דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

טלמון טיגרמן דניאל ז"ל

בן לאה-לולקה ומשה
נולד בירושלים, ישראל
בי' אלול תרפט, 15/9/1929
גוייס ב-1948
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל
יחידות: הגדוד העשירי, חטיבת הראל, מחלקת ג'יפים
תפקיד אחרון: סייר, מ"כ
שוחרר ב-1949
נפטר ב-ה' טבת תשסט, 1/1/2009
נקבר בקיבוץ רמת יוחנן

קורות חיים

דניאל טלמון בן לאה (לולקה) ומשה טיגרמן נולד י' באלול תרפ"ט  15.9.1929 בירושלים. עבר מבית אלפא לרמת יוחנן ב 1940. דניאל טלמון נולד בירושלים לאמא לולקה ולאבא משה, אח צעיר לרחל, אח בוגר לעמרם שיוולד לימים. בן חמש עבר לבית אלפא עם אמא ורחל, ומאז שזורים חייו בחיי הקיבוץ, ענף חסון מענפיו שותף לצמיחתו וחוסה בצלו: "הורי ילדו אותי לרגלי עץ זה", כתב, כשכל תקוותם ומשאלותיהם התרכזו ברצונם העז שאצמד לעץ, אחסה בצלו ואף אוסיף לטפל בו ולטפחו. זו היתה גם, אם ידעתי לקרוא נכונה, צוואתם היחידה, אותה השאירו לי בהלכם לעולמם, צוואה שכה יקרה לי ואני מנסה לקיימה במיטב יכולתי ומקווה שיהיה בי הכוח לעשות כן עד יומי האחרון. צעיר וקטן היה העץ בהביאם אותי אליו. לא רב היה צלו עדיין, לא תמיד מתק פריו וכאשר מתק לא תמיד היה בו די כדי לספק מאוויי כולנו. אך הוא גדל. אט אט, בעקשנות ובעקביות, שנה אחר שנה כאשר אנו, החוסים בצלו, והנאחזים בענפיו- עושים למענו ככל יכולתנו ואחדים מאתנו- אף מעל ליכולתם ולכוחותיהם".
על ילדותם המאושרת של דניאל ובני דורו למרגלות הגלבוע ולצדם של מעינות הסחנה הקיץ הקץ עם הפילוג בבית אלפא והמאורעות אשר קדמו לו.  "זכיתי להיות בכיתה הראשונה שאנשי מפא"י בבית אלפא הצליחו להציל מציפורני השומר הצעיר", סיפר, "היתה זו חוויה מיוחדת במינה. כל הכיתות שמעלינו היו בחברת הילדים שבהשפעת השומר הצעיר. היה זה סלע המחלוקת העיקרי בסכסוך בית אלפא. אנחנו, בני כיתה ד'-ה', קיבלנו מדריכה מהכשרת הנוער העובד, שהגיעה לבית אלפא בשנה האחרונה לפני הפילוג, וקיימנו השתייכות תנועתית בסודי סודות, כדי שלא לספוג מכות מהגדולים. בשלב מאוחר יותר, כשנתגלה הדבר, ספגנו באמת מכות, לעג וקנטורים... כתוצאה מכל אלה הגענו אל רמת יוחנן "מוכנים" מבחינה אידיאית...מעטים היו ילדי חברת הילדים שהגיעו הנה מבית אלפא ובוגרים מבני המקום. לפיכך, קובצו יחדיו בני מספר כיתות ומורה אחד, פולני, לימד אותם בצריף שבמרכז המשק. מאוחר יותר נבנה עבורם בית החינוך בגוש זבולון, שם למדו עד תום כתה ט'. בהעדר כתות המשך נשלח דניאל ללמוד בכתה י' בגניגר ובכתות י"א-י"ב בבית הספר החקלאי "כדורי". היה זה צעד ראשון בנתיב חיים ארוך של חקלאי מן השורה ולימים מומחה לרפת ומדריך חקלאי. בסיום חוק לימודיו התקבל עם בני כתתו לחברות בקבוצה. "כניסתנו לחברות לא היתה מנותקת מגידולנו במקום, מדרך חיינו כילדים. בשבילי חברת הילדים היתה כל עולמי, עולם ומלואו. נהלנו חברה עצמאית בהדרכת המבוגרים. זאת היתה מסגרת עם אחריות מלאה לחיי הילדים, שכללה את הלימודים, משק הילדים ובית הילדים. אני הייתי משוכנע שמעמד שיחת הילדים שווה למעמד שיחת החברים. הרגשנו שההורים והחברה כולה, מייחסים חשיבות לכניסתנו לחברות, הרגשנו את התרגשות הצבור עם כניסת דור הבנים לחברות. באופן כללי היה ברור לנו ולי לחלוטין שדרכנו ממשיכה בחברות ברמת יוחנן. הרגשנו בצפיות מצד החברים אלינו והרגשנו ברמת יוחנן ובחברים בית חם שברור שאנו שייכים אליו. אני האמנתי ומאמין עד היום בדרך הקיבוץ. התרגשתי במעמד הקבלה לחברות. ההמשך היה מקודש בשבילי. ומה היה על העץ?
