תנורי משה מוסה ז"ל

בן חנה ודוד
נולד בפתח תקוה, ישראל
ב-18/3/1926
גוייס ב-1943
יחידות: פל' ו', פלי"ם, הגדוד השמיני - "הנגב הדרומי", חטיבת הנגב, המוסד לעלייה ב'
בהכשרת שער העמקים
תפקיד אחרון: קשר
שוחרר ב-1949
נפטר ב-14/7/2012
נקבר בקיבוץ נירים

קורות חיים

משה נולד בפתח-תקווה, ארץ ישראל ב-18 במרץ 1926. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח להכשרת גדוד ניר ב"שומר הצעיר", בשער העמקים ובניר דוד. בשנים 1943-1944 היה טוראי בפלוגה ו' בקיבוצים הללו. בחודשים אפריל-מאי-יוני 1946, עבר קורס אלחוט במורס בג'וערה שהופסק בגלל השבת השחורה ב-29 ביוני 1946. בשנים 1947-1948 היה פעיל במוסד לעליה ב' וברכש. שרת כאלחוטאי על אוניות הרכש "לריסה" ו"שיאו" שהגיעו מאיטליה.

משה אף הספיק לשבת בבית סוהר באיטליה בשנת 1948. במלחמת העצמאות גויס לגדוד השמיני בחטיבת הנגב בפיקודו של חיים בר-לב והיה אחראי על הקשר.

במלחמת יום הכיפורים גויס לצה"ל כאלחוטאי באזור.

משה תנורי היה חבר קיבוץ נירים. עבד שנים רבות ברפת וניהל אותה ופעל גם בתפקידים משקיים וחברתיים: גזבר, הנהלת חשבונות. משה תנורי נפטר ב-14 ביולי 2018.

דברי פרידה של בני מהמשפחה מאתר קיבוץ נירים:

אם אני צריך לנסות ולאפיין את אבא במספר מילים, אז אומר שהוא התנהל בשני צירים במקביל:
טובת הקיבוץ והדאגה לעתידו לצד המחויבת הברורה והטריוויאלית למשפחה.
אבא תרם ככל יכולתו בעבודה שנים רבות ברפת, בגזברות ובהנהלת חשבונות, תוך שתרם גם לצד החברתי של הקיבוץ כמזכיר ובין לבין ולאחר מכן המעורבות בכל הנעשה בקיבוץ, אם בהשתתפות בשיחות קיבוץ ובשנים מתקדמות יותר בשיחות המשפחה כדי להתעדכן בהכל. עד לאחרונה ממש ועל אף מצב בריאותו הרעוע, אבא התעניין בנעשה בקיבוץ.
כשסיפרתי לו לפני חודשיים שהוחלט לעצור למשך שלושה שבועות את מכירת הגזר לרוסיה, כתוצאה מעודפים גדולים, הוא שאל אותי: למה אתם לא מתכנסים לפני הזריעה ומחליטים כמה לגדל על מנת למנוע עודף... מה שאנחנו בני ה-50 לא השכלנו לבצע מציע לי אבא בן 86, חולה אלצהיימר שמוטרד מהקיטון בהכנסות המשק. עוד לפני כחודש בבית החולים , עניין אותו כמה טון חיטה קצרו ואיך זארה מסתדר בבית האריזה החדש.
אני זוכר את כל המפגשים עם בני המשפחה, קרובים ורחוקים ותמיד תמיד הם יצאו מכאן תחת ההרגשה שבנירים הכותנה הכי טובה, הגזר הכי כתום והפרחים הכי יפים בארץ... בסיטואציה אחרת, אבא יכול היה להיות מנהל שיווק.
לאבא לא היו חיים קלים בהיבט הבריאותי, הוא איבד עין באסון עין-גדי כשתחמושת ורימונים התגלגלו למדורה. בהיותו הפלמ"ח הוא עסק באופן בלתי חוקי בהבאת עולים חדשים לארץ, והוא לא "טופל" בידידות רבה מדי בבית הכלא באיטליה, שם נכלא לחצי שנה לאחר שנתפס. בעשור האחרון עבר ניתוח מעקפים ללב שצינורותיו קצת נסתמו ובשנים האחרונות חלחלה וחדרה לחייו ולחיינו מחלת האלצהיימר. אבל על כל אלה, אבא לא התלונן והתמודד עם כל הקשיים בשקט, ללא דרישות מיוחדות כמו בכל חייו: שקט, צנוע וישר.
דאגתו הגדולה של אבא לבריאות אמא והבנות, הטרידה אותו ללא הרף. אני מניח שסיטואציה כזו יכולה לפרק משפחות אבל אבא, כנראה, בנוסף שלכך שהטמיע בנו את התנהגות "כבד את אביך ואמך", תרם לנו לא מעט לכידות ושיתוף.
אני לא אוהב את המשפטים הבנאליים האלה שלפעמים אומרים בטקס כזה: אילו אבא היה יכול היה אומר: ובכל זאת אני מרשה לעצמי לחטוא בכך ולהגיד לכל הגורמים בנירים שליוו אותנו בשנה האחרונה - עזרתם לנו מאוד ומגיעה לכם הרבה תודה מאתנו.
דרור

