דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

גטניו יעקב

בן מרים ומורנו-יצחק
נולד בתורכיה
ב-15/4/1926
עלה ב-1943
גוייס ב-1946
יחידות: חטיבת הראל, הגדוד השישי - "ירושלים", ליווי שיירות
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949

קורות חיים

יעקב גטניו נולד להוריו מרים ומורנו-יצחק באיזמיר שבטורקיה, ב-15 אפריל 1926, הבן השלישי מתוך 5 אחים. שמות הורי: מרים לבית קפויה, ואבא מורנו יצחק גטניו איך הגעתי לישראל: ניסיתי פעמיים לעלות לישראל, בפעם הראשונה נסענו שלושה חברים וניסינו להגיע לחאלב שבסוריה, במהלך הנסיעה ברכבת כוח אנגלינכנס לרכבת לעשות ביקורת מכיוון שניסינו לעלות לא ויזה לפלסיטנה עכבו אותנו בסוריה במעצר ואז החזירו אותנו לטורקיה בפעם השניה , עליתי לבד בגיל 17 וחצי לערך, נסעתי מאיזמיר לחאלב שבסוריה ואז לביירות. ישנו לילה אחד בבירות ואחרי כך נסענו דרך מעבר ראש הנקרה (שנסגר מאז) עם אוטובוס לחיפה לתחנת בת גלים ומשם לבית העולים של הסוכנות. המקום הראשון שהגעתי אליו בארץ היה בית העולים בחיפה בו שהיתי כחודשיים. כל היהודים שהגיעו באותה תקופה לארץ, עברו דרך הסוכנות. מבית העולים שלחו אותי ועוד שלושה חברים לקיבוץ בית אלפא. בבית אלפא עבדתי בהתחלה בגן ירק ובהמשך עבדתי בפלחה בעבודות שונות כמו לערום ולסגור חבילות קש. בהיותנו בבית אלפא למדנו עברית כל יום שישי. "בבית אלפא" הייתי 7 חודשים ומשם נשלחנו לקיבוץ "קבוצת שילר" על יד רחובות בקיבוץ אנחנו עבדנו בכל מיני עבודות קטיף של בננות ובציר ענבים. לאחר מספר חודשים נשלחתי לקיבוץ "שפיים" שם עבדתי עם שלושה גמלים אני וחבר משק היינו יורדים עם הגמלים לים ולכל גמל היו שני ארגזים והיינו צריכים למלא את הארגזים בחול ים עבה. בקיבוץ שפיים לימדו אותנו מטעם "ההגנה" לירות ברובה, ולזרוק רימונים. אחרי מספר חודשים בקיבוץ "שפיים" הצטרפנו לקבוצה מגבעת חיים ויחד הועברנו לפרדס חנה. בפרדס חנה קיבלנו מתחם של בנינים. במתחם גרנו עד שנצא ל"התישבות" בזמן שהיתי בפרדס חנה, קיבלנו הוראה לשלוח שלושה בחורים לפלמ"ח. אני הייתי בין שלושה בחורים, נשלחתי לקיבוץ גינוסר ליד כנרת. בגינוסר הייתה קבוצה של 30 חברים . בקיבוץ גינוסר עסקנו בפעילות משולבת חצי חודש עבדנו בקיבוץ וחצי חודש התאמנו בנשק מטעם הפלמ"ח. אחרי 10 חודשים נשלחנו לקיבוץ "כנרת" גם שם עבדנו חצי חודש וחצי חודש התאמנו. באותה תקופה מדריכים מטעם הפלמ"ח לימדו אותנו לעשות סיורים בלילה וקרבות פנים אל פנים (קפ"פ) כמו כן בכנרת עבדתי בבננות ובבריכות דגים וגרנו באוהלים. מכנרת אני ועוד 5 חברה נשלחנו ע"י הפלמ"ח למחנה זמני ב"קריית ענבים" ליד ירושלים. גם שם עסקנו בעיקר בעבודה בקיבוץ בסיורים בסביבה להכרת השטח. המגורים והאימונים בקריית ענבים היו ב-1947. בסוף 1947 לאחר החלטת האומות המאוחדות על חלוקת פלשתינה בין הערבים ליהודים משהוכרז על חלוקת הארץ, הפסקנו לעבוד והוצאנו את הנשק מהסליקים ומאותו תאריך התחלנו להילחם ולסייר באזור ירושלים וקרית ענבים. במסגרת הסיורים הוטל על החטיבה שלי (חטיבת "הראל" בפיקודו של יצחק רבין) ללוות משורינים שהובילו אספקת אוכל מיים ותרופות לירושליים. מ"באב אל ואד" לירושלים במסגרת פעילות ליווי השירות נפצעתי מכדור שחדר את המשורין ופגע לי ברגל. לקחו אותי לקרית ענבים לאשפוז של כשלושה שבועות. במסגרת הפסקת אש בין ישראל לפלשתינים חזרתי בחזרה למשק בפרדס חנה למנוחה. באותו הזמן הקימו את הגדוד השישי של הפלמ"ח במחנה 80 במחנה קיבלנו קיבלנו מדים של צבא הגנה לישראל והתאמנו בנשק אני הייתי אחראי על מקלע בנוני "בזה". אחרי זמן מה כל הגדוד נסענו להתישב באזור ירושלים והתישבנו בכמה כפרים ערביים, אני ישבתי בכפר "סריס", מושב "שורש" של היום. אני המשכתי לשרת עד 1949 ואז השתחררתי מצה"ל. במסגרת שירות מילואים בצה"ל, היה בחטיבת גולני, גדוד 13. שרת עם החטיבה במבצע סיני ובמלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים שרת בהג"א. קצת לפני השחרור בשנת 1949, הקבוצה שלי עלתה ל"עצמאות" והקמנו את קיבוץ ה"גושרים" בגליל המזרחי. בינתיים ההורים שלי הגענו לארץ ללא יכולת טובה להתפרנס . כדי לתמוך בהורים נאלצתי לעזוב את קיבוץ הגושרים ולעבוד בתור שכיר כרפתן בקיבוץ "גזר". שם פגשתי חיילת מהנח"ל בשם דבורה שמאוחר יותר הפכה לאשתי עד היום. ב-15 למרץ 1955 התחתנו בבית הכנסת הגדול בתל אביב בלווית קומץ משתתפים. אחרי החתונה המשכתי לעבוד בקיבוץ ואח"כ עברנו לפתח תקווה לדירה שכורה בפתח תקוה. בפתח תקוה נולדו שלושת ילדיי, שהאמצעי שבהם נפטר לפני כ 29 שנה. התחלתי לעבוד לעבוד כטפסן בחברת בנייה עד יציאתי לפנסיה. אחרי הפנסיה המשכתי לעבוד עוד כ- 15 שנה בארכיון בבית חולים שניידר, ומאז ועד היום אני עדיין מתנדב שלוש פעמים בשבוע באותו בבית החולים. יעקב גטניו מתגורר בפתח-תקווה.