אלוף שמחוני אסף ז"ל

בן יהודית ומרדכי
נולד במושב נהלל, ישראל
בט"ו תשרי תרפ"ג, 6/1/1922
גוייס ב-5/1941
יחידות: פל' א', הגדוד הראשון, חטיבת יפתח
תפקיד אחרון: מפקד גדוד - מג"ד
שוחרר ב-1956
נפטר ב-ב' כסלו תשי"ז, 6/11/1956

קורות חיים

ציוני דרך
אסף שמחוני נולד בנהלל ובגר בתל-יוסף.
ב-1938 הצטרף ל"הגנה". התנדב לפלמ"ח עם הקמתו ב-1941 והשתתף במבצעי לוחמה זעירה, העפלה, פיקוד והדרכה.
במלחמת העצמאות לחם בכל קרבות הגדוד הראשון של חטיבת יפתח כמ"פ, סמג"ד ומג"ד. לאחר המלחמה מונה למח"ט יפתח ומפקד חט' 17.
ב-1951 מונה למח"ט "גולני" וכעבור שנה למ"מ אלוף פיקוד הצפון.
לאחר מכן כיהן כעוזר ראש אג"ם במטכ"ל וכממלא מקומו.
באוגוסט 1956 מונה לאלוף פיקוד הדרום והכינו ל"מבצע קדש"; במהלכו פיקד על כוחות צה"ל בדרכם לניצחון המזהיר על צבא מצרים, כיבוש חצי האי סיני ומצרי אילת.
נספה בתאונת מטוס בליל ה-6 בנובמבר 1956, בתום המבצע.
סיפור חייו:
אסף נולד במושב נהלל ב-6 באוקטובר 1922 בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. בן בכור ליהודית ומרדכי שמחוני, דור חמישי לעובדי אדמה מושרשים מהמושבה "שדה מנוחה" בחבל "חרסון" באוקראינה. סבו מצד האם, ר' משה יבזורי, היה משכיל, רחב אופקים וציוני נלהב; ביתו היה מקום מפגש למשכילים ונוער בני המושבות היהודיות, ששאפו לעלות לארץ ולחונן את אדמתה. הוריו עלו ארצה בשנת 1921, ונמנו על מייסדי המושב נהלל. אמו הייתה פעילה בכירה בתנועה הציונית, במוסדות ההסתדרות הכללית וחברת הכנסת הראשונה. אביו היה עובד אדמה ובונה מכונות חקלאיות מחונן. בשנת 1931, בהיותו בן 9, עברה משפחתו לקיבוץ תל-יוסף בעמק יזרעאל. אסף למד בבית הספר המשותף עין חרוד - תל יוסף. כבר בצעירותו התבלט ביוזמתו ובתרומתו לחברה; התמצא בכל שטחי העבודה בקיבוץ ובמיוחד בענפי החקלאות ובמכונות חקלאיות; כן עסק בספורט וניגן בחצוצרה בתזמורת כלי נשיפה של הקיבוץ.
בתקופת "המאורעות" בשנים 1936-1939, בהיותו בן 16 בלבד, הנהיג מרד בנים נגד הישיבה ה"פאסיבית" על ספסל הלימודים. אסף אמר כי "בימי רצח ודמים, עת משתוללות כנופיות ערביות בהתקפות על יישובים יהודים, לא לנו הנוער לעסוק בתורה ולחבוש את ספסל הלימודים, בעוד ההורים מגינים על הבית. עלינו לצאת החוצה ולקדם את פני האויב". אסף סבר, כי מדובר בשאלה מצפונית ולכן אין לקבל את דעת הרוב באסיפת החברים. "לכשיונח לנו מאויבינו נוכל להמשיך בלימודינו ובעבודתנו באין מחריד" קבע.
ב-1938 הצטרף לארגון ה"הגנה" והשתתף באופן פעיל בהגנה על ישובי האזור מפני התקפות הערבים. אסף היה מראשוני המתנדבים לפלמ"ח, עם הקמתו במאי 1941. חודשיים לאחר מכן, השתתף בפעולה בסוריה (רמת הגולן של ימינו) שמשימתה היתה ניתוק קווי הטלפון של הצבא הצרפתי, ששיתף פעולה עם השלטון הנאצי. זאת כמהלך מקדים לכיבושה ע"י כוחות בעלות הברית.
