דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

ברנט בנימין ז"ל

בן קורנליה ואלכסנדר
נולד בצ'כוסלובקיה
בי"ג אב תרפח, 30/7/1928
עלה ב-5 יולי 1948
גוייס ב-6/7/1948
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל
יחידות: הגדוד הרביעי, חטיבת הראל, גח"ל 48
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1950
נפטר ב-כ"ח אדר תשלז, 18/3/1977
נקבר בקיבוץ רמת יוחנן

קורות חיים

בנימין ברנט בן קורנליה ואלכסנדר ברנט נולד בי"ג במנחם אב תרפ"ח, 30 ביולי 1928. הוא נולד בעיר טורנה בצ'כוסלובקיה ובית הוריו היה בית יהודי מסורתי ועם זאת קיבל בנימין את השכלתו בבית ספר ממשלתי כללי. אביו היה סוחר בדים אמיד. כבר מראשיתם לא האירו החיים לבנימין את פניהם. בן 12 שנים היה עת פרצה מלחמת העולם השנייה. כאשר מלאו לו 15 וחצי שנים, נלקח למחנה כפיה באוקראינה ומשם למחנה מטהאוזן. הוריו ואחותו ניספו באושוויץ ואילו חייו שלו ניצלו הודות לדודו שהיה רופא ושהה יחד איתו במחנה. כרופא היו לו תנאי מחיה טובים יותר וכך יכול היה לדאוג לנער. שנותיו של בנימין במחנה ההשמדה והמראות להם היה עד, הותירו בו צלקת שלא כהתה עד אחרון ימיו.

בחמישה במאי 1945 כששוחרר המחנה ביד הצבא האמריקאי, חזר בנימין לעירו בצ'כיה אך לא מצא איש מבני משפחתו בחיים. לנוכח החורבן שנגלה לפניו, גמלה בו ההחלטה לעלות ארצה. הוא הצטרף להכשרה בתנועת "המכבי הצעיר" ובשנת 1946 החל מסעו לארץ ישראל. אך בכך לא תמה מסכת יסוירו. לאחר נדודים בארצות אירופה, עלה בנימין על אנית מעפילים "תיאודור הרצל" הרעועה שעשתה דרכה ארצה. ברביעי באפריל 1947, הגיעה האונייה לחופי תל אביב, אולם בטרם באו אנשי ה"הגנה" לסייע בהרודת המעפילים לחוף מבטחים, הקדימה אותם אוניית מלחמה בריטית ולאחר קרב נשלחו המעפילים, ובהם בנימין, לקפריסין. פעם נוספת מצאו עצמם אנשים אלו, משארית הפליטה של יוהדי אירופה, מאחורי סורג ובריח.

בליל ב-5 ביולי 1948, זמן קצר לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ועם פתיחת שערי הארץ לעליה לעברית, ולאחר למעלה משנה במחנה מעצר בקפריסין, זכה סוף סוף בנימין לעלות ארצה. עם שחר, שעות ספורות אחרי רדתו מסיפון האוניה, התגייס לפלמ"ח, לחטיבת הראל, והשתתף בליווי שיירות לירושלים הנצורה.

וכך סיפר בנימין: "...מגיעים ארצה ב-5.7.48 בשעה 2:00 בלילה, ב-8:00 בבוקר עולים לאטובוס צבאי וב-10 נהפכים לחיילים, מתנדבים לפלמ"ח. למחרת אנו ביער חולדה כפלמ"חניקים בחטיבת הראל, גדוד 4-הפורצים- 'ראשונים תמיד אנחנו'...".

בשנת 1950 השתחרר מהצבא והצטרף לקבוצת גניגר. הוא עזב את הקיבוץ לזמן מה, התחתן, התגרש ושב לגניגר עם בתו היחידה עדינה. בשנת 1961 באו האב ובתו לרמת יוחנן, אולם גם כאן לא היו חייו קלים - הסיוטים רדפו אותו והזכרונות השפיעו השפעה עמוקה על אופיו ועל אורח חייו, בתקופה בה לא ידעה עדיין החברה הישראלית כיצד להכיל את המשא הכבד שנשאו עמם ארצה ניצולי השואה. במרוצת השנים עבד בנימין במטעים, בלול ובחצרנות. בשנת 1969 הוא נשא לאשה את קלרה אשר באה להיות לצידו עם בתה ציונה.

בשנותיו האחרונות חלה וככל שהלכה מחלתו וקשתה, התרחק בנימין כליל מחיי החברה והטיפול בו נותר בידי קלרה, רעייתו, שדאגה לו במסירות עד אחרון ימיו. צעיר לימים הלך בנימין לעולמו והוא בן 49 שנים בלבד. תמה מסכת חייו המיוסרת. לעולם לא נדע אם היתה זו מחלתו או משא  הגורל שרבץ על כתפיו שהכריעוהו לבסוף.

סיפור חייו הובא באדיבות ארכיון קיבוץ רמת-יוחנן.