סלומון יעקב יענקל'ה ז"ל

בן רחל ומרדכי
נולד בטרנסילבניה
בכ"ז אייר תרע"ו, 3/5/1916
עלה ב-1924
גוייס ב-5/1941
יחידות: פלי"ם, הגדוד הרביעי, משמר החופים
תפקיד אחרון: מפקד ההגנה במזרח אירופה
שוחרר ב-1949
נפטר ב-כ"ט תשרי תשכ"ד, 17/10/1963
נקבר בתל אביב

קורות חיים

יענקלה נולד להוריו רחל ומרדכי בכ"ז אייר תרע"ו, 30 במאי 1916 בטרנסילבניה. הוריו היו שומרי מסורת ועובדי אדמה. המשפחה הייתה אמידה והפעילה מספר תחנות קמח בסביבה החקלאית לרווחת החקלאים. בשנת 1920 עלה האב ארצה לבדוק את האפשרות להתיישב בארץ ישראל. ב-24 באפריל 1924, המשפחה עולה ארצה ומגיעה לכפר גדעון בעמק יזרעאל, למרגלות הרי נצרת. המשפחה הקימה משק חקלאי למופת: עדר כבשים, רפת חלב, שדות חיטה, תירס, שעורה. היו גם ג'מוסים לחלב. בית המשפחה היווה מוקד התכנסות של חקלאיי האזור בדרך לנצרת לתחנת הקמח. החיים הטובים נמשכו עד למאורעות תרפ"ט, קייץ 1929. עקב קשיים כלכליים עברה המשפחה להתגורר בירושלים בגבעת שאול. גם שם הייתה רפת חלב עם פרות. יענקלה לומד להכיר את חיי העיר המיוחדת, עם הסימטאות, הדרכים והאנשים. הוא לומד בבית ספר "תחכמוני". בשנת 1934 עברה המשפחה למקום החדש בפתח תקווה. ההורים קיוו כי הגיעו לשקט ונחלה. הקימו פעם נוספת משק עם רפת חלב גדולה. המשפחה התרחבה. ויענקלה נכנס לארגון ה"הגנה" בפתח תקווה. גיסו אברהם שור הכניס אותו ל"עניינים הסודיים". יענקלה עבד במשק ההורים והתאמן בה"הגנה". באפריל 1936 החל המרד הערבי וחייו של יענקלה השתנו. הוא הצטרף לפעילות הביטחונית והיה מראשוני הפו"ש. עבר קורס מפקדים של הפו"ש בדצמבר 1937 בכפר ויתקין, בפיקוד יוסף רוכל [אבידר]. בפקודת יצחק שדה גייס חברי הגנה לשורות הפו"ש. היה מפקד 'הקו הדרומי', אליו צורפה מחלקה של 'פלוגות הלילה' (SNS). השתתף בפעולות במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט וכן בעלייה לחניתה. שימש כמפקד שפלוגה בפו"ש בגוש השרון. בקייץ 1939 שימש כמדריך בקורס מפקדי המחלקות של ה"הגנה", ביבניאל. כתוצאה מחשש שמא ייעצרו האנשים הוחלט להעבירם לאזור ג'וערה במסע רגלי. אך עקב תקלות ויציאה מאוחרת, נתגל והאנשים באור יום באזור נחל תבור על ידי חיילי חיל הספר העבר ירדני ונעצרו. מ"ג חברי ההגנה הובאו לכלא עכו ב-5 באוקטבור 1939. בכל תקופת המאסר, משמש יענקלה כ"מוכתר" הקבוצה. כפה והאוזניים של האסירים מול הסוהרים הערביים והבריטים. היותו דובר ערבית סייעה מאוד. בסופו של דבר, שוחררה הקבוצה ב-17 בפברואר1941. יענקלה מצטרף מחדש למפקדו הנערץ יצחק שדה ומתמנה כמדריך פלוגתי בפלמ"ח מחודש מאי 1941. בשנת 1942 התמנה כמפקד קורס ארצי לספורט שימושי בפלמ"ח. שם התגלה כאיש ארגון ומנהל מהמעלה הראשונה. הוא הכניס את עניין הספורט לפלמ"ח באופן ממוסד ומאורגן. לאחר מכן, נתמנה כקצין לתפקידים מיוחדים במטה הפלמ"ח ובמסגרת זו פעל במהלך שנת 1943 לגיוס מתנדבים למשלחת השליחים-הצנחנים, אשר נועדה לצאת במסגרת המודיעין הבריטי לאזור הבלקן ואיטליה. עוד קודם לכן בינואר 1943, מונה כמפקד הקורס הימי הראשון בקיסריה. בראשית 1944 התמנה כמפקד פלוגת נוטרי החוף [משמר