ב-8 ביוני 1943 נשא לאישה את דלילה (בתם הבכורה של יונה וזאב און) ונולדו להם שלושה בנים: יואב, אבנר ויפתח.
בשנתיים הראשונות שלו בפלמ"ח פעל אסף כמ"כ וכמדריך במסגרת יחידתו בעמק יזרעאל, בגליל העליון ובנגב. בשנת 1944, עבר קורס מ"מ של ה"הגנה", ומונה למפקד היאחזות הפלמ"ח הראשונה בבית-קשת בגליל התחתון.
ב-1945 מונה אסף למפקד גדודי הנוער (גדנ"ע) באזור חיפה; הוא רתם אותם למאבק נגד הבריטים שמנעו כניסת מעפילים לארץ ישראל. ב-29 ביוני 1946, ב"שבת השחורה", נעצר ע"י הבריטים. ישב במעצר ברפיח במשך חמישה חודשים והיה מהאחרונים ששוחררו ממנו. אסף חזר לקיבוצו ושימש מרכז משק עד לפרוץ מלחמת העצמאות.
בנובמבר 1947 שב לשרות פעיל נתמנה לסגן מפקד פלוגה א' בגדוד הראשון (גדוד "העמק") של חטיבת "יפתח", וכעבור חודשיים מונה למפקד הפלוגה. בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות לחם עם הגדוד נגד כנופיות ערביות באזור חיפה, בגליל המערבי, בגלבוע, בעמק בית-שאן, בעמק יזרעאל ובקרבות משמר העמק נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י. במאי 1948 קיבל את הפיקוד על פלוגה ב' ("הפלוגה הדתית") שהורכבה מטירונים ודתיים. בתום אימון קצר, פיקד על הפלוגה במבצע "מטאטא" לפתיחת כביש טבריה - ראש פינה; לאחר מכן, במסגרת "מבצע יפתח", לחם בקרב מלכיה לבלימת הצבא הלבנוני בניסיונו לפלוש לצפון ארץ ישראל.
ביוני 1948, החטיבה ירדה למרכז הארץ. במסגרת "מבצע יורם", כבשה פלוגתו מחדש את קיבוץ גזר מידי הערבים. לאחר ההפוגה הראשונה נתמנה לסמג"ד ובתפקידו זה השתתף בקרבות לשחרור לוד ורמלה ובפריצת "הפרוזדור לירושלים" ב"מבצע דני". כן השתתף ב"מבצע גיס" נגד הצבא המצרי באזור "כיס פלוג'ה". באוקטובר מונה למפקד הגדוד הראשון, ופיקד עליו בקרבות חירבת מחאז ליד קבוץ בית-קמה. בהמשך השתתף בקרבות "מבצע יואב" לפריצת הדרך לנגב הנצור עד שערי עזה. באפריל 1949 עם סיום המלחמה, התמנה למפקד חטיבת יפתח בדרגת סגן-אלוף והסב אותה לחטיבה 11 של צה"ל.
אסף השתתף, במהלך שירותו בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות, בכ-40 קרבות ופשיטות גרילה במרבית גזרות הלחימה ונגד מרבית צבאות ערב. חלקם היו מן הקרבות הקשים והמכריעים שידעה המדינה בראשיתה. אסף לחם בעוז ובאומץ, תמיד צעד בראש ושימש דוגמא לפקודיו, שהלכו אחריו בתחושת ביטחון. כמפקד ללא חת ביצע את כל המשימות אשר הוטלו עליו ולא פעם סיכן את חייו תוך כדי הפגנת שיקול דעת, תושייה וקור רוח. הייתה בו אמונה בצדקת דרכו אותה השרה על חייליו בשדה הקרב.