הפרידה קשה מאוד,
אתה בטח מבין, אבא, שאין מילים גם אם התכוננתי לרגע בו נפרד ואתה תגאל מייסוריך, זה תמיד מפתיע ותופס אותנו לא מוכנים - בשבועיים האחרונים כבר ידעתי וראיתי שלא בטוח כי תתאושש, בשקט הזה שלך - לא מתלונן לא מקטר, מקבל את הקושי, היה קשה לראות אותך חסר אונים וסובל כל כך, ניסינו לעזור במה שרק יכולנו - ולא תמיד הצלחנו.
אם לחזור אחורה בזמן - לילדות המאושרת והשמחה שידעת להעניק לנו יחד עם אמא וליצור משפחה חמה וטובה היודעת לתמוך ולפנק ויודעת גם לצחוק על הכול כשצריך.
החוזקות שלך מלוות אותי גם היום ומהוות עבורי סימני דרך לחיים.
היית אבא חם ואוהב אכפתי ודאגן עד בלי גבול.
כילדה נהנתי מסיפורי הגבורה שלך עליהם גדלתי ונהנתי כל פעם מחדש לשמוע עוד סיפור ש"אסור עדיין לדבר בו", צחקתי על הסודיות שאפפה סיפורים אלה, ותמיד ניסינו כולנו לשכנע שכבר מותר לגלות. לא הצלחנו כמובן...
זוכרת את הטיולים שלנו לרפת, והעזרה בלספור את הפרות הדורשות, בכלל רוב תמונות הילדות שלי הן איתך ועל כתפיך ברפת נירים - שכה אהבת.
כנערה פרשתי כנפיים די מהר לתנועה להדרכה לשנת שרות ולצבא - לא תמיד ידעת איפה אני, אבל ידעתי שאתה סומך עלי כי הפסקת לשאול: יש לך כסף? את יודעת באיזה אוטובוס לנסוע? וכו', שאלות מתישות שכל הורה שואל.....
היית איתנו ועם ילדי שנולדו סבא למופת. נכדיך שנהנו מאוד בילדותם לבלות עם סבא מצחיק כזה שבא לעשות בייבי סיטר ומיד נרדם על הכורסא ועוד נוחר לו בהנאה... סבא שבא לספר סיפורים מרתקים ולא רק ביום העצמאות.
ברגעים הקשים שעברת ואנחנו אתך ניסיתי לחזור לתמונות הילדות כדי לזכור אותך כמו אז - בריא, חזק ואופטימי - נראה שרוב הזמן החזקת באופטימיות הנצחית שלך - עד שחולשת הגוף הכריעה אותך.
כולנו כאן אבא - כל המשפחה הגדולה, אמא הילדים הנכדים וגם הנינות של חן ויערה. אנחנו אוהבים אותך, ואתה חסר לנו, נוח על משכבך בשלום.
נורית

אלבום תמונות