת חיפה. בשנת 1965 נסע בשליחות צה"ל לסיירה לאון כנציג הצבא במסגרת הסיוע להקמת צבאות מקומיים. שישמ כיועץ לרמטכ"ל. לאחר מכן עבר למלאווי וגם שם הקים את הגדנ"ע, נח"ל וישובים חקלאיים. בשנת 1970 השתחרר מצה"ל. שנת 1973 מלחמת יום הכיפורים, פעל להגנת שדה התעופה לוד ואבטחת המשלוחים הצבאיים. עם כיבוש העיר פאיד, עבר לפקד על האבטחה של שדה התעופה במשך מספר חודשים. פעילות אזרחית: מנכ"ל חברת אוטובוסי התיירות "יונייטד טורס". מנכ"ל חברת "עזרה ובצרון" והחברה לתיירות של עיריית תל אביב בזמן כהונתו של יהושע רבינוביץ כראש העיר. הקים ירחון לתיירות בשפה האנגלית בשם "Israel travel news"   וירחון בעברית שנקרא "התיירות בישראל". אירגן את יריד התיירות הראשון בישראל בהשתתפות סוכני נסיעות רבים מחוץ לארץ וגם נציגים מירדן ומקטאר. היריד ממשיך להתקיים גם היום. עמוס נישא לחברתו יהודית בשנת 1946 ונולדו להם שתי בנות נורית [נוקי] וטליה [טלי]. במהלך השנים נולדו 7 נכדים ו-12 נינים. עמוס קנמון נפטר מהתקף לב בגיל 69 שנים ב-29 ביולי שנת 1994.

מסרה את הפרטים: הבת, נורית אלף.

אלבום תמונות