לאחר מלחמת העצמאות אסף התגייס לשירות קבע בצה"ל, משום שהאמין כי סכנת המלחמה טרם חלפה. הוא ראה בשירותו הצבאי שליחות.

אסף מילא שורה של תפקידים בכירים בצה"ל, תוך כדי קידום מהיר: סגן מפקד בית הספר למג"דים בפיקודו של יצחק רבין; מפקד חט' 17 ולאחר מכן מפקד חטיבת "גולני". בין השנים 1952-1954 היה ממלא מקום אלוף פיקוד הצפון. בתום תפקידו זה הועבר למטכ"ל וכיהן כעוזר ראש אג"ם, ולאחר מכן ממלא מקומו. בתוקף תפקידו עסק בארגון ותכנון פעולות התגמול שעשו יחידות 101 והצנחנים, בפיקודו של אריאל שרון. בפעולות אלה נקבעו סטנדרטים חדשים של לחימה ודבקות במשימה. כמו כן נטל חלק בארגון ואימון גייסות השריון שהוקמו זה לא מכבר.

על אף עלייתו המהירה בדרגי הפיקוד לא דבקו בו סימני התנשאות והוא נשאר קרוב אל פקודיו.
בפברואר 1956 נשלח אסף להשתלמות קצינים בכירים באנגליה, שם הצטיין בלימודיו. בתום הלימודים יועד להתמנות למפקד גייסות השריון במטרה לבסס חייל מודרני. אולם, עקב החמרת המצב הביטחוני והחשש ממלחמה קרבה בחזית הדרום, נקרא ארצה בדחיפות ומונה לאלוף פיקוד הדרום באוגוסט 1956. בתפקידו זה השתתף בתכנון מבצע קדש למיגור הצבא המצרי בחצי האי סיני, פתיחת מצרי אילת לשייט ישראלי והפסקת פעולות הטרור בדרום הארץ.

ב-29 באוקטובר 1956, עם צאת צה"ל למלחמה, נמצא אסף בגזרה המרכזית של סיני ונטל את הפיקוד על הכוחות. גזרה זו הייתה המפתח לכיבושו המהיר של כל חצי האי סיני. בבוקרו של יום המחרת ביצע אסף בגזרה זו את המהלך האסטרטגי שהכריע את גורל המבצע: ייזום הקדמת כניסתה של חטיבת השריון 7 לסיני, והפעלתה במרוכז ובראש הכוחות לכיבוש המערך המרכזי באבו-עגילה, תוך ישום הגישה העקיפה. ב-2 בנובמבר הוביל את פקודיו בקרב לכיבוש עזה ובסיומו קיבל את כניעתם של המושל המקומי ומפקד הכוחות המזוינים ברצועה. מבצע 'קדש' נמשך שישה ימים והסתיים בניצחון מזהיר לצה"ל ובמעט קורבנות. במהלכו נכבשו חצי האי סיני ורצועת עזה ונפתחו מיצרי אילת לשייט ישראלי. ב-6 בנובמבר 1956, בשארם-א-שייך, סקרו אסף, הרמטכ"ל משה דיין ומפקד חטיבה 9 אברהם יפה, את מסדר הניצחון שחתם את המלחמה.

ניהול המערכה על-ידי אסף במבצע 'קדש' הביא לעיצובה מחדש של תורת הלחימה בצה"ל, לפיה השריון הוא החיל המבקיע והמוביל בקרב היבשה. תורה זו יושמה במלחמות ישראל אחרי מבצע 'קדש'.

במהלך דרכו הצבאית התגלה אסף כמצביא בעל תפישה אסטרטגית שהקדימה את זמנה בצה"ל. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון הראשון של ישראל, העריך אותו במיוחד. הוא ראה בו סמל של הישראלי החדש, האנטי-תיזה ליהודי הגלותי, הישראלי הלוחם, הנועז והבוטח בעצמו, היודע את מקצועו - את השדה, את הנשק ואת תבונת המלחמה.

בצוהרי יום ה-6 בנובמבר 1956 נערך מסדר ניצחון חגיגי בשארם א-שייך. משם אסף טס במטוס קל לא-טור לביקור יחידות. לפנות ערב מטוסו המריא מא-טור חזרה ארצה לעבר הבסיס רמת דוד. כוונתו היתה לבקר את משפחתו בתל יוסף וגבע. אולם, עקב תנאי מזג אויר קשים וראות לקויה מטוסו הקל סטה ממסלולו, והתרסק באזור המצודה הצלבנית עג'לון בממלכת ירדן (כ-25 ק"מ דרומית מזרחית לבית שאן). אסף, סא"ל אשר דרומי והטייס בנימין גורדון ניספו.

על קברו הפתוח ספד לו דוד בן-גוריון: "אהוב נפשי, אסף שמחוני, אלוף הניצחון של צה"ל ! נהיית לבן אלמוות בעמדך בראש המערכה בסיני. אנו נפרדים ממך בצער עמוק, בהערצה ובגאון". בפקודת יום של הרמטכ"ל משה דיין נכתב: "בנפול אסף, אבד לצה"ל מפקד דגול. מפקד אשר בשלושים וארבע שנות חייו לא החסיר אף מערכה ממערכות עמו. חייל אשר היה ברוחו, בגופו ובדמו מפקד שדה, עז רוח ונבון קרב". נשיא המדינה, זלמן שזר, כתב לזכרו שיר "למנצח מִספד".

יואב ואבנר שמחוני - כתיבה ועריכה
צילה רוזנבליט- מחקר היסטורי

אלבום תמונות