החופים] הדרומית, מנחל תנינים באזור חדרהו עד נחל רובין [אזור קיבוץ פלמחים] בדרום. התפקיד העיקרי היה לשמור על גזרת החוף עם תצפיות וסיורים רגליים ורכובים. בסוף שנת 1944 פרקו הבריטים את המסגרת הזו, יענקלה קבל את תפקד חייו בפלמ"ח. מפקד הגדוד הרביעי, הוא גדוד המטה של הפלמ"ח. הגדוד הכיל את היחידות: מחלקת הטיס, הפלוגה הימית, המחלקה הגרמנית, המחלקה הערבית, המחלקה הבלקנית, הצנחנים ופלוגת הסיור של המטה, פלוגה ז'. עם סיום מלחמת העולם השנייה, החל היישוב להתמקד בנעשה בקרב יהדות אירופה אשר נותרה חבולה, רצוצה ופגועה. יהודים התרוצצו בכל מקום, ללא משפחות, מקום מגורים ועבודה. חלקם שוכן במחנות העקורים ברחבי היבשת. יענקלה נקרא אל הפיקוד העליון ונתמנה כמפקד ארגון ה"הגנה" בהונגריה, רומניה וצ'כוסלובקיה. הוא יצא לדרכו ב-24 בנובמבר 1946. הוא מתמקד במזרח אירופה (הונגריה, צ'כיה ורומניה) ומקים יחידות הגנה מקומיות. ממארגניה המרכזיים של העלייה הגדולה של ה"פאנים". הוא פועל בצמוד עם נחום שדמי, מפקד ההגנה באירופה היושב בפאריז ועם ישראל כרמי. הוא מצליח לגייס שליחים פלמחניקים עבור מחנות האימונים וביניהם: חיים גורי ורבים נוספים. בין לבין, גם עסק בפרשה העצובה של מותה של חנה סנש, אותה גייס בזמנו לפלמ"ח. הם ביקרו בקבר בבודפסט, חקרו ובררו אודות קורותיה בבית הכלא עד יום הוצאתה להורג. בקייץ 1948 לאחר שהמלחמה כבר החלה בארץ ישראל, ניסה יענקלה לשוב להצטרף לחבריו בחזית הלחימה. אך הוא נאלץ להישאר מאחור והצליח לארגן קורס צניחה בפיקוד חיים גורי ובהשתתפות מתנדבי מח"ל ופלמניקים על אדמה צ'כיה. לאחר מכן ניסה להקים בריגדה צ'כית של מתנדבים אשר הייתה אמורה לצטרף לכוחות בארץ ישראל. בסופו של דבר, שב ארצה בספטמבר 1948 ומאחר לא קיבל תפקיד רשמי הצטרף לחברו-עמיתו יצחק שדה בחטיבה 8. לאחר שיחה עם דוד בן-גוריון, הבין כי דרכו הצבאית חסומה וב-24 בדצמבר 1948 סיים את פעילותו הביטחונית. פעילות אזרחית: יענקלה החליט לשוב לחיים הקודמים שלו, כחקלאי. הוא קיבל חלקת שדה באזור שייך מוניס מצפון לירקון והקים חווה חקלאית לצד עסק של ייצור מחצלות מקש. בתקופה זו החל גם את יחסיו הקרובים עם בת זוגו, זהבית לבית גרבר. בחודש יולי 1953 בנוכחות קהל רב, נישאו זהבית ויענקלה בבית המשפחה בשייך מוניס. עם השנים התרחב העסק של המחצלות. במקביל הגיעו הילדים: עמוס נולד באחד ביוני 1955, מיכל נולדה ב-22 במרץ 1958 ובן הזקונים, מוטי, נולד ב-23 ביוני 1963. משפחה עליזה ומאושרת אשר תכננה לעבור ולהתגורר בנצרת עילית ולהמשיך ולפתח את העסק המשפחתי. הכל נקטע באיבו, ביום חמישי כ"ט בתשרי ה'תשכ"ד, 17 באוקטבר 1963. יענקלה החליט לנסוע לבקר את המפעל החדש בנצרת ובאותה הזדמנות להחזיר את אמו רחל לכפר ביאליק, אל אחותו שפרה. בדרך אל חיפה על כביש הישן ליד הכניסה למושב הבונים, אירעה התאונה הקטלנית. יענקלה ואמו נהרגו במקום. זהבית ושלושת ילדיה נותרו לבדם. יענקלה נקבר ביום שישי ל' תשרי ה'תשכ"ד לצד אמו רחל. בן 47 שנים היה במותו. הפרטים הובאו מתוך חוברת ההנצחה אשר הוציאה זהבית דרור-סלומון לזכרו של בעלה יענקלה סלומון.

אלבום תמונות