דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

קנר מיאלו אוריאל ז"ל

בן מלה ומשה
נולד ברומניה
ב-13/4/1917
עלה ב-מאי 1937
גוייס ב-1943
שרת ביחידת הצנחנים
יחידות: יחידת הצנחנים, פלמ"ח
תפקיד אחרון: צנחן
שוחרר ב-1945
נפטר ב-י"ז ניסן תשמז, 16/4/1987
נקבר בקיבוץ רוחמה

קורות חיים

המוני חברים שבאו לוות את מילו בדרכו האחרונה ידעו מזמן את מצב בריאותו ואף על פי כן היו כאילו מופתעים, איכה נגדע פתיל  חייו של מי ששפע חדוות חיים כה רבה? הם באו להיפרד בלב כבד, מקומתו התמירה, מפניו האצילים והיפים מלאי הומור. אוריאל נולד ב-13 באפריל שנת 1917 בעיר הנפט פלוישטי שברומניה , אביו משה היה מתווך בעסקי קניה ומכירה, אמו מלה מבית לופסקו גידלה את ילדיה שני בנים ובת בבית מסורתי נאור באמידות יחסית רוב השנים. המצב השתנה סמוך לשנת 1934 כאשר מצבם הכלכלי התדרדר. את הסבים מצד אביו לא זכה מילו להכיר. לעומת זאת בית משפחת אמו השפיע השפעה גדולה על התפתחותו. במשפחתו של מילו נמשכה מסורת ציונית ארוכת שנים, סבו מצד האב נפטר בקושטא בשנת 1910 כאשר היה בדרכו חזרה מארץ ישראל לרומניה בה ניסה לחתום על עסקי קרקעות, אמה של סבתו הייתה בתו של ניסן בק, שהקים בירושלים את בית הכנסת 'תפארת ישראל' וניסן בק עצמו יסד בשנת 1883 בית דפוס בצפת. הספרות הציונית הייתה מצויה תמיד בביתו של מילו וכאשר עלה לארץ אחי אמו ריקו לופסקו  שהיה מוותיקי קבוץ שריד, הושפע מאוד מילו והתקרב אל השומר הצעיר. אוריאל למד בבית ספר עממי יהודי לבנים, בו למד עברית שעה אחת בשבוע, עם סיום הלימודים בתיכון בפלוישטי ושנה אחת באוניברסיטה בבוקרשט יצא בשנת 1935 לחוות ההכשרה ביאסי ואחר כך לפלוגת ההכשרה בבוקרשט בחודש מאי 1937 הוא נבחר בין חמישה מועמדים ראשונים לעלייה, החלוצים שלפני המחנה. לאחר שהות קצרה בקבוץ שער הגולן עבר מילו עם הגרעין לקבוץ 'העמל' בקריית חיים, הוא עבד שנה וחצי בנמל בקבוצת המכס, עד אשר נשלח לשרת כנוטר ליד המחנה הבריטי בעכו. בתחילת 1939 כאשר ראה הקבוץ את עצמו מתפרנס בעתיד מן הים , התנדב מילו ללמוד את מלאכת הדיג ועבד במשך שנה וחצי כדייג בעתלית, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנתיים הבאות הוא עבד בבית החרושת ללבנים נעמן עד שגויס להגנה לקורס מ"כים עד שנת 1942 הוא שירת כמדריך לטופוגרפיה בכפר ויתקין, באותו הזמן העלה בפניו משה דיין את רעיון קבוצת הצנחנים. מילו ודודו ריקו היו בין הראשונים שהתגייסו ליחידה מסוכנת זו, אך מילו נאלץ להמתין למעלה משנתיים עד אשר ניתנה לו ההזדמנות לצאת לרומניה, שאמנם כבר נכנעה באוגוסט 1944 אך הייתה נתונה עדיין במצב של תסיסה פנימית מסוכנת. הוא צנח צניחה עיוורת באזור העיר ארד ללא ידיעת המצב