"הוא העמיק שורש בקרקע הסלעית", מספר דניאל, "פיתח גזע עבה וחסון והצמיח צמרת ענפה בעלת פארות רבות ועלוה ירוקה וסבוכה. הוא צמח וגדל ואנו- צמחנו, גדלנו והתפתחנו עמו כאשר אנו נהנים מצלו ומפירותיו שהבשילו עם השנים ומשקים אותו בזיעתנו ולעתים גם בדמנו".
כנערים שגדלו בימי המדינה שבדרך ראו דניאל ובני גילו את ההיסטוריה מתחוללת לנגד עיניהם ואף נטלו חלק פעיל בפעולות ההגנה המקומיות. בימי הקרב על הרמה היה דניאל חבר בפל"ם, ואף זכה למקום של כבוד בתמונה המפורסמת של הלוחמים, אשר צרובה בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. דניאל השתתף בקרב על רמת יוחנן נגד כוחות דרוזיים ואחר. כן היה חלק ממשחררי העיר עכו. לאחר מכן התגייס דניאל לפלמ"ח ושרת במחלקת הג'יפים של הגדוד העשירי של חטיבת הראל. עימה פעל לשחור הנגב  ועד לאום רשרש הגיע. ומאז דניאל מגויס למשימות לאומיות ומקומיות, בארץ ומעבר לים. כבר סמכא בענייני רפת יצא ב-1952 לשליחות בארה"ב כמגלה עולם הרואה לראשונה בחייו תבל ומלאה: "מה אומר לכם", כתב לחבריו בקיבוץ, "רבים מדי הרשמים והחויות– ובפרט בשביל אחד כמוני, שזו לו הפעם הראשונה לצאת מהקבוצה ומהארץ ולהיקלע לעולם הרחב- בכדי שאוכל לתאר את כולם ואפילו את מקצתם. העולם גדול, גדול הרבה יותר מכפי שיכולתי לתאר לי בדמיוני לפני שיצאתי לנסיעה זו ורבים מאד הדברים היפים והמעניינים כאחת". ובקיבוץ- ידו בכל- בעבודות כפיים ברפת, בלול ובמדגריה ובתפקידי מפתח כמרכז משק, גזבר וכחבר בועדות. בשליחות המשק יצא לפעילות תנועתית בועדת החברה בתק"מ, היה מרכז סמינר רכזי משק במדרשת רופין, חבר בועידות התנועה ובמפלגה וגולת הכותרת- שליחות בפרו מטעם המחלקה לשירות בינלאומי במשרד החוץ. פלא שהוענק לו בשנת 1999 פרס העבודה?
ועם כל אלה- איש משפחה למופת, והבית עבורו- עולם ומלואו, מבפנים וגם מן החוץ, מראשון בני הבית ועד אחרון הפרחים בגינה. בן נאמן מאין כמותו לאמא לולקה ע"ה, בעל מסור לדליה ואבא משוגע, אבא ארך רגלים ורחב לב לדגנית, אמיתי ועפרה, ולתשעת הנכדים שהרחיבו עם השנים את השבט. כל חייו מעורב, קשוב לתהליכים ולרוחות הזמן ומביע דעה מצפונית ומנומקת, כשלנגד עיניו האדם כיחיד והחברה ככלל: "נתנה לנו הזדמנות ברגעים חגיגיים אלה", כתב לאחר חתונתם של עפרה ויוסי, "לחיות ולהיווכח שוב ביחודיות של חברתנו הקיבוצית וביכולתה להתגבר על כל מכשול. בתקופה זו, כשרבים חושבים על "שינויים" וחידושים, ראוי שנדע לעשות מאמץ כדי שלא יאבדו לחברתנו טעמה, ריחה ובשמיה היחודיים. מן הראוי לזכור כי השינוי עצמו אינו ערך. האדם הינו ערך. החיים הינם ערך ודרכו של האדם (ושל חברת בני האדם) בחייו- היא הנותנת להוויה, ליצירה ולמהות האנושית". דניאל היה נוכח כל כך בגובהו, בקלסתר פניו, בקולו הרועם, בדעותיו הנחושות המנוסחות עד לדק, בחריצות שאין שניה לה באחריות כי רבה, בנכונות להושיט יד ובהצנעת הלכת העומדת לכאורה בסתירה לכל אלה. חיים מפוארים חי דניאל, חיים השזורים בסיפור חייה של המדינה שבדרך ושל המדינה שבצמיחה, חיים רבי מעש, עניין ותוכן, חיים עתירי רוח ורוויי נחת. דניאל טלמון היה חבר בקיבוץ רמת יוחנן ונפטר ביום ה' טבת תשס"ט, הראשון בינואר שנת 2009. הובא למנוחת עולמים בקיבוצו רמת יוחנן.

הפרטים נמסרו על ידי המשפחה ובסיוע אתר רמת יוחנן - בצרור החיים.


אלבום תמונות