בחזיתות כשהוא עלול היה ליפול באזור הלחימה או בתחום השליטה של הגרמנים, מילו הצליח להגיע לבוקרשט ולתרום תרומה משמעותית לגיבוש ולפעילות התנועה, עד אשר הוחזר לארץ על ידי שלטונות הצבא הבריטיים, אוריאל יצא פעם נוספת לרומניה שוב במחתרת , הפעם בשליחות התנועה בין השנים 1945-1947. כאשר שב לארץ ב- 1947 צורף אל קבוצת החברים אשר החזיקה את בתי המלאכה בכפר ורבורג. בימי מלחמת השחרור הוא היה סגן המא"ז ב-1949 קיבל את חברת הנוער אשלים הבולגרית והדריך אותה שנה. במשך השנים הבאות עד לימיו האחרונים עבד בבית החרושת המברשת תחילה כמפעיל מכונה ואחר כך שנים ארוכות בתפקידי ניהול.
בדרכו המיוחדת היה מילו חלוץ שהעמיס על עצמו  ללא היסוס משימות מסוכנות ותפקידים קשים, כשראשוני השכבה יצאו להכשרה הוא היה שם, עמד במבחן המעבר לחיי עבודה ולחיים בצוותא, לאחר מכן התנדב בארץ למשימת הצניחה מסוכנת מאחורי קווי האויב באירופה הכבושה, גם בחיי היום השני האפור, של חיי הקבוץ היה בין אלה שפלסו דרכים לתעסוקות חדשות שהיו קשורות בהעזה והימור. הוא היה מחסידי בית הילל הזקן גם  בימים שכמעט כולנו התייחסנו אל עצמנו ואל עקרונותינו ברצינות מחמירה , כמעט תהומית. חדוות החיים שאפיינה את אישיותו הטביעה את חותמה על חייו בקבוץ. הוא מלא תפקידים בוועדות תרבות, השתלמות, עבודה, שימש כמזכיר קבוץ פעמיים וגישותיו ודרך טיפולו בבעיות שלא תמיד התאימו לאישיות הקולקטיבית של הקבוץ, לא ישרו בעיני חברים רבים והוא היה מודע לכך. מילו היה אהוב על החברים והילדים, על בני הקבוצות של ילדיו אירית ואפרים, על נכדיו ועל כול שאר בני משפחתו , אסתר רעייתו אשר נטלה על עצמה מלוא העומס של גידול הילדים בזמנים שהוא מילא שליחויות מחוץ לבית, בין היתר שלוש שנות פעילות במחלקת התעשייה של הקבוץ הארצי, היא הייתה שותפה מלאה בחייו בקבוץ במשך שנים ארוכות, סעדה אותו בשנים הקשות של אחרית חייו, היה עליה לגבור על העצבות הרבה שירדה עליו לעודד אותו ואת עצמה בפני הבלתי נמנע, וכאשר נדם לבו היה עליה לגבור על הריקנות שהותיר בלכתו.
במדינת העם היהודי שקמה בדורנו כבר נוצרו אגדות שיסופרו ברבות הימים. נושאי האגדות האלה יעוטרו בהילת גיבורים, אחד מהם חי אתנו, בינינו היה בשר ודם, אחד מאתנו, על כול החיוב והשלילה שבכול אדם, אך הוא הכריע הכרעה גורלית בחייו הכרעה אשר העלתה אותו אל הפסגה בו נוצרים המיתוסים, בבוא העת יספרו נכדינו וניניו את אגדת הראשונים שבנו את רוחמה, בתוך מסכת סיפורי הראשונים תזהיר דמותו של אוריאל תודות מעשיו שהיו חלק מן המיתוס הלאומי.
אריאל קנר [מילו] נפטר בי"ז נסן תשמ"ז, 16 באפריל 1987 והובא למנוחות בקיבוצו רוחמה.

המידע באדיבות אתר יזכור של קיבוץ רוחמה.

   

אלבום תמונות